zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: סיפור יונה ויום הכיפורים

תמונה קטנה סיפור יונה ויום הכיפורים פורסם על ידי נדב שמגר
בתאריך 19/9/2007
בכתבה זו צפו 10988 גולשים

האם תוכלו לקבל סליחה מאדם שיש סיכוי שיחזור על מעשיו? 

 

בתפילת מנחה של יום כיפור קוראים את ספר יונה, אותו סיפור בו יונה נשלח על ידי אלוקים להשיב את אנשי נינווה מדרכם הרעה. במקום לעשות את המשימה הפשוטה של העברת המסר לאנשים הללו, כידוע, השליחות לא נראית ליונה והוא מחליט לברוח. יש שיאמרו מתוך רצון להסיר אחריות

 

כמובן שהשאלה הראשונה היא למה יונה בורח בכלל ועוד מאלוהים, הייתכן דבר שכזה?
התשובה היא שיונה לא בורח מאלוהים, הוא בורח כפי שכתוב בטקסט: "מלפני ה'" – שמשמעו מלהיות שליח של ה', ובכך לברוח מהנבואה - מהשליחות.
למרות שבתחילה אין הדבר נראה כך, אך זה אינו מפתיע, כיוון שחלק מתנאי הבסיס של תפקיד הנביא הוא לומר לאלוהים לא. גם משה אמר לאלוהים לא, וכך גם ירמיהו, יחזקאל ואחרים כל אחד מהטעם שלו, תוך שילוב של הדעה האישית של הנביא. ואלוקים אינו רוצה "בובות" הוא מוכן לדיון עם הנביאים אך במקרה שלנו יונה לקח את העניין צעד אחד רחוק מידי. כל הנביאים לא רצו להיות נביאים כיוון שהם חוששים שייהרגו, במיוחד כאשר הנבואה איננה מבשרת טוב.

 

כשיונה הולך לנינווה, הוא יודע שהם יקשיבו לו ויחזרו בתשובה. יונה בוכה ואמור שהוא לא רוצה להיות נביא והסיבה: "כי ידעתי כי אתה אל רחום וחנון...". ובמילים אחרות, ידעתי שהם יקשיבו לדברים והם יחזרו בתשובה. יונה בן אמיתי לא רוצה להיות נביא כיוון שהוא דווקא יודע שכן יצליח בעוד כמו שאמרנו קודם, אצל כל שאר הנביאים הם דווקא חוששים מכישלון. וזאת שאלת ספר יונה – מדוע יונה אינו רוצה להצליח בשליחות שלו.

 

הסבר מדרשי מפרקי דרבי אליעזר מהמאה השביעית סבר שיונה לא רצה לצאת נביא שקר. (כפרדוקס המודיעין – המודיעין לעולם תמיד טועה. על חיל המודיעין להתריע, אם התריע אזי אין פיגוע ואז יוצא שהוא טעה. וכך בכל שילוב הפוך, אם לא יתריע – יטעה. יוצא שמודיעין הוא תפקיד כפוי טובה, תמיד יטעה). דוגמא נוספת זה כאשר השב"כ למשל עושה תפקידו –אזי אין פיגועים ואז יש רצון לקצץ בתקציביו אבל אם יעשו זאת, לא ימלא תפקידו ויחזרו הפיגועים חו"ח...

כך גם הנביא זה מקצוע כפוי טובה, הוא תמיד ייכשל. אם יתריע על הרעה, אזי יחזרו בתשובה ואז הוא כאילו לא אמר דבר אמת. לנביא יש תפקיד כפול, הוא תמיד כושל. כך אם לא יתריע, הנבואה תתקיים ואז שגה שלא הזהיר.

 

יש נבואה אחת מחוץ לספר יונה שמתייחסת ליונה: החיזיון שממלכת יהודה תתרחב מזרחה. (רבה אמר שכל נביא התנבא בהתאם למה שעניין אותו, למשל ישעיהו שעסק בנושאי חברה) יונה התמקם בעיסוק של התרווחות (מבחינת שטח אדמה) של ממלכת ישראל. ובארץ בתקופתו יש אוייב אחד – "ממלכת אשור" העתידה להחריב את ישראל בבוא מן הימים. ואם נסתכל לעומקם של דברים נמצא שעיר הבירה שלהם היא לא אחרת מאשר נינווה, ומי נדרש להציל את האימפריה של אותו אוייב עתידי? – נכון!, יונה. ולכן הוא שואל, למי אני נאמן יותר? לחברה (לישראל) או שמא לקיים נבואת ה' שכאן דווקא עושה טובה לבירת אשור. למי יונה מחוייב יותר? לעם ישראל או לאלוקי ישראל – כהתנגשות דתית לאומית. וכאן עיקר הסיפור של יונה, שדווקא מי ששונה את ממלכת אשור, הוא שיציל אותם.

כאן המקום לשאול מה הקשר של סיפור יונה ויוה"כ.
מעיון בספר נמצא שמי שעושה תשובה אלו הם האנשים (גויים) שעל הספינה שלוקחת את יונה ללב ים. ולמשמע תשובתו של יונה לסיבת הסערה חוזרים בתשובה ובהמשך כך גם אנשי נינווה.

אנו מוצאים גם שיונה לא ממש השקיע בתפקידו, גודלה של העיר נינווה כמו שכתוב הוא, "מהלך שלושת ימים". התנ"ך מדגיש כי יונה הולך במשך יום אחד בלבד. ניכר כי הוא מתרשל בתפקידו, הוא עושה זאת בלי רצון, לא דופק בכל דלת, לא מגלה התלהבות בדבר חשיפת דבר הנבואה ולמרות זאת גם בתנאים אלו הוא מצליח ואנשי נינווה חוזרים בתשובה  – ניתן לראות כאן את הקלות הנסבלת של הדרך לתשובה. נויף לכך את ההערה כי סיפור יונה דווקא מראה לנו מודל לחיקוי של חזרה בתשובה של מי שדווקא אינם מישראל אלא גויי אומות העולם ועוד אלו שהם אוייבי ישראל.

 

 

ספר יונה מסתיים בסיפור הקיקיון, לביצוע של אנלוגיה בין הקיקיון לנינווה - ספר יונה מסתיים במהותו של האדם, בשאלה אחרת לגמרי: יונה בורח לים, שם הוא יורד לבטן האוניה ואפילו מנסה לישון ובכך לברוח מהמציאות, האנשים באונייה מעירים אותו וכידוע הוא אומר להם להטיל אותו לים שכן הסערה היא בגללו, כאן אנו רואים את ניסיון התאבדות ראשון. לאחר השהייה בדג, יוצא מנינווה לאחר הנבואה ושוב אומר שרצונו למות. ולבסוף אחר כך במופע שלישי – אחרי שאלוהים לוקח את הקיקיון באומרו: "חרה נפשי עד מוות". יונה הנביא הוא הנביא הכי התאבדותי שאנו מכירים בתנ"ך (3.5 בקשות מוות בארבעה פרקים!)

 

ומתוך דברים אלו, עתה השאלה היא לא למה יונה רוצה לברוח מהשליחות אלא למה יונה רוצה לברוח מהחיים. (כמובן לאחר שמוטלת עליו השליחות). והתשובה היא שהוא רוצה למות כי יש משהו שמפריע לו במעמד הזה.
החברים באונייה זורקים את יונה למים, יש 2 סצנות, האחת באוניה והשנייה בדגה, למעלה ולמטה. למעלה לאחר שעושים אנשי האוניה תשובה זובחים זבחים ונודרים נדרים לאולהים מתוך הבנה שהכל היה מאת ה' והם זורקים את האלילים.
יונה למטה שאינו יכול להקריב עולות אומר לאלוהים "ואני בקול תודה אזבחה לך, אשר נדרתי אשלמה" – אני אזבח לך זבחים, אני הוא זה שאשלם את שנדרתי, כמעין דיאלוג עם האנשים מלמעלה. יונה מציע את עצמו כחלופה אמיתית למה שקורה למעלה: ואומר "מחסדי הבלי שווא" – עובדי עבודת זרה – חסדם יעזבו, ובמילים אחרות: הוא אומר שמה שקורה על האוניה זה אקסטאזה חולפת וחסרת משמעות. ליונה מפריע שיש כאן תשובה של אינסטנט, מה שבא בקלות חוזר בקלות. כך גם אנשי נינווה החוזרים בקלות בתשובה אך בהמשך הם יחריבו את ישראל.
מה שמפריע ליונה הוא שכל מה שהוא סופי וארעי הוא חסר משמעות. כל מפגש של יונה עם ארעיות החיים הוא רוצה למות כך עם אנשי נינווה, המלחים וכן הקיקיון.  

 

יונה רואה את הארעיות שבעולם, האבסורד שהכל הוא סופי כולל החיים עצמם. אמנם יש לו רגעים של תשוקת חיים, כמו בסיפור הקיקיון, יונה דווקא חס על הארעיות שבו. ואלוהים אומר שהוא לא מקבל את העניין שאין לקבל את הארעיות. על אף שזה באותו רגע אמיתי ויכול להיות שיחלוף. אחרי הכל זה לא משנה את אותו הרגע, באותו הרגע התשובה היא אמיתית והיא הקובעת.



 

מה ערך ההתחלה? כל שנה יש יום כיפור, כל שנה חוזרים בתשובה ואז ייתכן וחוטאים שוב - כשמתסכלים על העניין בפרספקטיבה גדולה – כך האימפריה של אשור הייתה ואיננה. התפיסה של יונה שאם משהו נגמר אז הוא אינו בעל ערך והיא דווקא התשובה שאלוהים נלחם נגדה.

אם אנחנו נותנים לזמן לתת ערך להכל אז שום דבר אינו בעל ערך.

המובן של ביצוע תשובה זה מלעז: Answer וזאת כיוון שההיפוך זה לחזור בשאלה (ולא Return). תשובה זה לשוב. הרב קוק: אם תשובה זה לשוב, אז זה אומר שבטבע שלך אתה תמיד היית שם אלא רק סטית ולכן רק תחזור. (בניגוד ליצר לב האדם רע מנעוריו, שכן נברא בצלם אלוהים)

 

תשובה איננה האמונה באלוהים אלא באדם, להאמין בך. הרבה יותר קל להאמין באלוהים שכן להאמין בכוחו של האדם לייצר את עצמו מחדש ולהיפרד מהחטא יותר קשה לנו לקבל. הרמב"ם אומר שווידוי זו הפעולה של התשובה. וידוי זו אינה פעולת הכחשה, בווידוי אני מודה על חטא אך נפרד ממנו בשלב הבא אחריו.

אם יש אתגר גדול לברוא עצמי מחדש – יש כאן גם את הצורך בסליחה לאחר, לזולת. להימלט מהמחשבה של מה היה האדם האחר – הסליחה נבחנת שאם סלחתי, אני לא יכול לחזור ולהזכיר לאדם את העבר גם אם ישוב על החטא, לסלוח זה להתעלות על הפעולה האנושית הטבעית ודווקא לשכוח את שהיה. היכולת לחדש את המבט ביחס לאחר.

 

ומכאן החיבור של יום הכיפורים לסיפור יונה: גם אם התשובה שלך היא כאן ועכשיו, אלוהים יודע לזהות את האוטנטיות של הרגע ולתת לה משמעות.

 

בברכת כתיבה וחתימה טובה.

 

 

"כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם":
הכתבה נכתבה בהתבססות על  דברי ד"ר מיכה גודמן

 

 

ומה דעתכם...
האם תוכלו לקבל סליחה מאדם שיש סיכוי שיחזור על מעשיו?
 

 

פרסם כתבה »


תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה