zofim.org.il
  
 


 
שבט גנים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » שבט גנים » כתבה: מכתב פרידה - שכבת יפתח - שבט גנים

תמונת מגזין מכתב פרידה - שכבת יפתח - שבט גנים פורסם על ידי שכבת יפתח
בתאריך 15/1/2014
בכתבה זו צפו 5592 גולשים

  11/1/14

מכתב סיום- שכבת יפתח, שמיניסטים         

מאז שאתה בכיתה ד, הפסטיגן הופך לאחד האירועים הכי מרכזיים בשנה.

המדריכים לא מפסיקים לדבר עליו, נפגשים לעשות חזרות, לומדים מחרוזות וריקודים.

ההופעה של הגדוד שלך תמיד הכי מרגשת, כל הצוות עמד על המדרגות ונופף בידיים שלו את תנועות הריקוד, אמא ואבא צילמו כל הזמן. אחריו יופיעו כל הגדודים האחרים, ואז גם השכב״ג. אתה לא בדיוק יודע מה זה אומר, אבל מה שבטוח זה שאי אפשר להתרכז בדבר אחר, חוץ ממי ינצח.

אתה חושב לעצמך, עוד מעט יעלו הגדולים, הם יהיו עצובים כי הם עוזבים השנה.. בטח גם לי יהיה עצוב קצת, כי המדריכה שלי היא בי״ב והיא גדולה וצריכה ללכת לצבא.
                                 

איפשהו בסביבות כיתה ט אתה מתחיל לספור אחורה. מסתכל על השמיניסטים מהקהל בשיר סיום, ומודה לאלוהים שלך נשארו עוד ארבע שנים. אתה מבטיח לעצמך שתנצל כל רגע, תנצור כל דקה, תהיה כל הזמן בשבט, תעשה, תחווה, לא תבזבז לו רגע  אחד.

אתה לא מספיק למצמץ, והרגע שכל כך פחדת ממנו מונח ממש מולך. אתה מתחיל לסמן וי על כל דבר. פעולה ראשונה אחרונה, טיול פתיחת שנה אחרון, פסטיגן אחרון.

מוצא את עצמך פתאום בסמינר מיון לשנת שירות, בזימון למודיעין, מכין מצגת סוף שנה, עושה חזרות למסיבת סיום. בעוד שאתה מרגיש בדיוק כמו שהרגשת אז בכיתה ד׳.

שכבת יפתח עוזבת.

דבר שהתחיל משני גדודים, ניצן וירדן, מופרעים והיפראקטיביים, הפך לאחת השכבות הגדולות והמשפיעות שראה שכב״גנים.
                         

מריצה בתחתונים אחרי הספארי בכיתה ח, ועד להדרכה נמוכה וגבוהה, ראשגוד, שלוש נציגויות במשלחת הצופים לארצות הברית, ובריכוז שהעלה וממשיך להעלות את השבט למקומות שלא היה בהם הרבה זמן..

עם השנים השבט הפך למין מקום מפלט. אתה לא באמת צריך יותר ממה שיש כאן. השק"ש נשאר מהשבוע שבט, יש קורנפלקס במטבח, ספות וטלוויזיה בחדר שכבג ואת האנשים הכי קרובים לך.

מצאנו לנו כאן מין פינה חמה להשתייך אליה, ולא לרצות ללכת עד שמכריחים.

אין באמת דרך לסכם 9 שנים. כמה שלא ננסה להמחיש, מדובר בפרטים הקטנים ביותר. טיולים, סמינרים, פעולות, מדריכי שכבה, בדיחות פרטיות, עליות, מורדות, ימי שישי אחרי הפעולה אצל מוטי, טקסים, שיחות עד השעות הקטנות של הלילה. ערבי פויקה, ערבי שכבה, חאקי בחום ובקור. פריסה אחרי מסלול.

אין בפינו מספיק מילים לתאר את הפרק הענק שאנחנו עומדים לחתום בקרוב.

הדבר היחיד שנוכל לומר בפה מלא הוא שאנחנו יוצאים
מכאן אנשים טובים הרבה יותר ממה שיכולנו להיות
.

למדנו איך זה כשדברים לא הולכים בדיוק כמו שרוצים, ואיך להתמודד עם העובדה הזו שבשביל לקבל משהו, צריך לעבוד קשה. שאם אנחנו לא נעשה, אז פשוט לא יהיה.

למדנו לעבוד בקבוצה, לסמוך גם על האנשים שלא הכי קרובים אלינו, למדנו להישען אחד על השני מבלי שדבר יראה ככפיות טובה. למדנו להיות בני נוער חושבים יותר, דורשים יותר, נוער ששואל שאלות ומצפה לקבל תשובות. ועכשיו.
                              

מעל הכל למדנו להיות חברים. להיות רגישים לצרכים של הסביבה שלנו, למדנו לתת ולא לחכות לדבר בתמורה. למדנו להקים אוהל, להדליק מדורה, לרשום פעולה, לסחוף אחרינו ילדים ובני נוער שלא שונים מאיתנו. למדנו להנות ולהוקיר גם על הדברים הקטנים בחיים.

אנו מודים לכל האנשים שליוו אותנו מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו כאן. המדריכים, הצוותים, המרכזים והראשגדים, אתם הם מכווני הדרך. יואב אמיר, רותם מלמוד וטל צוברי המדריכים שלנו בתור שכבה בוגרת. למשפחת שרייר שליוותה אותנו במשך כה הרבה שנים. לשכב״גנים, למטבחגנים, להורים שלנו, שהבינו שהצופים בשבילנו זה כבר מזמן לא חוג. לחניכי שבט גנים שלימדו אותנו על עצמנו יותר ממה שציפינו לגלות.

לשכבת יפתח, 40 אנשים קטנים גדולים שבסך הכל התאהבו.

אנחנו מודים על כל הזדמנות הכי קטנה שניתנה לנו במקום הזה,

אנחנו יוצאים מכאן עם מין עוגן בלב של כל אחד מאיתנו.

למרות שנשאר לנו עוד קצת להיאחז, זו לא באמת פרידה.

אוהבים תמיד, זוכרים תמיד, ולא הולכים לשום מקום.


שכבת יפתח, 2005-2014

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה