zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: פרשת חקת -בעין הפרשה -הרב דולי בסוק

תמונת מגזין פרשת חקת -בעין הפרשה -הרב דולי בסוק פורסם על ידי אדם
בתאריך 26/6/2014
בכתבה זו צפו 678 גולשים

מהו חטאו של משה במי מריבה? ואיך זה נוגע לכולנו?

דעואל (דולי) בסוק בן 52 נשוי לאוסי הורים ל- 6 ילדים, וסבים ל- 10 נכדים 
בן פורת יוסף.  תושב עיר דוד- ירושלים הקדומה. מילואימניק גאה - עדיין
תחביבים: ללמוד וללמד לבשל לרוץ לשחות ולקרוא.

פירושים רבים נכתבו בפרשה זו, אנו נציע חלק מהם בכוונה ללמוד מהם לקח למורים הורים מדריכים ובעצם לכל  מי שבא בדיאלוג עם אנשים אחרים כלומר - כולנו.

רש"י: "שלא ציווה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע... והמה דברו אל סלע אחר ולא  הוציא אמרו שמא צריך להכות? ..."הלקח הוא שאפשר להוציא מים מסלע ע"י דיבור כלומר שיחה, הסבר, יצירת אמון והקשבה הדדית. השימוש בכוח הוא בעייתי ויש לתחום אותו למצבים מוגדרים.

רמב"ם: "חטאו עליו השלום הוא שנטה לצד אחד מן הקצוות ממעלת המידות והיא הסבלנות כאשר נטה לצד הרגזנות...שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת בני ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס?... מפני שמתנועותיו ומדבריו כולם לומדים. "כלומר אדם המשמש דוגמא אישית   (מדריך בתנועת נוער למשל) צריך להיזהר בתגובותיו, להישאר עניני ומאוזן  גם כאשר החניכים מקטרים על תנאים קשים במחנה על חוסר מים למשל. הכעס הוא מידה שלילית אך הוא חמור במיוחד לגבי בעל תפקיד שאנשים נושאים עיניהם אליו.

ר' חננאל: "ישראל אמרו לו שיוציא  מסלע אחר (המן הסלע הזה?) ומשה פחד להחליף דיבור ה'. "ה' אמר להוציא מים מהסלע. משה חשב שיש חשיבות דווקא לסלע מסוים וחשש להוציא מים מסלע אחר כדרישת העם. האמת שאין לזה כל חשיבות. לפעמים החניכים דורשים ללכת בדרך מסוימת, סגנון מסוים או פעילות מסוימת והמדריך מתעקש על דרכו ותכניותיו. המסר פה הוא לזרום עם החניכים  לראות ולהראות שמכל דרך – כמעט - אפשר להגיע אל הדרך הטובה. מובן שזה דורש יצירתיות, אמונה גבוהה בחניכים, אמונה עצמית של המדריך וכמובן אמונה בקב"ה  שינחה אותנו.

אחד מפירושי הרמב"ן: "בפעם הראשונה יצאו טיפים טיפים ואז היכו פעם שניה כדי שיצאו מים בכמות גדולה" ולענייננו לפעמים התוצאה של החינוך היא קטנה, נמוכה ואיטית. האם עלינו להתאמץ ולהפעיל לחץ וכוח כדי לקבל הישג גבוה יותר? או להתאזר בסבלנות והטיפות הקטנות יהפכו לזרם? הלחץ שלנו יכול לקלקל את התהליך הטבעי  האיטי והבריא.

בעל מנחה בלולה: "היה להם להוכיח את ישראל ולעמוד בפרץ...והם נסתרו אל פתח אוהל מועד כמו בורחים... אילו עמדו בפרץ היה שם שמיים מתקדש". כלומר הפוך מכל הנאמר עד כאן. היה על משה ואהרן לנהוג בתקיפות ולא לברוח מהעם. יש מצבים שהניסיון לרצות לפייס ולהרגיע הוא עצמו חטא, יש לעמוד על העקרונות ולהציב גבולות בפני הדרישות הבלתי מוצדקות.

לסיכום: דיבורים ולא כוחנות (רש"י), "תגובה עניינית ולא כעס (רמב"ם), יצירתיות ואמונה ולא קבעון (ר' חננאל), סבלנות ותהליך ולא הישג מהיר (רמב"ן), עקרונות וגבולות ולא היסחפות (מנחה בלולה).

מה נותר לנו כלומדים את כל זה?  לשים לב ולהיות מודעים לעצמנו לתהליכים הפנימיים שעוברים עלינו ומצד שני לתהליכים שעוברת החברה שסביבנו, לחשוב, להרגיש ולהחליט כיצד לנהוג בכל מצב...

בהצלחה !

    

פרסם כתבה »