zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: "בחיי! סיפור אמיתי"

תמונה קטנה "בחיי! סיפור אמיתי" פורסם על ידי אריה מילר
בתאריך 12/10/2007
בכתבה זו צפו 4695 גולשים

                                                                                                                               

                                                                         ה ת י ב ה

 

 

    "אוף הצפיפות הזאת תהרוג אותי. כבר יותר טוב למות בחוץ במבול מאשר כאן בצפיפות ובלכלוך הזה".

כך אמר יפת בפעם השלישית היום. "זה קורה תמיד", כך אמר אבא שלו, "כשאני שולח אותו להאכיל את האריות והנמרים והפילים. אלו המשימות שהוא, יפת, הכי שונא. כי יפת, אם לא ידעתם, דואג כל הזמן איך הוא נראה ושלא יהיה מלוכלך". יפת נוהג לומר לי: , אבא תשלח אותי פעם לציפורים או לפחות לקופים".

 

   "מה אני אגיד לכם, לי קוראים נח כי פעם עשיתי נח לאנשים. אבל, עכשיו מאוד מאוד לא נח לי, רק אתמול קיבלתי שריטה עמוקה מ"כאפה" שאריה הוריד עלי בגלל שהיה רעב. עד עכשיו אני עוד צולע מזה. ולחשוב כל הזמן איזו חיה צריכה אוכל ומתי וכמה, פשוט מוציאה אותי מדעתי. אין לי יום ואין לי לילה. וכששם וחם מחליטים להשתולל זה פשוט קרקס אחד שלם. הם הולכים לאזור הקופים ומתחילים לשגע אותם. מזל שיש מעט קופים כי הם טמאים. אם הם היו טהורים הייתי צריך להכניס לתיבה 7 כאלו ואז באמת הייתי משתגע.

 

  "הנה עכשיו אתם יכולים לשמוע את הקרקס הזה."

 

אומנם אני שומע צרחות וקפיצות. אני ניגש בזהירות ולאט לאט מבחין בשני ילדים בני.... 100 בערך, מטפסים וקופצים על הענפים שיש שם וכמה קופיפים מקפצים אחריהם. ושם צועק לחם: "הנה תתפוס את הבננה ותשמור שהקוף לא ייקח לך".וחם צועק חזרה: "אתה יודע כמה זמן לא אכלתי בננה, והקוף הזה כבר אכל היום איזה 5 בננות, אני כבר אמרתי לאמא שתשמור גם לנו בננות והיא לא מוכנה". הם המשיכו להשתולל שם ואני בהחלט הבנתי את נח ומה עובר עליו כששם וחם מחליטים להשתולל.

הם סיפרו לי שאבא שלהם עושה חוקים מאוד קשים והם יוצאים מדעתם בגלל שלא יכולים לצאת מהתיבה.למשל כשביקשנו מאמא בננה אחת גם בשבילנו, אבא אמר, "לא הבננות לקופים, לכם הבאתי במבה", ואני אמרתי אז, "כן הבמבה בת יותר מחצי שנה".

 

  באמצע הדיון על הבננות והבמבה, אנחנו שומעים צרחה חזקה מכיוון יפת. כולם רצים לאזור האריות והפילים ושם רואים את יפת עומד וצורח על הפיל והפיל מחייך עם שתי שיניים עקומות. כשמתקרבים שומעים את יפת צועק: "תגיד לי יא פיל מפולפל לא היה טעים לך הכרוב שזרקתי לך? אם עוד פעם אחת תשפריץ עלי מים מהחדק שלך אני יותר לא אביא לך אוכל, ואל תגיד לי , בבקשה, שאני מסריח ושאתה רוצה לעשות לי מקלחת, כי אם לא אכפת לך אני לא מתקלח כי הוד מעלתו הפיל צ ר י ך לשתות כמויות מים שאפילו המבול בחוץ לא יכול לספק, אז בודאי בגלל הצימאון הבלתי נסבל שלך אני לא יכול להתקלח אפילו לכבוד שבת ואפילו ביום הולדת שלי".

 

 אבא נח מוציא את הפנקס הגדול שלו ושואל את שם: "תגיד לי שם, נתת להיפופוטם את האבטיח, לא סימנת לי ביומן וכבר לפני שעה הוא היה צריך לקבל את האוכל שלו". שם מביט באבא שלו מיואש לגמרי ואומר: "אבא, רק פעם אחת אולי תשכח למי ומה צריך לתת אוכל, אני החלטתי שההיפופוטם צריך דיאטה, הוא כבר כמעט אכל את כל האבטיחים ושמתי לב שהתיבה שלנו שוקעת במים בגלל ההיפופוטם השמן." ונח אומר לבנו: "שם, תפסיק עם החוכמות, היפופוטם רעב יותר מסוכן מהיפופוטם שמן".

 

  כפי שאתם מבינים זה היה ביקור נימוסים בתיבת נח המפורסמת. אחרי שאני אנוח קצת אמשיך לתאר לכם את החיים בתיבה.

 

 נראה לי שאני יכול להמשיך, אחרי מנוחה מתאימה, צריך לזכור שלנח ובניו אין כל כך אפשרות לנוח.

 

את נח מצאתי באחת הפינות יושב על הרצפה וממלמל לעבר היד שלו. כשהתקרבתי ראיתי שהוא מחזיק בידו זיקית מהודרת שמביטה בעיניים רחבות ועצובות. נח מנסה להסביר משהוא ונראה די מיואש, אני שומע אותו אומר לזיקית: "אני כבר מנסה  שישה חודשים למצוא את האוכל שאת אוהבת ואת לא אוהבת כלום את החיה היחידה שהגיעה אלי בלי הוראות שימוש ואין לי מושג מה את אוהבת לאכול. הזיקית נושמת בכבדות ונשמטת לרצפת התיבה בלי כח, שם מופיע בסביבה ומחזיק בידו משהו. נח שואל אותו מה יש לך? שם עונה שיש לו תולעת. נח אומר: "מה גם תולעים נכנסו לתיבה?! ואני בכלל לא טיפלתי בהם. שם אומר: "בטח שלא, הם מטפלים בעצמם מצוין אתה תמצא אותם בכל מקום בעיקר זוללים את מעט הפירות שיש לנו בתיבה. את התולעת הזו מצאתי בתוך רימון אדום ועסיסי ועכשיו אני מנסה להסביר לתולעת שאסור לה לאכול אוכל שאינו שלה." תוך כדי דיבור התולעת קפצה מהיד של שם ונפלה לרצפה. באותה שנייה הזיקית כאילו התעוררה ובמהירות שלחה את לשונה הארוכה לכדה את התולעת ואכלה אותה בתיאבון רב. נח ראה את זה וקם במהירות והתחיל לרקוד משמחה ולחבק את שם, סוף סוף מצאתי מה את אוהבת הזיקית המהודרת.שם לא כל כך הבין ואמר לעצמו שזהו העונש לתולעת שאוכלת אוכל של אחרים.

 

 

המשכתי בסיורי והגעתי לתא שהיה ביתם של נח ואשתו נעמה.

 

  הגעתי בדיוק כשנעמה, אשתו של נח משוחחת איתו בענייני דיומא. היא אומרת: "כבר ביקשתי כמה פעמים מהחתולים לא להיכנס אלינו הביתה ושהם יקבלו את הגבינה שלהם בחוץ והם בכלל לא מקשיבים, כבר אי אפשר לשמור כאן על הפרטיות." הם המשיכו לדבר ביניהם ולהגיע להפסקת אש זמנית בין נעמה לחתולים. ואני הלכתי לחפש את הילדים בני ה- 100 בערך, נראה לי שאיתם אף פעם לא משעמם. בזמן שאני מחפש אותם ברחבי התיבה ונזהר לא להיפגש עם חיות רעבות, אני שומע צעקה רצינית שנשמעת כמו אמא שלהם, חשבתי שזה קשור לחתולים הלא ממושמעים. כשהתקרבתי ראיתי את אשתו של יפת עומדת על גבי כבשה מסכנה וצועקת: "שוב חם שיחרר את העכברים מהכלוב שלהם, אני לא יכולה לסבול את זה יותר" חם עונה לה: "אני מצטער אבל העכברים משתגעים בכלוב הקטן שלהם ועוד מעט יגמר המבול והם יצטרכו לצאת החוצה, הם חייבים להתרגל למרחבים". שם צוחק: "ממש יש כאן בתיבה מרחבים".

 

 

  נח נראה לי עומד לפני התמוטטות אשתו נראית כבר אחרי ההתמוטטות, החיות צורחות מכל הכיוונים, נראה שכבר כולם לא מצליחים לעמוד בארגון והסדר שנח כל כך ניסה לשמור בתיבה, ותיבת נח הופכת לאט לאט לתיבת פנדורה, או תיבה ששטה על המים אבל טובעת מבפנים.

 

  במצב הקשה  הזה שומעים קול חזק מהצוהר של התיבה למעלה, קול חזק וברור:  "א נ י   מ ב ק ש   ש ק ט".

 

  כולם משתתקים, אפילו הציפורים הפטפטניות.

 

  והקול מלמעלה ממשיך: "כאן אלוקים מדבר, אני מבין שקצת קשה לכם וצפוף ומסריח ויש הרבה עבודה. תדעו לכם שהמבול כבר נגמר ואני מחכה שבחוץ יהיה יבש ותוכלו לצאת מהתיבה".

 

 רק חם מעז לדבר ואומר: "סליחה, אלוקים, רציתי רק שתדע שהרבה פעמים אני חושב שאני כבר בגיהינום עם כל הבלגן כאן בתיבה ואולי היה יותר טוב בחוץ במבול".

 

 אלוקים צוחק צחוק קצר וטוב, ואומר: "אני חושב שהגהנום שלכם בתיבה עדיף על המבול בחוץ, לא נראה לי שבגהנום תוכל לשחק עם קופים". וה' פונה לכולם ואומר: "תדעו לכם, שאני כל יום עושה לכם כמה ניסים. למשל שהחיות הטורפות והגדולות יוכלו לשבוע מראש כרוב ולא מחכות לתוספות".

 

  נח שכבר איבד סבלנות, אומר: "הנס הזה, אלוקים היקר, לא כל כך מספיק לנו, אולי אתה יכול לעשות נס אחד קטן שכול החיות ירצו לאכול 3 ארוחות ובאותו זמן זה ממש יעזור לנו לצוף עוד קצת זמן".

 

  אלוקים לא כועס, עונה בסבלנות: "תראו, אני אסביר לכם, נס זה לא "הוקוס פוקוס" של איזה קוסם, נס צריך לתכנן לפי מה שמתאים לטבע של כל חיה, אני לא יכול להפוך לגמרי את טבעם של החיות. אתם צריכים לדעת, שמה שאתם עושים בתיבה, פשוט עושה לי חשק להמשיך את העולם. כשאני רואה את המסירות שלכם להאכיל ולטפל בכל החיות שבראתי. אתם כאן בתיבה הזאת מתקנים כל יום את הקלקולים שעשו קודם דור המבול. אז רציתי להגיד לכם תודה רבה".

 

 דממה השתררה בתיבה, מאז היום הראשון בתיבה לא היה כזה שקט, מרוב שקט היו להם צלצולים באוזניים. אף אחד לא דיבר. כל אחד ניגש למלא את תפקידו בלי צעקות. נראה שאפילו החיות הבינו שהם מצילות את העולם.

 

  לפתע נח מתיצב ושואל: "אלוקים? אתה עוד כאן"?

אלוקים עונה לו: "כן, אני איתכם עד שתוכלו לצאת מהתיבה ואשתדל לעזור לכם עם העבודה הקשה".

 נח ממשיך ואומר: "תודה. אבל רציתי שתדע שאנחנו לא יוצאים מהתיבה אפילו כשהמבול יגמר ותגיד לנו לצאת מן התיבה". אלוקים שותק נראה שהוא מופתע מנח ואחרי קצת זמן אומר: "מה קרה התחלת לאהוב את החיים בתיבה"?

נח אומר: "לא, מה פתאום אני מת לצאת מכאן היום. אבל, אני לא אצא מהתיבה אם אתה לא מבטיח לי שאין יותר מבול בעולם".

שקט השתרר בתיבה אף אחד לא חשב על הרעיון הזה שיכול להיות עוד פעם מבול ושאפשר לבקש מה' הבטחה שלא יהיה מבול. גם ה' לא ענה ונראה שגם הוא לא היה מוכן לכך. נח ממשיך ואומר: "הי, אלוקים אתה עוד מקשיב לי? אני מתכוון ברצינות אנחנו כאן מכריזים שביתה נגד המבול. אף אחד לא יוצא מהתיבה ואנחנו לא מתכוונים להמשיך את העולם אם יהיה עוד פעם מבול".

 ה' מתחיל לענות: "תראה נח לא חשבתי על זה אבל זה תלוי בכם אם שוב תתנהגו כמו דור המבול לא תהיה לי ברירה ויהיה עוד מבול".

 נח ממשיך: "אז אם כך, אני לא יוצא ואין המשך לעולם אני רוצה שתבטיח שגם אם נהיה גרועים מאוד אתה לא משחית יותר את הארץ, לא עוד מבול!".

 ה', לאחר שתיקה קצרה, עונה לנח: "ניצחתני בני, עכשיו אני מבין טוב יותר מדוע מצאת חן לפני. אני מבטיח שיותר לא יהיה מבול על הארץ. ".

באותו רגע תיבת נח הפכה לתיבת נגינה, שם חם ויפת מתחילים לאט וברגש לשיר ולרקוד, "כל העולם כולו גשר צר מאוד, גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל". ורואים איך נח ונעמה ונשות בניו מצטרפים לריקוד האיטי והחיות מצטופפות מסביב ומצטרפות לשירה בעיניהם, העולם הקטן, בצורת תיבה, היה לכמה רגעים ביחד.

 

 

   למפקפקים וחושבים שהסיפור הוא דמיוני אני ממליץ לקרוא במדרש תנחומא [1] בפרשת נח [2]. ועוד מקומות.

 

 

                                                                                                              שבת שלום

                                                                                                                   אריה

פרסם כתבה »


תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה