zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » כתבה: בוגרים - פרשת ואתחנן

תמונת מגזין בוגרים - פרשת ואתחנן פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 7/8/2014
בכתבה זו צפו 730 גולשים

ואני רוצה לחיות בירושלים של מעלה

שיראל שמואל זרובניק, בת 25, גרה במגדל עוז. בוגרת שבט להבות והיום עובדת בבית המדרש לנשים במגדל עז. לומדת לתואר שני בחינוך יהודי.

ימים קשים עוברים על עם ישראל בחודשים האחרונים. אנחנו מרגישים את הסכנה של היותנו יהודים בארצנו, רואים מסביב את הקושי בלהיות יהודי בגלות... הימים האלה מעלים בי הרהורים על המוסריות שלנו. ברור לי שצה"ל פועל באופן מוסרי ביותר. אף אדם לא יוכל לשכנע אותי שלא. ואני מאמינה בהתנהלות המוסרית של צה"ל...

ההרהור שעולה בי בימים כאלה הוא למה דווקא אנחנו חיים במציאות כל כך לא נורמלית?

יהודה עמיחי כתב:

לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם, שֶל מַעְלָה וְשֶל מַטָּה
וַאֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת בִּירוּשָלַיִם שֶל אֶמְצַע
בְּלִי לַחְבוֹט אֶת ראשִי לְמַעְלָה 
וּבְלִי לִפְצוֹע אֶת רַגְלַי לְמַטָּה1...

עמיחי מעוניין לחיות בירושלים של אמצע. ירושלים שאינה כל כך מסובכת, אולי ירושלים שאינה נמצאת בסבך ויכוחים פוליטיים. בביטוי היומיומי של השיר, הוא רוצה לחיות בירושלים של חומוס ביום שישי עם חברים, קניות, בילויים... (רצון זה מתבטא גם בשירו 'תיירים'). הרצון הזה, הוא רצון לנורמליות, להיות מדינה רגילה. רואים את הרצון הזה אצל עם ישראל כאשר הם מבקשים משמואל שימליך עליהם מלך:

 "וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ--כְּכָל-הַגּוֹיִם" (שמואל א, ח, ד).

 בספר דברים הקב"ה מודיע מה יש לעשות כשעם ישראל יבקשו מלך, וגם שם הביטוי הוא 'ככל הגויים'. עם ישראל רוצה מדי פעם להיות 'ככל הגויים'. רוצים להיות עם לא מיוחד, עם שעושה את הדברים באותה דרך ששאר העולם פועל... רוצים מלך, רוצים שקט, רוצים לטייל, רוצים לנפוש, רוצים לחוקק חוקים.

אבל, אנחנו לא ככל העמים. בספר דברים הקב"ה אומר למשה שכשהעם ירצה מלך 'ככל הגויים', אנחנו צריכים לעשות זאת בצורה שונה: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ" (דברים יז, יד). הבחירה במלך אינה על פי העם, אלא על פי דברו של ה'.

עמנואל לוינס במאמרו מדינת ישראל ודת ישראל בספר חירות קשה טוען שמדינת ישראל אינה אמורה להיות כמו שאר המדינות. מדינת ישראל בעצם קיומה צריכה להיות אור לגויים. מושג זה מושרש בפינו מגיל הינקות, אבל מה זה אומר? במה אנחנו צריכים להיות שונים? במה המדינה, ובירתה ירושלים, צריכים להיות שונים מארה"ב, צרפת, ברזיל?

"חשיבותה של מדינת ישראל איננה בקיומה של הבטחה עתיקה, ואף לא בראשיתה של תקופת ביטחון חומרי שהיא עשויה לציין... אלא בהזדמנות הניתנת סוף סוף למימוש תורתה החברתית של היהדות. העם היהודי השתוקק לארצו ומדינתו לא על שום העצמאות חסרת התוכן שציפתה לו בהן, אלא על שום יצירת חייו שיכול היה להתחיל בה סוףסוף.2"

הדרישה שלוינס דורש מאיתנו היא שלא נהיה נורמלים! שלא נרצה את מדינת ישראל כמקום מרגוע לעם היהודי, אלא שנרצה לצור פה חברה צודקת יותר, נכונה ובריאה יותר מהחברה שנמצאת סביבנו. צודקת יותר מהקהילות שיכולנו ליצור בגלות.

במגזין מיוחד שהוציאה מערכת מקור ראשון לכבוד יום ירושלים הרב בני לאו כותב:

 "חשתי את מלוא עצמת השפע והטוב שהעניק לי הקב"ה: לחיות בירושלים, מקדש מלך ומחוז חפץ של אנשים רגילים החפצים לחיות באהבה ובטוב."3

הרב בני לאו מדבר על השילוב, מקדש מלך שבה אנשים רגילים מתגוררים...

ירושלים היא בית, מדינת ישראל היא בית, מקום שאפשר להגיע אליו ולהתנחם, כמו לבוא ולהתרפק על אמא ביום קשה. אני לא בטוחה שזה מה שמדינת ישראל אמורה להיות. אכן, המדינה היא בית, בית שמשרה בי בטחון. אבל היא גם מקדש מלך. אמנם היא מבטיחה את הבטחון שלנו (אנחנו מקווים!) אבל היא אמורה גם לעורר אותנו לפעילות. מדינה שתפיץ את בשורת הצדק לעולם, מדינה שממנה התורה תצא ותופץ לכל עבר.

אז נכון, אנחנו רוצים להיות 'נורמלים', אבל אם אנחנו נהיה נורמליים מי יזעק ויוביל את עשיית הצדק בעולם?!

כולי תפילה שנחיה בתודעת הביתיות של ישראל, שהיא תחבק אותנו חזק, אבל מתוך החיבוק נדע לפרוץ החוצה וליצור חברה צודקת יותר, נכונה יותר, חברה של ירושלים של מעלה.

 
 


 1 פתוח סגור פתוח

 2  ע' לוינס, חירות קשה, עמוד 293

 3 גליון מיוחד ליום ירושלים, מקור ראשון, עמוד 6 

פרסם כתבה »