zofim.org.il
  
 


 
שבט בזק
חץ  דפי מידע דף הבית » שבט בזק » היסטורית הקמת השבט

היסטורית הקמת השבט פורסם בתאריך 12/9/2007

 - 

אודות השבט

תולדות שבט "בזק" לדורותיו...  

הכול החל בשנת 1947.
אותה עת חבורת צעירים נמרצים החלה להקים שבט צופים:
דב קנטוף, משה צפריר, נתן סודק, נתנאל מלר ז"ל, זאביק בדני ז"ל, שמואל אוסטשובר, משה וינקלר ז"ל, יהושע לוביץ.
האמת ההיסטורית מחייבת לדייק ולספר,
כי תחילה רצו הם להיות קבוצת הוקי של נערים בשל היותם ילדים ספורטאים.
למזלם של ההיסטוריה והשבט, אגודת 'מכבי נתניה' לא הסכימה לצרף אותם כקבוצה נפרדת, אלא אם ייאותו להשתייך פוליטית ולהיטמע באגודה המאמצת.
המייסדים התנגדו נחרצות,
וכך יצאנו אנו נשכרים לדורות.
אותה קבוצת צעירים שלא נמנתה עם
המתייאשים, החליטה לחפש מאמצים אחרים.
או אז למזלנו, קנטוף קרא משנה,
המשלבת תעוזה ומקוריות –
מפרי עטו של באדן פאול, אבי הצופיות.
תורה זו הלהיבה את רוחם,
ושיקפה עבורם שילוב ממש מושלם
בין רוח ספורטיבית ונפש עזה,
'הנכונה תמיד' להתמודד עם כל משימה.
לאור אותה התובנה
לשבט הצופים בתל אביב הם נסעו,
 לבקש שאותם אל חיקם יאמצו,
אך אף-על-פי שתלו את יהבם,
הפלא ופלא, ראשי הצופים השיבו את פניהם ריקם.

מייסדינו לא ויתרו על נקלה
והחליטו להמשיך למרות רוע הגזרה.
בעודם מטיילים ומאוכזבים על גדות נחל הירקון,
 ראו הם סירה בשם "בָּזָק" עוגנת בגאון.
כך באופן מקרי ייבחר בעתיד
שם השבט לתמיד...

קבוצת ההוקי המשיכה להתאמן,
עד שבאחד הימים קנטוף למקל משחק הזדקק.
לשם כך לחדרה שם את פעמיו,
ולפתע בשלט של צופים נתקלו עיניו.
שם הסבירו לו, מיהו צופה ומהו דרכו,
וגם סמל מהם קיבל – לחיזוק הכרתו.
בדרכו חזרה לנתניה, מקום מגוריו,
החליט להקים בה צופים במו ידיו.

אך בל נטעה!
כי ההמשך אינו מייצג מקיות
אלא כולו פרי עבודה קשה וחריצות,
שנעשתה מתוך אמונה, כי 'הצופים הם התקווה' –
ועם תקווה בלב – אין זו אגדה!
שבט "בזק" בנתניה – קם לתחייה!

טלטלות רבות ידע השבט במהלך שנות פעילותו,
מעבר בין מבנים ארעיים, כיתות לימוד ושכונות.

הפעילויות החלו ללא כל עזרה:
בחדר, בביתו של קנטוף ובחצר, בסוכה.
משם עברו לחורשת אקליפטוס, ליד צוקי הים,
וברחוב דוד המלך חפרו בונקר תחת בית עזוב קיים.
כיוון שמייסדינו היו שחקני הוקי חרוצים,
המורשת הספורטיבית, חס וחלילה, לא נזנחה לחלוטין.
ספורט 'שימושי' היווה חלק נכבד מהפעילות הצופית החשובה,
מהסוג שלבטח יצייד כל חניך בידע חשוב להצלחה בחיים,
כמו טיפוס או הליכה על גשרי חבלים.
ואם בחיים טיפסנו מעלה, והלכנו בזהירות במצבים מכשילים –
זה הזמן להודות שהכול בזכות אותם אימונים...

נדידת הצופים, בהנהגתו של מנחם שניידר, לא פסקה במהלך השנים:
בית ראשיד, בית ספר "ביאליק" והצריף.
עד לבניין ברחוב בן אליעזר
אותו הגה ויזם צבי הררי ז"ל, שהשקיע נשמה עם מרץ.

1947 – ההתחלה בחדר, בביתו של דב קנטוף ובחצר הבית, בסוכה.
1949 – בונקר שנחפר תחת בית עזוב ברחוב דוד המלך.
1955 – צריף 'ענק' שהכיל ספרייה אקטואלית על ארץ ישראל, ליד בית ספר 'איתמר'.
 עליו סופר בתולדות הצופים כצריף שחייו קצרים בגלל שרפה שאותו כילתה, וחייבה את פרנסי
הצופים שוב לצאת לנדודים.
1955 – כיתות לימוד בבית ספר "איתמר".
1956 – בית ראשיד (בית הביטחון) באום ח'אלד.
1957 – כיתות לימוד בבית ספר "ביאליק".
1958 – בית ארלוזורוב (בית הפועלים) ברחוב רמז פינת רחוב גלילי.
1959 – חזרה לפעולות בכיתות הלימוד של בית ספר "איתמר".
1960 – בניין הצופים (מועדון 1) בשכונת בן ציון.
1961 – במתחם של בית ספר "טשרניחובסקי".
1965 – בניין הצופים (מועדון 2) ברחוב בן אליעזר,
2000 – בניין חדש לשבט "בזק" ברחוב אייזיק רמבה.

כעת הגענו אל המנוחה והנחלה
בניין השבט בנוי לתפארה.
להקמתו פעלו ללא לאות
יעקב יבין, ראש השבט דאז, וזאביק אימר גזבר השבט שעשו לילות כימים במסירות.

מכל הטלטלות והנדודים למדנו לקח חשוב לחיים:
אין הבניין יוצר את העשייה,
אלא יושביו במעשיהם בונים את תוכנו ואת מורשתו יוצקים.
הבניין עשוי מאבנים ותלוי בתקציבים להשלמתו,
אך אנו יודעים ידוע היטב,
שאין כמו כוחו של הלב!

זה העושה מתוך אהבה בהווה,
 הלומד מהעבר
והצופה אל העתיד –
כי הצופה נכון תמיד!!!