zofim.org.il
  
 


 
מגזר עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מגזר עדת הצופים » כתבה: כיצד ניתן לשמוח בימים כך כך עצובים?

תמונת מגזין כיצד ניתן לשמוח בימים כך כך עצובים? פורסם על ידי אביטל גבריהו
בתאריך 4/10/2015
בכתבה זו צפו 1697 גולשים

 כיצד ניתן לשמוח בימים כך כך עצובים?

חג סוכות מלווה בציווי של "ושמחת בחגך". עצם הציווי תמוה, שכן כיצד יכול אדם להיות מצווה לשמוח?
עם זאת, כל אחד מאיתנו חווה את הרגע הזה שגם דברים חיצוניים יכולים להחיות ולשמח נפשו של אדם. ריקוד, משפחה, אוירה טובה. פתאום דברים נראים טוב יותר, חיוביים יותר.. המקום הזה של השמחה בלב מאפשר לקבל החלטות, מאפשר להאמין בעצמינו, בחברינו, במחר, במחשבה ש"יהיה טוב" כי "כבר טוב"..

השמחה מוציאה משגרה, מעוררת, ובצורה מעניינת גם מאפשרת להיות עצובים כשעצוב כי לא נמצאים בקו רצוף של אותו הרגש שלא זז מעלה ומטה. השמחה היא סוג של שריר שצריך לאמן, כל אחד לומד את עצמו ומבין מה משמח אותו ומחיה אותו גם כשאותו הרגש לא בוקע בספונטאניות כמו ששרה מריה בצלילי המוזיקה "אלה דברים שאותי משמחים". לפעמים כשגדלים, והמציאות מורכבת יותר, המשימה פחות קלה ועדיין השריר רק מחכה שנאמן אותו...


לאחר שבעה ימים של חג סוכות, עם ישראל יחגוג הערב את שמחת תורה, שהוא שיא השמחה על המתנה שהיא תורה. ניתן לומר על התורה שיש בה הרבה דברים: סיפורים, חוקים, מוסר השכל, ציפיות של אלוהים מהאדם ואף להפך.

אבל התורה מעל הכל מעידה על ברית, וחיבור בין שמיים וארץ, בין מה שנמצא כאן בגבולות ההבנה שלנו לבין מה שלא ונותר ללא תשובה.

הימים האחרונים היו קשים בישראל, בשורות קשות לא מאחרות לבוא. נשאלת השאלה כיצד להתייחס לזה בתוך שמחת החג. האם נכון דווקא לשמוח ולא לתת לחדשות "לשבור את רוחינו"? או שמא יש לעצור הכל ולהתאבל כראוי על נפשות טובות שנלקחו בטרם עת בנסיבות קשות וכואבות כל כך, ילדים שנותרו יתומים?

איך עלינו כמחנכים בישראל להתייחס?
כיצד אנחנו נתווך לחניכים שלנו את האירועים של השבוע האחרון?

אין תשובה אחת שהיא נכונה. אבל עלינו לשאול את עצמינו מהי הדרך שלנו להגיב?
זמן עצירה נועד גם בשביל הזמנים הללו שלא תכננו אותם ולא צפינו אותם, אבל מצופה מאיתנו בתור אנשי חינוך לחשוב מה היינו רוצים להגיד על הימים הללו? מה ניתן ללמוד מהם? מה המסר שעולה מהם?

                             

האם נלמד על האירוע? האם נכיר את האזורים בארץ בהם ארעו האירועים ונתעמק בנושא?
האם ניקח על עצמינו מעשה טוב כיחידים/ כגדוד/ כשכב"ג/ כשבט שהוא התשובה של אור על פני חושך? האם נעשה לימוד/ תפילה/ ערב שירי נשמה לעילוי נשמת הנרצחים ולרפואת הפצועים והמשפחות?
האם נארגן מפגש עם קבוצה שרחוקה ממני ועצם המרחק גורם לכך שלא ארגיש הזדהות ברגעי משבר? האפשרויות הן רבות כל כך – יש רק לבחור, אבל להזהר מבחירה באדישות.
כי אדישות היא מסר והיא לא המסר שאנחנו מחנכים אליו.

ההתרגלות שלנו לחדשות קשות, בכל המישורים, כשאנחנו לא מגיבים אליהן, היא התגובה הקשה ביותר והרחוקה מכל מה שתנועת הצופים מחנכת את חניכיה ובוגריה להיות.

לא פשוט לשמוח בימים קשים כאלה, אבל אולי הישיבה בסוכה הארעית, כסמל לענני הכבוד שליוו את בני ישראל בדרך המאתגרת והמתישה במדבר ממצרים לישראל, מזכירה לנו כי לא קלה דרכינו אבל אל לרוחינו להשבר. האמונה כי אנחנו בדרך, וכי יש לנו יעד שאנחנו מאמינים בו צריכה לחזק אותנו פנימה ואולי אפילו לאפשר לשמחת התורה לפרוץ בעצמה גדולה. אותו הברית שליוה את בני ישראל במדבר מלוה גם היום, חיבור בין שמים וארץ, בין מה שאנחנו רואים כרגע לבין מה שאנחנו לא יכולים עוד לראות. התורה מזכירה כי עלינו להיטיב דרכינו, כל הזמן, כפרטים וככלל ולצפות לישועה ולפעול לכיוונה יום יום.

-אביטל גבריהו-
רכזת הדרכה - עדת הצופים

                                    

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה