zofim.org.il
  
 


 
מחלקת הגשמה
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת הגשמה » כתבה: לעשות שנת שירות או לא לעשות?

תמונת מגזין לעשות שנת שירות או לא לעשות? פורסם על ידי אופיר שלגי
בתאריך 1/1/2017
בכתבה זו צפו 3173 גולשים
נכתב במקור על-ידי אופיר שלגי ופורסם כאן

לעשות שנת שירות או לא לעשות? זאת השאלה

 

דצמבר 2014 היה החודש הכי קשה, ההתלבטות הייתה בשיאה, כי אולי הם צודקים בעצם? למה אני צריכה את זה בכלל? בואו נפסיק את המיונים, נמכור את הסנדלי שורש ונעבור לצבא.
אז את הסנדלים לא הצלחתי למכור, ולצבא היה עוד קצת זמן.
אבל המיונים האלה.. באמת שקלתי להפסיק.
תמיד אמרו לי "וואלק את, יש לך פרצוף של שינשינית", כבר מכיתה ט'. אבל אני לא ידעתי אם כל ייעודי בחיים הוא להיות שינשינית. 
הרי כל החברות והחברים שלי מתכננים להתגייס בסוף השנה, ומה כבר יש לי, אופיר בת 18, לתרום למדינה ולחברה? מי זאת ה"חברה" הזאת שכולם מדברים עליה?


------------------------------------------------------------------------------------


באיזשהו שלב הבנתי ש"לתרום למדינה" זו סיסמא קצת ריקה מתוכן, "בא לי לתרום לחברה" נעלם מהר מאוד בכיתה י', השנה הראשונה שהדרכתי בשבט, שהבנתי שאין כזה דבר חברה, יש רק קבוצה של 12 בנים בכיתה ו', הם החברה, ולתרום להם, זו התרומה הקטנה שלי לאנושות.

בשנת שירות אתה מרגיש שאתה סופרמן, או סופרוומן במקרה שלי, שאת יכולה לשנות את העולם.
את מגלה שהעולם הזה, זה בסך הכל עולמם של כמה ילדים בשכונה ג' בבאר שבע, וזה עולם מספיק גדול לשנות.


-----------------------------------------------------------------------------------


דצמבר 2014 היה החודש הכי קשה, ההתלבטות הגיעה למסקנה- אני אלך למיונים, מה כבר יקרה? 
הגעתי לגבעת חביבה, ביום הכי קר בשנה, מיליון צופיפניקים על חאקי (המדים האהובים עליי), נרגשים ונלהבים לעבור את המיון ולקבל את שחשקה נפשם.
נפשי חשקה במקרה הזה בגרעין במדבר, אליו התמיינתי באותו סופש גשום ומוזר.
כמובן שהיינו עדיין בדצמבר 2014, שכאמור, היה החודש הכי קשה, וגם עם ההתלבטות לא היה קל בכלל. 
עדיין לא החלטתי אם הם באמת צודקים, האם שנת שירות זה באמת "בזבוז של שנה"? 


------------------------------------------------------------------------------------


קוראים לי אופיר שלגי, עוד מעט בת 20, מיקנעם, עשיתי שנת שירות בגרעין במדבר, דרך תנועת הצופים.
גרתי בדירה קטנה (אך מהממת) בשכונה ג' בבאר שבע עם אלעד, אביש, שאבי, הנס, עדי, ניצן, תומי וענבר.
שהם אגב, מיותר לציין- חברים לכל החיים.
למה אני כותבת לכם את כל זה? כי אני לא היחידה שהתלבטה.
גם דצמבר 2016 הוא חודש די קשה בשבילכם, אלה שמתלבטים ומתלבטות אם לעשות את זה או לא.

אז התשובה היא כן.
אין שום דבר ששווה יותר מלראות ילד שהוא שלך, שעברת איתו שנה שלמה והפכת לו את העולם ואת הלב לתמיד, שעכשיו יש בו קצת ממך, שתמיד יהיה בו.
אין שום דבר ששווה יותר מלראות ילדה בת 16, שאיזה אידיוט אמר לה פעם שהיא לא שווה כלום, שבסוף השנה את רואה בה את עצמך, כי מי שלימד אותה שהיא לא יכולה-טעה, אפילו לעוף היא יכולה אם היא רוצה, רק תגידי לה את זה.
שום דבר לא שווה כמו לשלם חשמל ומים, לריב על איך לחלק את התקציב, ובסוף לאכול כמו מלכים בקומונה, עם אנשים שהייתי רוצה לאכול איתם ארוחת ערב כל יום, עד יום מותי.
שום דבר לא שווה כמו הילד הקטן עם התספורת הזאת, שמתרגש בטירוף כל פעם שהוא רואה אותך נכנסת בשער, זה עשה לי את היום, ואולי גם לו?


------------------------------------------------------------------------------------


בשנת שירות אתה מרגיש שאתה סופרמן, או סופרוומן במקרה שלי, שאת יכולה לשנות את העולם.
ואני באמת שיניתי, אפילו יותר מעולם אחד. שיניתי עולמות של כמה אנשים שנפל בחלקי לפגוש בשנה הזאת.
ותאמינו לי, זה עולמות ששווה לשנות.

 

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה