zofim.org.il
  
 


 
אתר קורס תג הצופיות
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קורס תג הצופיות » כתבה: תג הצופיות - חוויה שלא אשכח אף פעם!

תמונת מגזין תג הצופיות - חוויה שלא אשכח אף פעם! פורסם על ידי עמרי אוסקר
בתאריך 31/5/2016
בכתבה זו צפו 1929 גולשים
כששמעתי שתג הצופיות מתקיים השנה התרגשתי מאוד. קיוויתי שגם לי תהיה ההזדמנות לצאת לטיול המעשיר והחוויתי ששמעתי עליו לאורך כל שנותי בצופים. ההתגרשות גברה כאשר המרכזת הודיעה לי על כך שאני הוא הנציג מהשבט שייצא לתג ותהיה לו הזכות להשתתף בקורס זה.

היום הראשון
יצאנו לקורס בשעה 8, האוטובוס עבר בראשון לציון, חולון, תל אביב וחיפה ולאורך כל הנסיעה עלו על האוטובוס אנשים לא מוכרים, חלקם אפילו מדתות ומגזרים שונים וכבר אז התחלנו להתחבר ולהכיר אחד את השני.
כשהגעתי למחנה לא יכולתי שלא להתפעל ממנו, הוא היה מחנה ברמה צופית גבוהה מאוד והסתובבו בו המון אנשים לבושים במדי חאקי מרשימים, אף פעם לא ראיתי מחנה כל כך מרשים ומיוחד כזה. עידו ליליאן- מפקד הקורס העביר לנו תדריך בטיחות קצר ולאחר מכן עברנו משחקון קטן כדי להעלות את האנרגיה.
אחר כך חולקנו לגדודים, הגדוד שלי היה גדוד 5 וצבענו היה כחול. לאחר הרישום התבקשתי ללכת לעזור בבניית התורן הגדודי. המון אנשים עבדו על התורן כקבוצה אחת והיה נדמה לי שכולם מכירים הכירות קודמת אבל לקח לי קצת זמן להבין ולראות שכולם הגיעו בדיוק כמוני- לגמרי לבד.
המחנה יצא מעולה! הוא הורכב משער מסתובב, מטבח עם רשתות צל ושני תנורי בוץ, תורן עם מנגנון יפה, לוח צופיות, מחסן ואוהלים.

מדריכי הגדוד אספו אותנו למעגל היכרות בו למדנו שיר מצחיק בעברית וערבית.
באזור שעות הערב נערך מפקד פתיחה לכלל הקורס ואליו הגיע אילן זילקה- נשיא התאחדות תנועת הצופים והצופות בישראל שבמהלך תשעת קורסי תג בצופיות הראשונים הוא היה מפקדו, אך השנה הוא העביר את הפיקוד לעידו. עידו לבש את הקימונו השחור שלו- בגד הדומה לחלוק אמבטיה בצבע שחור שעליו היו המון המון פאצ׳ים מרשימים ומפוארים ולקח אותנו לרחבת הדשא שם נערך טקס שקיעה שהכין אחד הגדודים.
מאוחר יותר חולקנו לאחוות ועשינו סבב ציפיות לקורס. באחווה שלי היו אנשים מרוב התנועות והארגונים מההתאחדות- העבריים (כמוני), הדרוזים, הערבים האורתודוקסים, הערבים הקתולים, והצופים הדתיים. בהתחלה היה קצת מוזר להיות עם באחווה עם אנשים שלא בהכרח באים מרקע ומנהגים כמו שלך אבל מהר מאוד התרגלנו לרעיון והחיבור היה נפלא.
לא הלכנו לישון לפני ארוחת ערב טובה של עוף בפוייקה ואחריו שתית תה חם וטעים סביב מדורה. ״התמרמרנו״ כולם ביחד על כך שאנחנו לא נמצאים ביחד עם חברינו בערב ל״ג בעומר אבל ידענו שאנחנו עושים דברים כיפים הרבה יותר.

היום השני
קמנו מוקדם מאוד- 5 בבוקר. נערך מפקד בוקר שאחריו לקחו אותנו לפעילות שעוררה את כולנו הכוללת ריצה, התעמלות בוקר ומשחק. המדריכים לקחו אותנו לפעילות חוץ מחנה שם למדנו איך להכין ראש טורכי, אגרוף קוף, קשר שלמה וחזרנו על כל סוגי הכפיתות. אני לא כל כך הבנתי למה אנחנו לומדים את הדברים האלו מכיוון שאלו דברים שאנחנו מלמדים את החניכים שלנו בשבטים וציפיתי לדברים קצת יותר מורכבים ולא מוכרים אך יותר מאוחר הבנתי שעל מנת להתקדם וליצור שפה משותפת בין כולם אנחנו צריכים שלכולם יהיה בסיס צופי שווה.
מכיוון שלמחרת התכנון הוא לצאת לגיחה לא יהיה לנו זמן לכין את טקס הסיום ולכן ההכנות אליו החלו עם החזרה למחנה מהפעילות- הכנו שלטים, כתובות אש ואת רחבת המפקד. לאחר כל ההכנות האלו כמובן שעברנו מפקד ערב לכל חניכי הקורס הכולל טקס שקיעה בו השתתפו נציגים מהגדוד שלנו ומגדוד נוסף.
בערב יצאנו לא״ש לילה בו למדנו על תג בצצת ושיטות למציאת הצפון בעזרת הכוכבים, למדתי דיי הרבה אך זהו היה יום ארוך מאוד והעייפות השפיעה על המוטיבציה ללמוד.
גם ביום זה אכלנו תבשיל עוף של לילה טוב.

היום השלישי
עבורי היום השלישי היה היום החשוב והמשמעותי. קמנו שוב ב 5 בבוקר וכבר ב 6 יצאנו באוטובוסים לחניון האגם בהר הכרמל לגיחה. לאורך כל המסלול היו תחנות ברמה צופית מאוד גבוהה כמו בניית מגן דוד תלת-מימד, מירוץ דורגלים, תחרות קשרים, בניית גשר ועוד. הגיחה הסתיימה בטקס שקיעה של גדוד 4. עידו מפקד הקורס לבש את הקימנו האדום שלו שגם הוא- מרשים מאוד.
חזרנו למחנה בידיעה שבעוד מספר שעות ייערך הטקס המיוחד של חלוקת העניבות הסגולות.
שעת הטקס הגיעה וערכנו חזרה גנרלית אליו- תרגלנו את הכניסה למפקד לפי גדודים, כניסת המדריכים והראשגדים ולבסוף- הרמת הדגל.

למפקד האמיתי הגיעו המון מכובדים מההתאחדות- ראשי תנועות והארגונים. אפילו הגיעה להקה של הצופים הערבים האורתודוקסים שהופיעו הופעה יפה מאוד וניגנו בכלים מיוחדים, צעדו בצורה מופתית ומדוייקת- בקיצור הופעה מרשימה. המון אנשים דיברו ואמרו מילות תודה חשובות. בסוף המפקד קיבלנו את ה-עניבה, העניבה הסגולה של התג. הצטלמנו הרבה ועשינו מורלים גדודיים.
אכלנו ארוחת ערב טעימה מאוד- ולשם שינו לא עוף! אכלנו קציצות שהוכנו על ידי אחד המדריכים בגדוד- וושים.

היום הרביעי והאחרון
קמנו בתחושה מלווה בעצב ושמחה שזהו היום האחרון, קיפלנו אוהלים, פירקנו את התורן והשער ותוך שעה כל המחנה פורק ויצאנו לסריקות ניקיון.
אחר כך יצאנו לעוד תחנות צופיות שרובם הועברו על ידי מרלצי״ם- שינשינים מהמרכז הארצי לצופיות. התחנות היו נפלאות מאוד והועברו בצורה יוצאת מן הכלל, למדתי מהן המון דברים שאעביר לשבט שלי.
בסוף ערכנו מעגלי סיכום אחוותיים ואחריהם קיבלנו תעודות סיום, סיכת התג, פאצ׳ והדבר החשוב מכל- גביץ עץ המסמל כבוד ותואר (מבוגרים שהולכים לקורס תג היער מקבלים גביץ כזה בסיומו, מקסימום הגביצים שניתן לקבל הוא ארבעה).
המפקד האחרון היה קצת עצוב, שמנו את התיקים לפי אזורי ההורדה ולאט לאט אוטובוסים התחילו להגיע.
כפרידה, אחד החברים שלי מהצופים האורתודוקסים הביא לי סיכה של סמל הארגון שלהם.
עם הזמן, אנשים התחילו לעזוב את המחנה ונפרדנו אחד מהשני.

לאחר חצי שעה גם אני מצאתי את עצמי יושב באוטובוס מצויד באזניות, מתחבר חזרה לציביליזציה אחרי ארבעה ימים באזור ללא קליטה, יושב וחושב על כל החוויות שעברתי ומנסה לעכל את גודל ועוצמת החוויה שעברתי. אני בטוח שכזה קורס משמעותי, לימודי, אתגרי ומיוחד לא הייתי עובר בשום מקום אחר ואני שמח מאוד על ההזדמנות האדירה שהייתה לי לעבור קורס עצום כזה הדוגל בקיום בצוותא ושפה משותפת אחת לכולם- צופיות.

עומרי אוסקר, שבט ארנון, הנהגת החוף.

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה