zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » כתבה: בעין הפרשה - ואתחנן

תמונת מגזין בעין הפרשה - ואתחנן פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 7/8/2014
בכתבה זו צפו 846 גולשים

פרשת ואתחנן - תורת אמך / יהודה ברנדס

תחנוניו של משה רבנו לא הועילו. הוא לא זכה להיכנס לארץ. מפרשים רבים בכל הדורות התמודדו עם הקושי שמציבה פרשה זו לאדם המאמין. ראשית, היא קשה מבחינת סדר הגמול האלוקי: הייתכן, עונש כל כך חמור לאדון הנביאים? שנית, היא קשה מבחינת סדרי תפילה: אם הפצרותיו של משה רבנו לא נענות, מה כוחה של תפילה?

בניגוד לנטייה הטבעית של האדם המאמין, לחפש תשובה לקושיות, בעל מדרש תנחומא לפרשתנו בחר בדרך אחרת, חריגה מאד.

הוא פותח בהבאת פסוק קשה מספר איוב: זה הוא שאמר הכתוב: "אחת היא, על כן אמרתי: תם ורשע הוא מכלה". את תלונתו הקשה של איוב, שאין הבדל לפני הקב"ה בין התם לבין הרשע, הוא מסב על דברי משה רבנו: "אמר משה, ריבונו של עולם, אחת היא, הכל שוין לפניך, גזירה אחת לצדיקים ולרשעים"! ומוסיף הדרשן ומצרף גם את דברי החכם מכל אדם, שלמה המלך בלבוש קהלת: "הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע...".

לאחר הפתיחה המרעישה הזאת, הולך הדרשן ומונה זוגות של צדיק ורשע, שגורלם היה שווה:

נח הצדיק ופרעה נכׂה הרשע, שניהם על פי המדרשים הוכו על ידי אריה ונעשו נכים: "זה מת צולע וזה מת צולע". משה ואהרן הצדיקים וכנגדם המרגלים הרשעים: אלו ואלו לא נכנסו לארץ. יאשיהו המלך הצדיק ואחאב הרשע – שניהם מתו במלחמה ירויים בחצי האויב. ועוד רבים.

הציפייה של הלומד היא, שלאחר כל התיאור המפורט של הקושיה, תבוא תשובה שתתיר את המבוכה. אך  הדרשן אינו עושה כן. הוא חותם את הדרשה בפסוק שבו פתח ואותו הוא שם בפי משה רבנו: "אחת היא, על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה". הדרשן עומד חסר אונים וללא מענה אל מול הקושיה העצומה.

עיקר חשיבותו של המדרש הזה היא במה שאין בו – אין בו תשובה. הוא מלמד את האפשרות להציג את הקושיה המזעזעת במלוא חריפותה, ולהודות בכך שאין לנו תשובה, אין לנו תשובה טובה מזו שהייתה לאיוב, שכידוע, לא קיבל תשובה אלא רק את התגלות האלוקים. ואת הידיעה שהתשובות של רעיו היו עוד גרועות מן הקושיות שלו.

קושיות מעין אלו נשאלות בכל הדורות. הן נשאלות בממדים ענקיים – כאשר עומדים מול הר האפר במיידנק, והן נשאלות בממד ה"מיקרו", כאשר רואים ילד אחד חולה במחלקה האונקולוגית. הגודל אינו משנה, הילדה האחת הקטנה מן השיר, שעמדה ושאלה למה, וכל החכמים לא מצאו לה תשובה, אינה שונה מהותית מן הפילוסופים הגדולים שעמדו נוכח החורבנות הגדולים ואף הם לא מצאו בסופו של דבר תשובה שתניח את הדעת.

שבת שאחרי תשעה באב היא שבת נחמו, שבת שבה מצפים לנחמה. ובאופן קבוע, בכל שבת נחמו, חוזרים וקוראים את הפרשה של הסירוב האלוקי הגדול להיענות להפצרותיו של משה. הנחמה, אם כן, איננה מותנית בהיענותו של הקב"ה לתפילתנו. היא איננה מותנית בהקמת בית המקדש – שהרי אם לא כן, היה עלינו לחכות עם ה"נחמו" עד כי יבוא שילה. ואילו אנו, בכל שנה ושנה, מתנערים מן האבלות על החורבן, ומתנחמים.

משמע, הנחמה היא נחמה של "אף על פי כן". למרות שאיננו מבינים את הצדק. למרות שתפילות לא תמיד נענות, למרות שהצדיק סובל ונספה כמו הרשע. למרות שעם ישראל סבל אלפיים שנה בגלות ועמים מרושעים ממנו ישבו דשנים ורעננים על אדמתם. למרות ששלטון הרשע בעזה ינפנף בהצלחותיו ויעורר כלפיו את החמלה העולמית ויציג אותנו כרוצחי נשים וילדים לעיניו העולם כולו. למרות כל זאת, אנחנו לא משתקעים בצער החורבן, ומתחילים בשבתות של נחמה. כשם שמשה רבנו לא שקע בצערו על החמצת הכניסה לארץ ועל דחיית תפילתו. משה רבנו לא פרש מתפקידו לאורך כל ספר דברים. כל שבע השבתות שבהן נקרא את הפטרות הנחמה, משה רבנו פועל להכין את עם ישראל לקראת הכניסה לארץ. אם כן, הנחמה אינה תלויה במציאת התשובות, אינה תלויה בהיענות התפילות, היא ערך העומד בפני עצמו. לדעת להתנער מתוך הסבל והייסורים, לקבל את הדין, ולעשות את המוטל עלינו מתוך תקוה לישועה הגמורה ולגאולה השלמה שתבוא במהרה. ואף על פי שתתמהמה, אנחנו שרויים כבר בעולם הנחמה.

  

פרסם כתבה »