zofim.org.il
  
 


 
שבט אילת
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » שבט אילת » כתבה: לתקן את העולם פירושו לתקן את החינוך

תמונת מגזין לתקן את העולם פירושו לתקן את החינוך פורסם על ידי ג'ייסון דבדה
בתאריך 14/10/2014
בכתבה זו צפו 2327 גולשים

 שלום, אני ג'ייסון דבדה משבט אילת ורציתי לשתף מהו בעצם הצופים בשבילי ממש רגע אחרי הסוף.

הגעתי לצופים ממש בתחילת כיתה ח'. הייתי מהילדים האלו, שאמא שלהם תמיד רצתה שיהיו בצופים, אבל שחשבו שחניכי הצופים חנונים מידי בשבילם....

למד איתי בבית ספר, חבר ממש טוב, שהיה בצופים. יום אחד הוא חגג בר מצווה. הגעתי לבר המצווה, ולשם כמובן הגיע גם כל הגדוד שלו מהצופים. הכרתי אותם ובאיזו שהיא דרך פלא שמרתי עם אותם חברים מהגדוד שלו על קשר. באחד מימי השישי היה לגדוד, מין פעולת זוגות שמטרתה הייתה בעצם גיוסים לשבט. כל חניך היה צריך להביא בן זוג שלא נמצא בצופים ובכך לצרף אותו לשבט. בעקבות הקשר שנוצר ביני לבין חברי הגדוד הוזמנתי בתור בן זוג לפעולה. בהתחלה התנגדתי ולבסוף הסכמתי ממצב של אי נעימות.

התכנון היה להגיע לפעולה לסיים אותה ולצאת משם כמה שיותר מהר אבל... לא ידעתי מה מצפה לי, איך שנגמרה הפעולה "התנפלו" עלי שלושת המדריכות בשאלות ובשכנועים להגיע לפעולה הבאה ביום שלישי.. לא הספקתי לסבן ולהגיד "שאני אחשוב על זה" וכבר נלקח ממני מספר טלפון ועוד כמה פרטים. לבסוף התייאשתי ולאחר הלחץ של המדריכות ושל חברי הגדוד הסכמתי להגיע לפעולה שהתקיימה ביום שלישי. מאז אני לא זוכר יותר מידי.. הגעתי לכל הפעולות, ועל חאקי באופן קבוע, נהניתי מהחברה שסביבי, מהתכנים שעברו ומהצורה שבה הם עברו. לאט לאט החברה שסביבי, הגדוד הזה- "גדוד שחר" הפך למשהו חשוב ומרכזי בחיי.

הזמן עבר והגעתי לכיתה ט'. השנה הזו, בצופים, הייתה השנה הכי משמעותית בשבילי ואת זאת הבנתי רק בשנת השביעיות שלי שעליה ארחיב בהמשך. התחלנו את השנה בכיף ובצחוקים בלי לחשוב יותר מידי לפני המעשים, הדבר המרכזי שהחזיק את רוב הגדוד היה הכיף ולאט לאט התחילה להתפתח הזיקה לשבט והרצינות. השנה עברה ו"מסתם חניכים" הפכנו לחניכי קורס, מה שנחשב כאבן דרך משמעותית להמשך. התנסינו בהמון דברים במהלך שהותנו בקורס כמו להדריך ואפילו לנהל מפעל! ושם לידינו.. תמיד היו המדריכים שהדריכו ולימדו ובצורה הטובה ביותר- שאותם אני מעריך עד היום.
התהליך היה מדהים... מאדם חסר ביטחון מוחלט וחוסר יכולת לעמוד מול אנשים הפכתי לאדם שונה, אדם אחר, ילד שמסתכל על החיים בצורה שונה ובוגרת יותר מרוב הילדים בבית הספר.
            
                     

בנוסף לפיתוח האישי, ההיכרות עם חברי השכבה הייתה מדהימה, והתעמקה מהשנה הזאת, במיוחד פיתחתי קשר אישי עם אחת מחברי השכבה שהפך למשהו אמיתי ומיוחד שממשיך עד היום וימשיך גם לכל החיים לא משנה מה יקרה.


קורס שחר נכנס לשכב"ג. השכבה הבוגרת של השבט (הכניסה הייתה מרשימה ומרגשת), שם כל אחד מצא את מקומו בין האנשים הדומים לו, ובמהרה השכב"ג התגבש מחדש.

אחרי מחנה הקיץ הגיעו השיבוצים בפעם הראשונה.. אני, מאז ומתמיד ידעתי שאני ארצה להיות מדריך.. אחד כזה כמו המדריכות המדהימות שגרמו לי להישאר בצופים ונלחמו עלי, אחד כזה כמו המדריכות הראשונות שלי- שהיו שותפות בתהליך המדהים שעברתי ובהתפתחות שלי בתור בן אדם.

 

כיתה י' הגיעה ונכנסתי לתפקיד בתור מדריך של קבוצת בנים בכיתה ד', המשימה הראשונה הייתה לגייס משני בתי ספר מסוימים כמות מקסימלית של חניכים. אבל כמוני שחשב שהצופים זה מקום רק של "חנונים" גם רוב הילדים בשכבת גיל זאת בבתי הספר המסוימים חשבו. המשימה הייתה מאוד קשה והמאמץ היה רב, לאחר 3 שבועות ברציפות של ביקורים בבתי ספר, לקיחת טלפונים של הורים ושיחות עימם הצלחתי לגייס כ-6 חניכים סך הכול ומהם נשארו 3 חניכים שהצליחו להתחייב באמת ולצאת למחנה הקיץ. בין כל הבלגן ובין כל התעסוקה לא יצא בעצם שנייה לחשוב... מה אני קיבלתי מכל זה? מה גרם לי לרצות בכלל לעשות את כל זה ולהתמודד עם הקושי? אז לשאלה הראשונה ישנה תשובה נורא ברורה.. קיבלתי מכל זה כנראה הרבה יותר ממה שנתתי כמו רוב הדברים שקורים במערכת הזאת שנקראת "צופים", קיבלתי יכולת להתמודד עם בעיות, גיליתי דבקות במטרה, רצינות ואחריות וכמובן עוד המון דברים שלא ידעתי על עצמי קודם לכן והתפתחו בעקבות הקושי ובעקבות כל שנת ההדרכה המדהימה הזאת.
                     
והשאלה השנייה.. עליה התשובה קצת יותר מסובכת... מה הגורם שמניע לכל זה? למה אני עושה את מה שאני עושה ולמה אני נשאר בצופים למרות שקשה לי ולפעמים גם רע ולא הכול ורוד?
לאחר מחשבה קצרה הגעתי לתשובה- המטרה שלי היא שאותם החניכים שכן הצלחתי לחייב יעברו גם כן תהליך גדול באישיות ויהפכו מילדים "רגילים" לילדים בעלי ביטחון עצמי מפותח, לילדים בעלי עצמאות ובגדול- לילדים טובים יותר! כמובן שמטרה נוספת שיכולה להועיל היא שלבסוף שהכול יגמר, החניכים יבינו את השינוי שנוצר בהם וכך גם יעריכו אותו וכמובן שההערכה הזו מספקת יותר מכל דבר שקיים!

שנת השביעיות התקרבה ואיתה גם תהליך השיבוצים. כבר מהשנייה הראשונה שהבנתי שהתפקיד של הדרכת ט' (הדרכת קורס) פתוח בשבט לשביעיסטים רציתי להגיע לשם. רציתי להגיע למקום הכי גבוה שבו אני יוכל להשפיע כמה שיותר על חניכים בוגרים יותר, שהזיקה שלי אליהם קיימת עוד מאחת ההתנסויות בשנת הקורס שלי. עשיתי והשקעתי המון כדי להגיע לתפקיד הזה. ידעתי שאני נכנס לאתגר ולמשהו לא פשוט, גם מבחינת התפקיד בפשוטו וגם מבחינת אופי הגדוד שעבר המון טלטלות בשנים האחרונות בשבט ומספרו לא מזהיר. הידיעה שבמסגרת התפקיד אני אמור יחד עם שאר חברי הצוות שלי, להפוך גדוד קשה לשכב"גיסטים אידיאלים וראויים לקבל תפקידים ולהמשיך את התפתחות השבט גרמה לביצוע התפקיד טוב יותר.

גם ברגעי המשבר והקושי המחשבה הזאת תמיד הייתה בראש והובילה. באיזה שהוא שלב בשנה, לא הרבה לאחר תחילתה, עברה המחשבה של איזה חניך קורס בעצם אני הייתי? מה המדריך שלי עשה לא בסדר כדי שאני יוכל לשפר זאת? ומה גרם לי להפוך למה שאני היום? לאחר זמן, רק אז בעצם הבנתי, כמה שנת הקורס שלי הייתה משמעותית בשבילי וכמה עברתי בה, גם מבחינת המסע עם השכבה שהפכה למשפחה וגם מבחינת ההתפתחות האישית שלי- מה שגרם לעוד יותר ריגושים ורצון להפוך את חניכי הקורס בכלל ואת חניכי האחווה שלי בפרט לחברי שכבה טובים ולשכב"גיסטים רציניים ומובילים בשבט ממש כמוני. התהליך שלי עם האחווה היה מדהים -  מחניכים לא ממושמעים, ילדותיים ומפונקים הם הפכו לאנשים בוגרים יותר, שכב"גיסטים שאפשר לסמוך עליהם ולתת להם חניכים בידיים או כל תפקיד משמעותי אחר בתחום הפעילים בשבט.

והינה הגיעה לה שנת השמיניות בשבט, השנה האחרונה, השנה בה משאירים את החותם האחרון והזיכרון האחרון בשבט לאחר כל השנים. המשכתי לשאוף גבוה ולמרות שהשנה הייתה קשה הייתה בה הצלחה מרובה, המלווה בעוד יותר השקעה ורצינות. כמו שתמיד ידעתי שאני רוצה להדריך ואחרי זה גם להדריך קורס, תמיד רציתי לרכז. להיות במקום הכי גבוה שאפשר ולנסות ולהשפיע על כמה שיותר אנשים לטובה. להעביר את אותו התהליך המדהים לעוד אנשים שנמצאים במקומות הגבוהים שיעבירו את התהליך הדומה לצוותים שלהם וכך הלאה והלאה..

הגיע זמן פרסומיי השיבוצים האחרונים בשבט והשיבוץ שלי היה מרכז שכב"ג ופעילים. שוב קיבלתי אתגר, השכב"ג היה זקוק לתהליך משמעותי שיעבור בו ועוד יותר היו זקוקים לכך הפעילים בשבט, שאז נחשבו כשכב"גיסטים לא מועילים, לא מחוייבים וללא זיקה לשבט.
תפקיד הריכוז הוא תפקיד קשה, לרוב את כל מה שעושים, אף אחד לא באמת רואה ולא מעריך, אתה אמור להיות במקום המוביל הזה ובמקום שתמיד מסתכלים עליך, לרוב אתה צריך לעמוד במקום של הבוגר ולגרום לתהליך השבטי והשכב"גי להתקדם ולהתפתח שאתה בעצמך שכב"גיסט שצריך את ההתפתחות גם כן. אבל כל היופי ברגעי השבירה הללו הוא שרק מתחזקים מהם ומגיעים לתובנות חדשות. אז שוב הגיעו השאלות.. למה אני נמצא כאן? למה אני עושה את מה שאני עושה, ומשקיע חלק מטורף מהחיים שלי  ומוותר על דברים אחרים? והתשובה הייתה אותה המטרה שליוותה אותי תמיד.. אני נמצא כאן כדי ללוות אנשים וכדי לפוך אותם לבני אדם טובים יותר, ממש כמו שעשו לי. ממש כמו שפיתחו אותי. אני נמצא כאן כי השבט חשוב לי, אני נמצא כאן, כי כאן נמצאים החברים האמתיים שלי, שבמשך השנים עברנו דברים מדהימים שרק חיזקו וקירבו אותנו.

השנה נגמרה והתוצר הסופי היה מדהים, למרות שהתהליך השכב"גי היה יכול להיות טוב יותר הוא היה גדול ומשמעותי, אנשים שהתחילו בתפקידים מסוימים הגיעו לשיאם ולפריצת דרך משמעותית בפיתוח האישיות שלהם. צוות הפעילים עבר תהליך ענק, מאנשים לא רציניים הם הפכו לצוות עם זיקה מטורפת ועם אהבה ענקית לשבט ולתפקיד שלהם. תפקיד הפעיל בשבט הפך לתפקיד משמעותי הגרם לפיתוחם המדהים של הפעילים- ממש מקצה לקצה. והדבר המרגש והמשמח הוא, שלי היה חלק גדול מאוד בשינוי הזה וכן הצלחתי להשפיע על המון אנשים ולהצליח לממש את המטרה שליוותה אותי כל הזמן וזה להחזיר למקום שנתן לי כל כך הרבה.
וכמובן כמו שכבר הזכרתי קיבלתי מכל זה הרבה יותר ממה שנתתי וזה כל היופי במערכת הזאת, כשאתה נותן אתה מקבל הרבה יותר, גם מבחינת ההערכה המתקבלת וגם מבחינת ההתפתחות האישית.
                   

וכמובן שלכל פרק מדהים בחיים מגיע גם הסוף והפרידה, וזהו כמובן החלק הקשה ביותר אך גם באותה מידה החלק המשמח והמרגש. זהו החלק בו אתה מתסכל לאחור על כל מה שעברת, זהו החלק שבו אתה מבין שצברת 20 חברים אמיתים לחיים שתמיד יהיו לצדך שתזדקק להם. זהו החלק שכל האנשים שעליהם השפעת בכל צורה,  מביעים את הערכתם ותודתם. ובדיוק פה, אתה מבין, אחת ולתמיד, למה עשית את כל מה שעשית, ולמה בעצם השקעתה חלק מכובד מאוד מהחיים על הדבר הזה שנקרא צופים. הדבר הגאוני הזה שנמצא במסווה של שבט, בתוך הנהגה, בתוך תנועה שלמה, שגורמת לאנשים לאהוב את המקום שהם גדלים בו ולבחור לעבור ולתרום בו חלק נכבד מהחיים שלהם תוך כדי ביצוע תפקידים והתקדמות.

עם זאת, לדעתי, המטרה הגדולה ביותר של כל המערכת הזאת שנקראת צופים היא הפיתוח האישי של כל אדם ואדם הגדל במסגרת הזאת ולבסוף ליצור חברה ישראלית (ואף עולמית) טובה יותר, להפוך את המקום בו אנו גדלים למקום טוב ואיכותי יותר ממה שהוא. ברגע שאתה נותן אתה מקבל הרבה יותר, ומחובתנו להמשיך את הגלגול הזה וכך נצליח.

אז.. אחרי שהכול נגמר, איך אפשר להמשיך בלי החלק הענק הזה בחיים? בלי הצופים?
אז כמו תמיד, שהייתי בטוח מה רציתי לעשות, הייתי בטוח שאחרי הכול אני יצא לשנת שירות בצופים וימשיך שם פרק נוסף בחיים שלי, פרק שלו אני מחכה כבר בקוצר רוח. את שנת השירות אני אעביר במסלול רעים בהנהגה, בהנהגת שרון דרום ולשם אני מגיע עם תובנות חדשות על עצמי ועם רצון להמשיך ולעשות את מה שתמיד עשיתי- להחזיר למקום שנתן לי כול כך הרבה, ולגרום לחניכים אחרים לעשות בדיוק אותו הדבר, וכך המקום בו אנו גדלים יהפוך להיות למקום הרבה יותר טוב!

מקווה שתזכרו שגם מרגעי הקושי והמשבר תמיד יצאו דברים טובים, אל תפחדו אף פעם לקחת סיכונים, כי זה הדבר שמקדם אתכם לביצוע המטרה ותמיד תמיד תשאלו- למה? למה אתם עושים את מה שאתם עושים?
וכך תגיעו לתובנות חדשות גם לגבי עצמיכם וגם לגבי חייכם!

"לתקן את העולם פירושו לתקן את החינוך" (יאנוש קורצ'אק)
ג'ייסון דבדה, שבט אילת- הנהגת רמת-גן

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה