zofim.org.il
  
 


 
תמונה של השבט
מרכז ההכנה לטיולים דף הבית » מרכז ההדרכה הוירטואלי » מרכז ההכנה לטיולים » מאגר פעילויות לטיולים » מעלה פלמ"ח

מאפייני הפעילות
נושא הפעילות: הסטוריה
סוג הפעילות: פעילות מסלול
אזור: הנגב
גיל מומלץ: כיתות כל הגילאים
מקום העברה מומלץ: בטבע
מספר המשתתפים: 15-50 (גדוד)

דירוג הגולשים
הפעילות טרם דורגה על-ידי הגולשים
דרג/י את הפעילות

קבצים נלווים
תמונה מהגלריה

שימושי
מעלה פלמ"ח
מטרות הפעילות:

החניך יעסוק בערך אהב הארץ

החניך ילמד על הפלמ"ח

 

1941- הבריטים מרגישים שהגרמנים מתקרבים לא"י. הם מאוימים ואחת הדרכים שלהם להתמודד עם זה היא בניית פלוגות יהודיות, בחסות הבריטים, אימון שלהן ומימון שלהן. הפלוגות האלו הן הפלמ"ח- פלוגות המחץ, שהיעוד שלהן היה בלימת הגרמנים שיגיעו לארץ . הפלמ"ח הוקם במסגרת ארגון ההגנה שהיה ארגון ההגנה היהודי בארץ והיה לא חוקי. אבל במקרה הזה, הפלמ"ח מוקמים ומממונים ע"י הבריטים.

1942- האיום הגרמני מוסר והבריטים מפסיקים את המימון של הפלמ"ח . ההגנה ממשיכה לקיים את הפלוגות ע"י מגורים בקיבוצים- חצי שנה עובדים בקיבוץ וחצי שנה מתאמנים.

עם הזמן, הפלמ"ח הופך ליחידת העילית של ההגנה ובעל תפקיד משמעותי בהגנה על הישוב היהודי

מי התגייס לפלמ"ח?

אנשים צעירים, נוער, חדורי מוטיבציה ואמונה. השירות בפלמ"ח הוא  בהתנדבות. היתה הגדרה כי רק מגיל 16-17 מותר להתגייס, אבל ילדים, חדורי אידיאולוגיה ומוטיבציה, זייפו את גילם כדי להצטרף לפלמ"ח.

הפלמ"ח היה כוח לוחם ייחודי. כיוון והבינו שעל מנת שאנשים יתגייסו לפלמ"ח בהתנדבות, הם צריכים להיות מחוברים לרעיון, לאהוב את המדינה, להרגיש שזה הבית שלהם ולכן הפלמ"ח גם מחנך. מדבר על:

ü      רוח ההתנדבות לכל משימה, קלה כמסוכנת.

ü       מתן דוגמה אישית של המפקדים

ü      גיבוש קבוצה, אחוות לוחמים וחיזוק ערך הרעות

ü       הסרת גינונים מיותרים של צבאות זרים; קרבה אישית בין מפקדים לטוראים.

ü       טיפוח רוח-היחידה וגאוות היחידה.

ü      חינוך הכרתו של הלוחם כיסוד למשמעת

ü      אהבת הארץ- לימוד דרך הרגליים.

 

בשנת 1944 סיירה באזור הנגב פלוגה ג' של הפלמ"ח ; באחד מסיוריה שמטרתם הייתה "כיבוש הארץ דרך הרגליים", נאלצו לעקוף  את דרך מעלה עקרבים מחשש להיתקלות בפטרול בריטי, והחליטו להגיע מכיוון המכתש הקטן, דרך נחל צין, ולעלות בנחל חתירה. כאשר הגיעו למרגלות המצוק, נתקלו בהפתעה, נראה היה שלא ניתן לעבור את המפל העצום והיה חשש שיאלצו לחזור חזרה את כל הדרך. לבסוף בעזרת כושר אלתור ותעוזה, פרצו דרך והמשיכו במעלה הנחל לפי התוואי שלו היום.

בשנת 1966 שופץ השביל, הוצב סולם ברזל – תחליף לסלע שבו אחזו בעת שפרצו את הדרך, ונכתבה כתובת זכרון בראש המעלה.

 

מקריאים את הקטע שנכתב על ידי מפקד הפלוגה:

 

קטע קריאה: פריצת מעלה פלמ"ח

... היינו כ-150 איש, מהם 40 בחורות והשאר גברים.

זו הייתה קבוצה גדולה שהייתה עלולה לעורר חשד ולכן חילקנו אותה לשלוש קבוצות קטנות שיצאו כל אחת בדרך אחרת. למחרת בבוקר לאחר תכנונים מרובים יצאנו לדרך כשאנחנו משתדלים להראות כמו תנועת נוער בטיולם.

עשרים וארבע שעות לפנינו יצאו לדרך קבוצת סיירים והתוואי שהלכנו בו הייתה ארץ שוממה ולא מוכרת. רצינו להכיר שטחי ארץ מרובים ככל האפשר.  תחנתנו הראשונה הייתה במכתש הקטן. קשה לתאר את התלהבות האנשים בכניסה לתוך המכתש. מימין ומשמאל סלעי ענק המתרוממים כקיר נטוי לגובה של 400-500 מטר מעין שער לשמיים...

ובתוך המכתש פנימה, צורות וצבעים מעולם החלום.

יצאנו מן המכתש המתפתל בין סלעים גבוהים והתקדמנו דרך נחלי נגב לפי סימנים שהשאירו לנו הסיירים. גם מים מצאנו לפי הסימנים שלהם. לאחר שעות רבות של הליכה, בהגיענו לנחל ירקעם ראינו מרחוק את שאול ואת מחלקת הסיירים שלו.   "מה קרה, מדוע לא המשכתם?"

"הבט", אמר שאול והצביע על קיר סלעים ענק שחסם את הדרך. "חיפשתם מוצא גם ממקומות אחרים?" שאלתי. "זה יום תמים שאנחנו מחפשים אך לא העלנו כלום, נראה שאי אפשר להמשיך."

"מה אתה מציע לעשות?" הייתי נבוך. נמצאנו בלב מדבר, ממלכת הבדואים, בלא מים ועם צידה מועטה בלבד. "יש מקום אחד", אמר, "שם אולי נצליח לפרוץ דרך". "לפרוץ דרך?!" שאלתי בתמיהה.

...במשך קרוב לשעה חצבנו בסלע במאמץ גדול עד שהצלחנו לפרוץ מעבר צר. נדחקנו בו אחד אחד והגענו שוב לסלע זקוף שסגר בפנינו את הדרך. "בעזרת חבלים סבורני שנצליח לעלות"

"על הסלע החלק הזה?" קרא שאול "היכן נשים את הרגליים?" שאלתי. "נחצוב"!

אחד הסיירים טיפס ועלה בזריזות של חתול לראש הסלע וקשר את החבל למעלה, שאר הסיירים טיפסו ועלו אף הם והחלו חוצבים גומחות לרגליים. כאשר סיימנו את המלאכה חזרנו לואדי.

החברה עייפים שכבו שרועים על קרקע הנחל ונחו. "אנו ממשיכים", זירזתי אותם לקום, "המעבר אינו קל אך נוכל לצאת.  נדחקנו בפירצה והגענו עד לחומת הסלעים הזקופה.

"ומכאן?" שאלו האנשים. "כאן מטפסים ועולים בחבלים".

הבחורים והבחורות ניגשו אל הסלע בזה אחר זה, החזיקו בחבל ובכל כוחם טיפסו לפי הכללים שהתאמנו בפלמ"ח.

כאשר כל הפלוגה הייתה כבר למעלה, התבוננתי למטה בגאווה, וכשהיינו מוכנים כבר להמשיך במסע, לפתע צצה קבוצת בדואים.  "מאין אתם באים?" שאלו המומים. "מואדי ירקע". ענינו גאים.

"ואדי ירקע?!" התפלאו "אין משם יציאה!" "כן, מואדי ירקע" השבנו "פרצנו יציאה!"

"אתם?"

"אנחנו!"

"מתי?"

"עכשיו."

"אי- אפשר" הנידו הבדואים בראשם, "שום איש לא עבר עוד במקום הזה, אפילו היעלים לא עולות מכאן."

"אולי" אמרנו, "אבל אנחנו עלינו..."

מציגים תמונה של פורצי המעלה

משמיעים את שיר הפלמ"ח:

שיר הפלמ"ח

יפה ירקוני

מילים: זרובבל גלעד
לחן: דוד זהבי

מסביב יהום הסער,
אך ראשינו לא ישח;
לפקודה תמיד אנחנו,
תמיד אנו, אנו הפלמ"ח.

ממטולה עד הנגב,
מן הים עד המדבר -
כל בחור וטוב - לנשק
כל בחור על המישמר!

נתיב לנשר בשמיים,
שביל לפרא בין הרים, -
מול אויב דרכנו יעל,
בין ניקרות ובין צורים.

ראשונים תמיד אנחנו,
לאור היום ובמחשך
לפקודה תמיד אנחנו,
תמיד אנו, אנו הפלמ"ח.

 

 

מנהלים דיון:

-          הליכה בשבילי ישראל ככלי לחיבור למדינה, אהבת הארץ- אתם מטיילים עכשיו- מה זה עושה לכם?

-          דברות במשימה- גם כשלא אפשרי, הכל אפשרי

-          האידיאולוגיה של הפלמ"ח והרלוונטיות להיום

 

ציוד נדרש

קטע קריאה

תמונה

 


 עיצוב גרפי: ASD interactive   תיכנות וניהול הפרוייקט: עילי אבניכיתבו לנוכניסת מנהלים
התאמת האתר לגולשים בעלי צרכים מיוחדים