zofim.org.il
  
 


 
משלחת ארצות הברית
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » משלחת ארצות הברית » ארכיון הכתבות » כתבה: איך מסכמים שליחות של חודשיים וחצי?

תמונת מגזין איך מסכמים שליחות של חודשיים וחצי? פורסם על ידי יאיר דנה
בתאריך 7/11/2017
בכתבה זו צפו 1402 גולשים
נכתב במקור על-ידי טל בר

 

עברו חודשיים ועשרה ימים מאז שחזרנו לארץ, חודשיים ועשרה ימים של חזרה לשגרה, המון רגשות שצפים ובעיקר של הבנה אחרת לכל מה שקורה סביבי. אז כן, כנראה שזה הזמן שלקח לי כדי בכלל להתחיל לעכל את החוויה המטורפת שעברתי.

היי, קוראים לי טל בר, משבט און בקריית אונו, והאמת שאני לא כזאת קיטשית כמו הפתיחה שיצאה לי.

משום מה אני כבר כמה דקות מנסה להבין איך בכלל אני מתחילה לספר הכל, אבל רצים לי בראש כל כך הרבה זכרונות שרק עולה לי חיוך ענק על הפנים.

אי שם בחודש ינואר של שנה שעברה התקבלתי למשלחת הצופים לארה״ב ומפה לשם היה לי רק דבר אחד בראש למשך כמה חודשים טובים.

בהתחלה זה היה נראה כל כך רחוק ממני, אבל תתפלאו כמה הזמן יכול לעבור מהר. כל כך חיכיתי לסמינרים, להיות עם חבורת אנשים מדהימים ולהיכנס לעולם הקטן והמדהים שלי.

אין יותר מידי דרכים לתאר את התהליך הזה במילים ובטח כבר שמעתם עליו די הרבה, אבל בעיניי, הפרויקט הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לי עד היום. המקום הזה שהייתי בו במשך חודשיים וחצי, מחנה הארלם, הוא המקום הכי חלומי, אוטופי, טהור וקסום בעולם. 

לקום כל בוקר לנוף העוצר נשימה הזה, לאוויר הכל כך צח ונקי, למנטליות חדשה ומרעננת לגמרי, לתפילות שישי-שבת שכל פעם מחדש עשו לי צמרמורת, להעביר מפקד בוקר ולראות מחנה שלם שמסתכל רק עליך, לפעולות שבהן המציאות עולה על כל דמיון, ללכת במחנה ולראות אלפי חיוכים, משחקי חץ וקשת, טניס, פוטבול, פינת חי, מרכז אמנות, בריכות שחייה, אגם, פארק חבלים ועוד הרבה.

זה לחיות בסוג של בועה קטנה שמחזקת, מעצימה והופכת אותך לגרסא הטובה ביותר של עצמך.

להיות במשלחת זה לדחוף את עצמך לקצה גבול היכולת ולגרום למקום הלא נוח שלך להיות חלק מהשגרה. זה למצוא את עצמך בגיל 17 בארצות הברית, הולך ברחובות ניו יורק עם חברים, נוסע בכבישים הרחבים של ניו ג׳רזי, טועם דברים חדשים, משפיע על אנשים וחניכים, ואנשים משפיעים עליך. זה ללמוד לראות דברים בפרופורציות ולמצות כל רגע.

להיות במשלחת זה למצוא את עצמך חושב, אומר ועושה דברים במקומות שבחיים לא חשבת שתהיה בהם ודווקא שם, במחנה שנמצא באמצע שום מקום, אתה מתבגר כל כך, נהיה עצמאי, בוכה משמחה בפעמים הראשונות בחייך ומתאהב בדבר החדש הזה שנכנס לחייך.

 

במשך הקיץ כתבתי כל ערב במחברת את מה שעבר עליי באותו יום וצירפתי תמונות ופתקים. אתמול בערב ישבתי לקרוא חלק מהדברים ועברה בי תחושה שאין לי איך להסביר במילים, אבל אותה תחושה גרמה לי לשבת ולכתוב.

אני בדרך כלל לא פותחת את הלב, אבל חשוב לי שעוד אנשים ידעו כמה שיותר על החוויה המדהימה והחד פעמית הזו. אני כל כך שמחה שזכיתי לקחת חלק בפרויקט האדיר הזה!

 

אין דבר שמשתווה לברק בעיניים שהיה לי בערב של הטיסה ולתחושה הממלאת הזאת שהתלוותה אליי מאותו רגע למשך כל הקיץ. זו באמת חוויה של פעם בחיים. 

טל בר

שבט און, הנהגת דן

Camp Harlam 2017

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה