zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: פרשת השבוע: צו

תמונה קטנה פרשת השבוע: צו פורסם על ידי עדת הצופים
בתאריך 31/3/2004
בכתבה זו צפו 2134 גולשים
פרשת צו היא הפרשה השניה בספר ויקרא, העוסק ברובו המוחלט בקרבנות, בשל כך ניתן לו גם השם "תורת כהנים" כלומר החלק בתורה שנוגע בעיקר לכהנים. ובכ"ז ישנו הביטוי רובה של תורה-קרבנות. כלומר רוב עבודת ה' מושתתת על מעשה המשכן והקרבת הקרבנות בו. ולפיכך גם חלק נרחב מאד מהתורה, ההלכה וההגות נכתב בנושא זה.
בימינו (כלומר באלפיים השנים האחרונות) קשה לנו להבין את מעשה הקרבנות ואנחנו נוטים להתעסק בחלקים אחרים של התורה (או אפילו של החיים). לכן, אני חושב, חז"ל הדגישו כ"כ את חשיבותם של הקרבנות בתורה ובעבודת ה', ושעלינו לנסות ולהבין כפי כוחנו ויכולתנו גם ואולי בעיקר בתחום זה.
הפרשה אם כן, מתחילה כהמשך ישיר של פרשת ויקרא בה פורטו כמה מהקרבנות ובאילו מקרים מקריבים אותם, ואצלנו מפורטות דרכי ההכנה של כל סוג קרבן. "זאת תורת העולה" (ויק' ו,ב) "זאת תורת המנחה" (שם,ז) "זאת תורת החטאת" (שם יח) וכו' הרבה הוראות טכניות כמעט לגבי איפה שוחטים מה צריך לעשות עם כל חלק, מה שורפים מה אוכלים..
אציין כי גם על כל אחד מקטעים אלה נכתב הרבה, למה נאמר כך בקרבן זה ואחרת בקרבן זה, מה המשמעות וכו' אלא שהדברים ארוכים ועמוקים מכפי יכולתי ויכולת הבמה שניתנה לנו.
בפרק ח' מתחיל קטע אחר לגמרי. משה מצטווה לקחת את כל העדה אל פתח אהל מועד וחונך את המשכן בטקס ארוך המתחיל במשיחת אהרן ובניו ב'שמן המשחה' ונגמר לבסוף בציווי עליהם להישאר במשכן משך שבעת ימי המילואים כלומר ימי חנוכת הבית.
רמב"ן מפרש כי המשכן כבר נבנה בספר שמות ולמחרת סיום בניית המשכן קרא (ויקרא) הקב"ה למשה ולימד אותו את תורת הקרבנות, ואז ציווה אותו לחנוך את אהרון. לאחר כל הטקס, אומר משה לאהרון ולבניו לחזור על הטקס משך שבעת הימים הבאים והפרשה הבאה חוזרת אלינו כעבור שבעה ימים – ביום השמיני. בשבעה ימים אלה למדו ושננו, כנראה, אהרון ובניו, הכהנים, את כל מעשה הקרבנות את תפקידיהם, ומה עליהם לעשות.
התורה לא מספרת לנו מה בדיוק קרה שם בשבעת הימים הללו, אבל זה המסר החזק יותר שאפשר למצוא כאן לדעתי. לפני שמוציאים דבר גדול, וחנוכת המשכן הייתה דבר גדול, צריך להתאמן, לחזור לשנן - להיות סגורים על עצמנו. אם רוצים לעשות משהו ברצינות, אי-אפשר 'פשוט לעשות אותו' זה דורש מחשבה והכנה, נפשית ופיזית.
בהפטרה מובאת 'נבואת זעם' של ירמיה שקורא לעם לעבוד את ה' מתוך עמקות ולא להקריב סתם קרבנות. כלומר שהחלק העיקרי בקרבן הוא לא השחיטה עצמה והאופן המעשי בעשיית הקרבן אלא הכוונה שלשמה עושים אותו.
ההפטרה בונה עוד שלב בצד של ה'איך', אם אמרנו שהפרשה הקודמת צוותה אותנו על עצם עשיית הקרבן, וזו על הדרך לעשות זאת במישור הפיזי. ההפטרות ממשיכות אותו רעיון במישור הרוחני. ירמיה דורש לא רק עמידה בתקנים המעשיים של פרשת 'צו' אלא גם הכנה נפשית אמיתית מצד העם והכהנים.
התורה נותנת לכוהנים שבעה ימים של חזרות בלי לספר לנו עליהם כלום מתוך הבנה כי אם רוצים שההופעה הסופית תהיה טובה, צריך לתת לבעלי התפקידים את השקט שלהם. שבעה ימים עבדו הכהנים על חגיגת חנוכת המשכן ביום השמיני, לגבי התוצאות (הטרגיות בחלקן) ידונו בוודאי אחרי פסח, בפרשת שמיני.
ובינתיים אתם מוזמנים להכין את הטיולים שלכם ביתר הקפדה וכוונה.

פרסם כתבה »