zofim.org.il
  
 


 
שבט אריות
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » שבט אריות » כתבה: ללא מילים

תמונת מגזין ללא מילים פורסם על ידי בני שניידר
בתאריך 3/8/2013
בכתבה זו צפו 2441 גולשים

 

מאוד קשה עד כמעט בלתי אפשרי להעביר במילים או אפילו בתמונות את אשר חווינו, ובעיקר חוו הנערים והנערות שלנו בשבוע שחלף. אני חושש שבלקסיקון שלי, אין מילים לתאר את הערכה, האהבה והכבוד שאנו רוכשים להם.
 
קשה מאוד לתאר בכתב מצוקה שלא חשבת שקיימת בעולם ובטח לא ביישוב שחרוט על דגלו סוציו-אקונומי 9+. קשה עד בלתי אפשרי לתאר ריחות קשים ביותר של פסולת, שתן וצואת חיות בבית שלא נוקה במשך שנים ושימש גם בית-כיסא להולכים על ארבע. אין מילים לתיאור הזעזוע מלראות דיירת, בתוך כל התוהו הזה שנראה כמה צהר ולא לגן עדן.
 
ואם כל הבלתי אפשרי, כל מה שתואר (והדמיון לא מסוגל לצייר את התמונה האמיתית) בסיטואציה בלתי נתפסת, השכב"ג והחלוץ, בשיא ההכנות למחנ"ק ולטקס קבלת החלוץ לשכב"ג, מניח את החיים והמשימות רגע בצד, קופצים על ההזדמנות, מתנדבים באהבה, מתגייסים בגאווה ומגיעים כמו מלאכים משמים לתת יד, כתף ולב.
 
ארבעים תותחים, שכב"ג וחלוץ, מתייצבים החל מ12:30 בצהריי יום רביעי, שיא החום בשיא הקיץ, מפשלים שרוולים, חובשים מסיכות פנים (אי אפשר אחרת), כפפות ושקיות ניילון על הנעליים, ונכנסים לעבודה שחלק גדול מהמבוגרים שאני מכיר לא היו מסוגלים להכיל או לבצע. היו כאלו שהיו צריכים הפסקה פה ושם לנשום, להכיל ולתת לתחושות הקשות להתפוגג, וכל זאת עם חיוך ואפילו מוראל.
 
מאות אם לא אלפי פריטים שהוצאו מהבית הדחוס, והחנוק נפרסו בחצר המשק, עד אחרון הפריטים ומדובר על כמות בלתי נתפסת. אב יקר ובנו שהצטרפו למעגל המתנדבים שגויסו על ידי איש קהילה יקר משלנו, השתלבו בעבודה עם מכונת קרצוף רצפות. צוות של צבעים הגיע גם הוא אחה"צ של אותו יום לתת יד בשיפוץ הקירות הסדוקים. והמלאכים שלנו - עובדים ועובדים ועובדים. מנקים מקררים שמכילים בשר רקוב, שופכים גלונים של אקונומיקה וחומרי ניקוי, מפרקים ומוצאים מהבית את המדיח והתמי 4 הדביקים, מנקים את התנור, ארונות המטבח ומה שהיה פעם כנראה השיש, יחד עם כל בקבוק, בגד, פריט או ספר שיוצא מן הבית. מבריקים את השירותים והמקלחת, אחת הבנות מכבסת, השנייה תומכת ומרגיעה את הדיירת וכולם בעבודת צוות מסונכרנת כמו קן נמלים חרוצות, חדורי מטרה לעשות שינוי בחיים שלה. לעשות שינוי בעולם.
 
אני עושה קיצור דרך, מדלג על שווארמה לצהריים לעמלים, פיצה לארוחת ערב, על טרקטור ועגלה מלאים באשפה שלא מפסיקה להיערם, על הורים משלנו שמקפיצים ומחזירים ונותנים יד היכן שצריך. אני מדלג על ראש המועצה שהגיע למקום ונדהם שלא בני הישוב שלו עוסקים במלאכה. אני מדלג על כל זה, ומגיע לקצת אחר חצות. בשעה שהחצר עוד עמוסה באין סוף פריטים, הבית רק מתחיל ללבוש נגיעה של תנאי מחיה אנושיים, הדיירת מפורקת לגמרי מלחץ, עייפות ובהלה לכל אותם מאות פריטים שרכשה. אני אוסף את החבר'ה שלנו בבית, במעגל, ומודה להם. מסביר שמה שהם עשו הוא מעבר לגדולה, הוא מעבר לתנועת נוער – זה להיות האדם הכי טוב שאתה יכול להיות. הודתי להם על תרומה, ונתינה נקייה וטובה, על האושר והאהבה בהם נעשו הדברים, על המחויבות שלהם כבני אדם וצופים להפוך את העולם שלנו למקום טוב יותר. אמרתי להם שלו היו לי כנפיים זעירות, הייתי מדביק לכל אחד מהם על הגב – והתכוונתי לכל מילה. זה היה מאוד מאוד מרגש, כזה שהלב דופק והעניים מזוגגות. רגע חזק.
 
חזק כמעט כמו הרגע שחזרנו פנימה כולם כי הדיירת, עייפה מנשוא, ממיטתה המאולתרת, רצתה לומר תודה והוסיפה שאחרי כל כך הרבה שנים, של לבד, וחוסר אמון אמרה:  "היום החזרתם לי את האמון באנשים".אין באמת מילים המסוגלות להכיל את התחושה הזאת שחשתי, שכולנו חשנו, אחרי האמירה הזאת. לעשות שינוי בעולם, לגעת בחיים של אחרים זה בדיוק זה.
 
חזק כמעט כמו הרגע שיצאנו והסברנו לשכב"גיסטים שמחר על פי התכנית הנוער מהישוב מחליף אותנו. ואם זאת, כאילו ידעו מה יקרה למחרת, הם ביקשו לחזור גם מחר ולהמשיך את אשר התחילו, והם הסבירו שהם יכולים, על אף העומס, על אף הפרויקטים שבאוויר, לעבוד מעשר עד שלוש כי בשלוש הם צריכים להתייצב בשבט.
 
חזק כמו העובדה שבחמישי, שישי ולבסוף כאקורד סיום, גם בשבת, החבר'ה שלנו התייצבו שוב ושוב ושוב למרות המחנ"ק ברקע, למרות טקס אש לקבלת החלוץ במוצאי שבת, למרות החום ולמרות הכל. לסיים את המשימה כמו שמסיימים משימה – עד הסוף,בנתינה ואהבה.
 
חזק כמעט כמו הרגע בצהריים בשבת, כשהחצר נקייה, כל הפריטים ארוזים בקרטונים, מסומנים וממופים, הבית מסודר, עם מפות ופרחים, נקי ומריח מנרות ... ממש כמו שצריכה להיות התחושה בבית, בשבת, איש הקהילה שלנו, היוזם של הפרויקט, מכריז על סיום אחרי ארבעה ימים ומאות שעות עבודה. כל שבעה עשר השכב"גיסטים שנכחו, כאיש אחד, נכנסו בטור ארוך הביתה ונפרדו אישית מהדיירת, אחד אחד, כאילו הייתה הדודה מהמושב. מרגש כל כך. קשה להבין עד כמה.
 
השבוע הזה היה עמוס מאוד רגשית לכולם ואקורד הסיום שלו היה אמש בטקס קבלת החלוץ לשכב"ג. טקס שתוכנן, אורגן ובוצע ברמה גבוהה ביותר וכמוה גם ההתרגשות והאושר.
 
יש לנו נוער יחיד ומיוחד. נער שעושה ולא רק מתחייב לעשות. נער שחותר לעשיה. נער שנותן את הנשמה לקהילה אצלנו בבית ובעיקר בחוץ, בכל הזדמנות תוך הפגנת רצינות, מחויבות למטרה ועם אין סוף לב ואהבה.
 
כבוד אדיר, פריבילגיה שלא כל אחד זוכה לחוות, לעמוד בראש המשפחה הזאת ... בראש השבט של האריות מגדרות.
 

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה