zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: פרשת השבוע: "חקת"

תמונה קטנה פרשת השבוע: "חקת" פורסם על ידי עדת הצופים
בתאריך 23/6/2004
בכתבה זו צפו 2583 גולשים

בפרשת השבוע מסופר על חטא משה ב"מי מריבה". הקב"ה צווה את משה להוציא מים מהסלע, משה הכה בסלע ,הוציא לעם מים וכל העם שתה. בפסוקים, המקרה מתואר כך:
"וידבר ה' אל משה לאמר: כך את המטה והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם: ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר צוהו: ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים: וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם:"
מהפסוקים שאחרי המקרה מאד ברור שהקב"ה לא היה מרוצה ממעשי משה ואהרן ,וכעונש על מה שהם עשו הוא החליט לא להכניס אותם לארץ. מה שלא ברור פה זה בעצם מה הם עשו לא בסדר? מה חמור כל כך במעשה משה ואהרן שה' החליט, למרות כל מה שהם עשו למען העם במדבר, לא להכניס אותם לארץ?!
פרשני התורה חלוקים בקשר לחטא משה. כל פרשן מחפש ניואנס אחר בין הציווי של הקב"ה לבין מעשה משה כדי להבין איזה חלק מציווי ה', לא בוצע כראוי.
• יש שמדגישים את ציווי הקב"ה לדבר אל הסלע וכנגד זה את ביצוע משה שהכה בסלע.
• יש ששמים לב דווקא למילה  "פעמיים" שמשה לא הראה סבלנות ולא חיכה לתוצאה לאחר המכה הראשונה.
• יש התולים  את החטא במילה "המורים" לפי זה הטענה היא שמשה דיבר בזלזול אל העם ובכך חטא.
לדעתי, אם ניעזר בפרשות הקודמות לפרשת חקת נוכל להבין  אולי למה משה קיבל גזר דין כה קשה של שלילת זכותו להיכנס לארץ.
בפרשת בהעלותך יש את התלונה של בנ"י- שנגררו אחר האספסוף (רשעי העם) שהם רצו בשר. מהפסוקים ברור שתלונה זו, שלא כמו תלונות קודמות של העם- שבהם העם ביקש דברים שהיה צריך (כמו אוכל ומים שלא היה להם), הפעם לא היתה לגיטימית מפני שלעם היה את כל האוכל שהיה צריך. העם לא התלונן מתוך חוסר אמיתי אלא מתוך תאווה לבשר. במקום להתמקד במטרה הרוחנית והגדולה של הליכה לא"י העם התמקד בהנאות שטחיות וסיפוק תאוות.
הבקשה של בני ישראל הכעיסה את משה והוא התלונן לקב"ה שהוא לא מסוגל להתמודד עם העם.
היה ניתוק בין משה לעם, הדרגה הרוחנית של משה היתה גבוהה בהרבה מדרגת העם ומשה לא הצליח למשוך את העם כלפי מעלה. הרוחניות התרכזה בתוך אדם אחד- משה, ולכן העם לא הצליח ליהנות מזיוו . הפתרון שהקב"ה הביא לבעיית משה היה מינוי שבעים זקנים. כך הרוחניות בעם "התחלקה" בין יותר אנשים וכך היתה חוליה שמקשרת בין העם למשה שהיתה אמורה למשוך את העם כלפי מעלה ולא כלפי מטה.
בנוסף פעמיים בפרשות אלו יש תלונות כלפי משה שהיה מתנשא על העם.
בסוף פרשת בהעלותך יש את הטענה של מרים ואהרון : " הרק אך במשה  דבר ה' הלא  גם בנו דיבר" – למה משה התנהג כאילו הוא יותר טוב מהם?
ושוב בפרשת קרח יש את הטענה של קרח: הרי כל העם קדושים למה משה מתנשא עליהם?!
 מכל הסיפורים האלה אנו רואים שיש נתק רציני בין משה לעם. העם לא היה מרוצה ממנהיגות משה ומעליונותו עליהם, הם הרגישו שמשה לא היה נגיש ולא הבין אותם. וכנגד זה משה לא הצליח לצמצם את הפער ולפתור את הבעיה.
  כאן,בסיפור מי מריבה, שוב משה לא נתן קרדיט לעם וזלזל בו; גם בשימוש בכינוי הגנאי "המרים" וגם בזה שלא עושה מאמצים לקדש מולם שם שמים בכך שהוא לא עשה את דבר ה' בצורה הראויה ביותר. (טענת הקב"ה למשה לאחר החטא)
   משה נשאר עד היום סמל ליהודי למופת שאף אדם לאורך ההיסטוריה לא הגיע לדרגתו. רמתו הרוחנית והערכית והקרבה שלו לאלוקים יחודיים לו.
    אבל משה נשחק. הוא כבר לא מסוגל להתחבר, להבין ולהתמודד עם העם.
 כדי להיות מנהיג טוב זה לא מספיק להיות אדם אדיר זה קריטי שהמנהיג ידע איך להתחבר ולהשפיע על העם. מנהיגות בנויה משני צדדים ההנהגה והמונהגים. ההנהגה חייבת לבוא מתוך העם ולא מעל העם, היא צריכה לדעת לעשות שיקוף מצב נכון ולהתאים את עצמה לקבוצה שהיא מנהיגה. לכן, הקב"ה היה צריך ל"שחרר" את משה מתפקיד המנהיגות. בכניסה לארץ העם חייב מנהיג שמסוגל להוביל אתו גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה ארצית בכיבוש.

פרסם כתבה »