zofim.org.il
  
 


 
שבט עמית
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » שבט עמית » כתבה: להדריך עם צרכים מיוחדים

תמונת מגזין להדריך עם צרכים מיוחדים פורסם על ידי נויה שלהב
בתאריך 2/5/2016
בכתבה זו צפו 4466 גולשים

מכיתה ד' אני בצופים, משתתפת בפעולות, מפעלים, טיולים, מחנות ומשלחות.
במהלך הפעולות אני רצה, אני משחקת, אני מדברת ולא רק זה אלא כמעט כל שנה מחדש המדריכים טענו שהייתי החניכה ה"מצטיינת"! בטח אתם חושבים שאני כמוכם אבל יש פה משהו קצת שונה. יש לי לקויות למידה מורכבות...

שלום אני נויה שלהב, כיתה י', משוהם ולומדת בבית ספר לא ביחד עם כל הילדים שאיתי בצופים אלא בבית ספר מיוחד "בית אקשטיין ", לתלמידים עם לקויות למידה מורכבות.

הדרכה
בסוף הקורס שבכיתה ט', מקבלים תפקידים חדשים בפעם הראשונה. אני הייתי מאוד לחוצה כיוון שחשבתי שהלקות שלי תשפיע על החלטת המדריכי קורס. בשיבוצים שהיו קיבלתי תפקיד הדרכתי שמאוד רציתי, הדרכת מועצת חניכים.
אבל בנוסף ללחץ שהיה לקראת השיבוץ לתפקיד, הייתי מאוד לחוצה לקראת השנה בשכבה הבוגרת כחברה בקבוצה הזו. בשבילי זה לא דבר רגיל להיות סביב המון ילדים שאולי לא יקבלו אותי או אולי יהיה להם קשה להסתגל אלי. בשנה הזאת אני הופתעתי כל כך לטובה מהאנשים בשכבות מעלי ולא היו איתי בכל השנים בקבוצה בצופים היו כאלה שהכירו אותי וגם כאלה שהכרתי במהלך השכב"ג בכך שתמיד בכל דבר הם עוזרים לי.

העזרה שאני מקבלת: יש לי מלווה שהוא מדריך צמי"ד בתפקיד שלו בשבט שקוראים לו אלון והוא עוזר לי בכל דבר בשבט ובכללי. אני מספרת לו מה עובר עלי בבית הספר וכל מיני דברים שאנחנו אוהבים, ועד דברים מאוד אישיים. בטיולים שאנחנו ביחד הוא בודק שאני בסדר ושואל אם יש לי הכ ועוזר לי להבין דברים שקשה לי.
 

מפעלים
לאחרונה התקיים הפורימון בשבט שלי. 
לא נבחרתי להיות פרויקטורית וחשבתי שיהיה לי קצת קשה להסתדר עם הצוות שלי. גם המלווה שלי אלון היה איתי באותו צוות ובסוף הסתדרתי איתם. הייתי אחראית על להביא את כל הציוד לצוות בחלוץ ולהכין חבלים לכל הצוותים בשכב"ג. וגם הייתי קצת בגובה במבנה של עיר קופים...


אני בארבע שנים האחרונות לא לומדת עם כל החברים שלי שבצופים.
זה התחיל בכיתה ז וחשבתי שלא אחזור לצופים, וגם החברים שהיו איתי בבית הספר חשבתי שלא ימשיכו בצופים ויהיה לי קשה לשמור איתם על קשר. לבסוף שמרתי איתם על קשר הכרתי עוד חברים, שעד היום הם החברים הכי טובים שלי ועוזרים לי בכל הדברים שאני צריכה. הם רוצים שאני אהיה איתם בבית ספר ואני חסרה להם בבית ספר וקשה לי להסביר למה אני לא איתם בבית הספר ולהסביר את הלקות שלי...

 
משלחת
בכיתה ח' טסתי עם עוד 30 חברים בערך, שתי בוגרות, שלושה מדריכי גדוד ושתי מלוות שבמקרה הן היו מדריכות צמי"ד בתפקיד לשבדיה מהצופים ושם הייתי חניכת צמיד היחידה.

כרגיל היה לי חששות ופחדים והייתי בקבוצה וכל הזמן עם המדריכות צמיד שעזרו לי.

בסוף ממש היה לי כיף  וכתבתי אפילו כתבה וכולם היו גאים בי שהייתה כתבה והתפרסמו בגללי. שמתי תמונה של כל המשלחת ותמונה שלי ביחד עם עם המדריכה ומדריכות צמיד.

 

החניכים שלי

הם ילדים ממש מדהימים וכשסיפרתי להם שיש לי לקות הם היו מדהימים ושאלו אותי אם אפשר שיום אחד זה יעלם...

 

משפט שחשוב לי לסיים איתו הוא: ואולי יבוא יום ונהפוך שווים

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה