zofim.org.il
  
 


 
מגזר עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מגזר עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: שמואל שטח כותב על "תורת הפירגון"

תמונת מגזין שמואל שטח כותב על "תורת הפירגון" פורסם על ידי רוני גוס- מדוף
בתאריך 17/7/2014
בכתבה זו צפו 1019 גולשים

 "וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו" – תורת הפירגון!

 

שמואל שטח. שימש כמחנך, כמורה לתלמוד ותנ"ך וכסגן מנהל בי"ס תיכון דתי.

עבד כשליח- אברך "תורה מציון" בקהילה היהודית בשיקגו ושימש במשך שש שנים כשליח בכיר במחנה "מושבה" בני עקיבא בארה"ב.

בוגר מסלול השילוב בישיבת מעלה גלבוע. בעל תעודת הוראה, B.ed בחינוך ו-B.A בלוגיסטיקה.

מוסמך (M.A.) החוג למדיניות ציבורית למנהלים בכירים באוניברסיטת ת"א ובוגר תוכנית הדירקטורים של להב והפקולטה לניהול באוני' ת"א.

משרת במילואים ביחידה מובחרת. מתגורר בעיר לוד. נשוי ואב ל-5.

בפרשת השבוע פונה משה לקב"ה ומבקש ממנו למצוא לו מחליף:  "יִפְקֹד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה".

הקב"ה עונה למשה שיהושע הוא המחליף ועליו לסמוך את ידו האחת עליו: "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ... וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו".

לכאורה היה זה אמור להספיק: כעת אנו יודעים מיהו המחליף.

אלא שמשה משנה מעט מציוויו של ה' וסומך את שתי ידיו: "וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו".

רש"י מפרש מיד: "בעין יפה".

במילים אחרות: במקום להניח רק יד אחת, משה משתמש בשתי ידיו. כלומר, שהוא מעביר את התפקיד ליהושע ברוחב לב, ונותן הרבה יותר ממה שהיה צריך לתת.

לכאורה, המקרא יכול היה להסתפק בכך. אלא שלקראת סוף ספר דברים (פרק ל"א) שוב אנו מוצאים כיצד הקב"ה אומר למשה לבצע את החילוף: "קרא את יהושע". ואז, למרות שמשה ויהושע הולכים כזוג, נכתב  בלשון יחיד:  "וילך משה ויהושע". -שוב, ניתן לראות כיצד למרות ההבנה שאלה הם ימיו האחרונים של משה- הוא מעניק את החפיפה ברוחב לב ובאופן שווה, ללא כל טיפת התנשאות.

ובהמשך, כשמתארים את שירת "האזינו"  נכתב: "ויבוא משה וידבר את כל דברי השירה...הוא והושע בן נון". –שוב, הם באים כיחיד, כאיש אחד, כשווים בגודלם.

מה טעם כל החזרות הללו? הרי הבנו שיהושע יהיה המחליף של משה?

כדי להבין זאת נחזור לרגע לשבט שלנו:

אחת לשנה-שנתיים מתבצע חילוף המדריך/כה או הקומונר.

כמדריך טוב שהשקיע המון בחניכים שלך, קשה לך לעיתים להבין שיש מדריך אחר שיכול להמשיך אותך לא פחות טוב ממך. לעיתים רבות אנו רואים כיצד מדריכים לא "פירגנו" לאלו שהחליפו אותם: לעיתים, הם פשוט עזבו ברגע אחד מבלי לדאוג לחפיפה וחניכה מסודרת. לעיתים, ברגע העזיבה, הם חילקו כל כך הרבה צ'ופרים, שיחות נפש ובכיות, שהעמידו את המדריך החדש בצילו של המדריך הקודם באופן שלעולם לא יצליח להיכנס לנעליו. וגם יש פעמים שבהם דווקא בגלל נעליו הגדולות של המדריך הקודם, לא מצליחים למצוא לו מחליף והשבט הולך ומתפזר.

משה רבנו חשש בדיוק מכך. שמא מיד אחרי מותו הכל יתפרק. שמא תהיה מלחמת ירושה, או ריק מנהיגותי מסוכן. שמא יהושע יתפס לא מוכן, העם ינצל את תקופת המעבר וכל מה שבנה עד כה ירד לטמיון.

לפיכך, תקופת החפיפה מתחילה זמן רב לפני היום האחרון של משה. משה "מפרגן" ליהושע: מעניק לו מהודו, הולך איתו באופן צמוד ומבהיר לכולם שהנה המחליף, וגודל נעליו הוא כשל נעליו הוא.

לא לחנם נאמר על משה שהיה עניו מכל האדם.

כמי שמרוכזים בדרך כלל בתקופת ההדרכה עצמה אנו צריכים להיות מרוכזים גם בתקופת סיומה ובאופן בו אנו מעבירים את השרביט לבאים אחרינו. תכונה זו של פירגון, חניכה ויכולת לתת לאחרים להמשיך חשובה מאוד ולעיתים היא זו שמראה עד כמה היה המדריך/כה הוא אדם גדול.

 

 

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה