zofim.org.il
  
 


 
שבט נמרוד
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » שבט נמרוד » ארכיון הכתבות » כתבה: אכזבה? לאו דווקא!

תמונת מגזין אכזבה? לאו דווקא! פורסם על ידי דרור פרץ
בתאריך 7/1/2014
בכתבה זו צפו 3681 גולשים

אני דרור פרץ, שישיסט בשבט נמרוד צופי אשקלון הנהגת דרום
התפקיד שלי השנה הוא מדריך- מועצה ורציתי לספר לכם קצת על התפקיד, ועל איך קיבלתי אותו.

זה התחיל ביום של חשיפת השיבוצים, כשהמרכזים החדשים דיברו בהתחלה, הם אמרו לכולם לא להתאכזב מהתפקיד, וששום דבר לא נורא. לא כל כך התייחסתי לאמירה הזו מכיוון שהייתי די בטוח שאני הולך לקבל את התפקיד שרציתי- מדריך ו' בנים.
לאט לאט התחלתי להילחץ, אני רואה צוותי הדרכה יוצאים אחד אחרי השני, כל מי שביקשתי להיות איתו בתפקיד בשיחת שיבוצים כבר קיבל תפקיד, שביעיסטים ושמיניסטים אמרו לי "אל תדאג, שיבוצים בשישית זה לא משמעותי כמו שביעית או שמינית, הכל יהיה בסדר."  שמתי לב גם שאין עדיין צוות הדרכה לגדוד ו' בנים, ואז המדריך שלי קרא לי, הלכתי לאט לאט אל מדריכי ט' שלי ואז אני שומע קול של חברה טובה שלי, "אללה ו' בנים!!"
                     
זהו, הם היו הצוות הדרכה האחרון, לא משנה מה התפקיד שאקבל, זה לא הדרכה. אמרתי למדריך שלי "אני, שונא אתכם." והמשכתי ללכת. המדריכים דיברו.. "דרור, זו הייתה שנה אדירה איתך, אתה הוכחת את עצמך מלא פעמים, ועשית גם טעויות, נתנו לך עוד הזדמנויות להוכיח את עצמך ועוד צ'אנסים."
מלמלתי לעצמי "מעורבות..." אז המדריכה שלי אמרה לי, "התפקיד שלך הוא במעורבות חניכים, מועצת שבט או להקה מה שתבחר, תפקיד הדרכתי, עבודה עם חניכים, המרכזת שלך זאת נועם ובהצלחה."
לא אמרתי מילה, קמתי והלכתי לקחת את התיק שלי, מדריכה אחרת באה אלי (היו לי 4 מדריכי ט') ורצתה לדבר איתי, אמרתי לה "אני בסדר" והבהרתי שאני לא רוצה לדבר.
רבים ניסו למנוע ממני לברוח אבל בסוף הצלחתי וברחתי הביתה, ברחתי מהשבט כאילו אני לא רוצה לראות אותו בחיים, בלי לדעת מי הצוות שלי, בלי לדעת אם אני אשאר בכלל בצופים.
תוך כדי ריצה הביתה אנשים התקשרו אלי, כמובן שניתקתי...
הגעתי הביתה ואמרתי לאבא שלי "אבא, אני לא נשאר יותר בצופים" והלכתי לחדר.
 אחר כך כשנרגעתי עניתי כשהתקשרו אלי ודיברו איתי, נתנו לי לפחות 10 פעמים את האנשים שהפכו לדוגמא לאנשים כמוני, כאלה שהיו בתפקיד שהוא לא הדרכה בשישית ובשנה אחרי זה קיבלו הדרכה, כמובן שזה לא באמת עזר. התחושה הזו של "אני לא מדריך אז אני לא מספיק טוב" הובילה אותי גם כאשר הבנתי מי הצוות, גם כאשר השלמתי עם העובדה הזו שזה התפקיד שלי, גם כשבחרתי את המועצה כתפקיד, גם כשקיבלתי עניבה ובמלא סיטואציות שונות.

                       

נכון הסיפור הזה נשמע ממש "עצוב"? טוב כן.. הוא ממש עצוב. זו הייתה התקופה הכי עצובה בחיים שלי. אבל לא הייתי מוכן שכך תיראה השנה שלי, לקחתי את התפקיד הזה, שהיה חדש אצלנו,
ושיניתי אותו כדי שיתאים לי, העברתי פעולות מועצה לקבוצות שונות בגדודים שונים והכרתי מלא חניכים, הכרתי מלא קבוצות, בנים ובנות, בגילאים שונים שאם הייתי מדריך ז הייתי מקבל קבוצה אחת וסביר להניח שלא הייתה לי אינטראקציה עם החניכים האלה.
יש לי צוות אדיר, וצוות מורחב עוד יותר אדיר, כמובן שכל אחד עם הסדרי עדיפויות שלו, הזמנים שלו, עוזרים לחניכים, מצוותים למדריכים כעוזרי מדריך ונקשרים אל החניכים, כמו אחים גדולים, חיים על האהבה שלהם- בונים פעולות כמו מדריכים, שומעים את החניכים ולוקחים אותם כילדים בוגרים, מנסים קצת לחשוב כמוהם, ולא לאט בונים את המועצה, ובכלל את כל הנושא של מעורבות חניכים- נותנים במה לחניכים שצריכים אותה, עוזרים להם עם הם רוצים להכין צ'ופר, להקים מפעל, לבנות מבנה, או סתם לעשות משהו טוב
J אני באמת לא יודע למה המדריכים שלי שמו אותי בתפקיד הזה, אם הם סמכו עלי שאני אתן בו את ה-100 אחוז או שהם סתם לא סמכו עלי בתור מדריך. אבל אני כן יודע שאם הייתי מקבל הדרכה לא הייתי מכיר את החניכים והחניכים שאני רואה בכל יום פעילות, מדבר איתם קצת אחרי הפעולה, צוחק איתם, והכי חשוב-יודע שהם יכולים לסמוך עלי. וזה, מה שעושה לי את היום ומעניק לי אושר בכל יום פעילות.

 אז, חמישיות, שישיות ושביעיות יקרים, בשיבוצים הבאים, אם תקבלו תפקיד שלא תרצו, לפני שתחליטו לפרוש, או סתם למרוד, רק תנסו, תירגעו קצת, ואם לא תאהבו אז גם לא נורא, תמיד תוכלו לדבר עם המרכזים והם יעזרו לכם בהכל
J

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה