zofim.org.il
  
 


 
תמונה של השבט
מרכז ההכנה לטיולים דף הבית » מרכז ההדרכה הוירטואלי » מרכז ההכנה לטיולים » מאגר מידע לטיולים » ייחודו של יער ברעם - ההבדלים בין יער, חורש וחורשה

מאפייני הפריט
נושא הפריט: חי וצומח
אזור: רמת הגולן, הגליל העליון, הגליל התחתון והעמקים, הכרמל, מישור החוף, ירושלים, הרי ירושלים ושפלת יהודה

דירוג הגולשים
הפעילות טרם דורגה על-ידי הגולשים
דרג/י את הפעילות

שימושי

יער ברעם הינו מהגדולים והיפים שביערות הארץ. שטחו כ- 1,000 דונמים, והוא מכסה את השטח כיסוי צפוף ומלא. רובו של היער גדל בגובה שבין 600 ל- 800 מטרים מעל פני הים, במדרון הפונה לצפון מזרח. רוב העצים ביער ברעם הינם עצי אלון, ופה ושם נלווים להם גם נציגים נוספים של החורש הים תיכוני ובהם אלה ארץ ישראלית, לבנה רפואי, אלון תולע, אדר סורי, שזיף הדב, אגס סורי וער אציל. יער ברעם הוא יער של ממש - אין בו שיחים, אך יש בו עשבוניים ומטפסים. יש בו עצים בעלי גזע מרכזי אחד, ורוב העצים כאן הם, כאמור, אלונים מצויים.

כדי להבין את ייחודו של יער ברעם ננסה להבין מה מבדילו, כיער, מצורות הצומח האחרות: חורש וחורשה.

חורשה היא חלקה בה ניטעו עצים על ידי האדם. העצים ניטעים בדרך כלל בשורות, והחורשות בדרך כלל הינן בעלות מין עצים אחיד (כלומר, כל העצים מאותו מין).

חורש הוא צורת צומח שאותה ניתן לדמות לבית קומות. בכל קומה דר לו מרכיב מן החורש. בקומה הראשונה מצויים העשבוניים - צמחים נמוכים, חלקם חד שנתיים (פורחים בעונה מסוימת ונובלים) ואחרים הינם רב שנתיים. בקומה השניה נמצא את השיחים. ככל שיש יותר שיחים הם מצלים על העשבוניים שמצויים בקומה התחתונה, ואלו הולכים ומתמעטים מחוסר אור. בקומה השלישית והאחרונה מצויים העצים. אל מרפסת השמש שעל הגג מגיעים המטפסים, ואפשר לדמותם למעלית, העוברת את כל קומות הבית בדרכה אל האור. כל בית הקומות של החורש יוצר צמחיה סבוכה, צפופה ולעיתים גם בלתי עבירה בכל הקומות, כלומר בכל ממדי החורש.

החורש הים תיכוני התפתח משך אלפי שנים לצד בני האדם. אזור ים התיכון מיושב במשך אלפי שנים, והתפתחות הצמחים בצד בני האדם "לימדה" אותם "להתמודד" עם גורמים כמו שריפות, רעייה וכריתה. בחורש ניתן למצוא כמה מאפיינים של הסתגלות לחיים בצמוד לבני האדם. למכלול המאפיינים הזה קוראים "הסינדרום הים תיכוני" (סינדרום: "תסמונת" בעברית, או למעשה קבוצת סמנים מאפיינת). נציין שלא כל צמחי החורש הינם בעלי כל המאפיינים, אלא שאלו מאפיינים שמצויים בצמחים שונים בחורש, לא בהכרח ביחד. נמנה כמה מן המאפיינים:

  • יכולת התחדשות מגדמים: יכולת העץ או השיח להתחדש לאחר כריתה או שריפה, למשל אצל אלון מצוי. יכולת זו קיימת להתחדשות מן הגזע שנותר, כלומר במקרה של כריתה יצמיח הגזע ענפים חדשים במקום אלו שנכרתו. אצל האלון קיימת היכולת להתחדש גם מגדם מוחלט, כלומר התחדשות שנובעת מתוך אברי הצמח שנותרו באדמה לאחר כריתה מוחלטת או שריפה קשה. ההתחדשות היא מהירה ביותר בחלק מן הצמחים, והם יכולים להגיע תוך מספר שנים לגודלם המקורי.
  • קוצניות בעלים: זוהי התאמה לרעייה. צמחים שעליהם לוחכו ונאכלו על ידי בעלי חיים מפתחים קוצניות בעלים החדשים שהם מצמיחים במקום אלו שנאכלו. הקוצניות אמורה למנוע מבעל החיים לחזור ולאכול מן הצמח.
  • ריבוי גזעים: נוצר בחלקו בגלל סיבות שצוינו לעיל (כריתה ושריפה), אך קשור גם לרעייה. הצמח מוציא מתוך מרכז הצמיחה מספר גזעים שיאפשרו לו לשמור על ליבתו ולהצמיחה. כאשר הצמח עוד צעיר הוא נתון לרעייה, וריבוי הגזעים או הענפים מבטיח שהענפים שבמרכז הצמח לא יינגעו ולא ייזוקו.
  • תכולת חומרים טאניניים: צמח שאבריו נאכלו ברעיה מפתח תכולה גבוהה של חומרים טאניניים באבריו. החומרים הטאניניים הינם אלו שמקהים את השיניים ומייבשים את הרוק (למשל באגס לא בשל), והם הופכים את אברי הצמח לפחות מושכים למאכל עבור בעלי חיים (ובני אדם בתוכם).

קיים ויכוח האם חורש שהתפתח מאוד עשוי להגיע באופן טבעי בסופו של תהליך לצורת יער. כלומר, האם כל חורש בארץ יכול להתפתח ליער, או שמא החורש הסבוך הוא תצורת השיא של הצומח הים תיכוני בארצנו.

יער הוא צורה בה שולט מין אחד עיקרי, בעל גזע מרכזי אחד, גזעים גבוהים וצמרות שיוצרות חופת צל. חופת הצל מפחיתה ומעלימה את הצמחים שבקומות שמתחת לה, כיוון שחסר להם אור. במצב כזה נעלמים השיחים, והצמחים הנותרים מלבד העצים הם המטפסים ועשבוניים שאינם זקוקים לאור רב. מבחינה תאורטית נראה נכון להניח שחורש שיתפתח מאוד, ועציו ייצרו חופת צל, יהפוך ליער. המציאות קצת שונה, וניטש כאמור ויכוח בסוגיה זו, שלא כאן המקום לפתור אותו. כדי שלא לפטור את הדיון בלא כלום, נזכיר שעל אף שקיימים חורשים רבים בלתי מופרעים בטבע הארץ ישראלי, עדיין מועטים הם היערות הטבעיים בארצנו.

יער ברעם היה שייך לכנסיה המארונית של הכפר הסמוך בירעם. הכנסיה דאגה שהיער יישמר כמעין שמורה, לצורכי התושבים. חלק מן העצים טופלו ככל הנראה והותרו בעלי גזע אחד, כשענפיהם האחרים נכרתו לספוק צרכי התושבים. הכריתה של קורות לבנייה נעשתה באישור בלבד, והרעייה היתה מבוקרת, וכך יכלו העדרים של התושבים ליהנות מצמחיה ירוקה גם בשלהי הקיץ, כשהגבעות סביב כבר היו יבשות.


 עיצוב גרפי: ASD interactive   תיכנות וניהול הפרוייקט: עילי אבניכיתבו לנוכניסת מנהלים
התאמת האתר לגולשים בעלי צרכים מיוחדים