zofim.org.il
  
 


 
שבט דן
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » שבט דן » כתבה: מה כל כך מיוחד בצופים?

תמונת מגזין מה כל כך מיוחד בצופים? פורסם על ידי שחר קלזי
בתאריך 18/6/2013
בכתבה זו צפו 3730 גולשים

 עכשיו, בכל הלחץ של תקופת הבגרויות מצד אחד, אבל מצד שני הטירוף של ההכנות למחנה, אני כמעט בטוח שכל שכב"גיסט שני שמע יותר מדי את המשפט הקבוע "נו די כבר עם הצופים שלך, מתי תשב ללמוד?!"
באופן די מפתיע, או שלא, יצא לי גם לחוות את המשפט הזה כל כך הרבה פעמים במהלך השנתיים שלי בשכב"ג, ולאחרונה באמת  יצא לי לחשוב, מה כל כך מיוחד במקום הזה שאני מחשיב בתור הבית הראשון שלי בלי שום היסוס ששווה את ההשקעה העצומה הזאת, ואם זה בכלל נכון להשקיע כל כך הרבה בשבט?

 לגבי השאלה הראשונה, התשובה הייתה די פשוטה וחד משמעית - כן!

ואז, נתקעתי עם השאלה היותר קשה, מה סוד הקסם של כמה סנדות וחבלים, וחאקי שמתבשלים איתו בחום בקיץ? מה עושה את המקום הזה לכל כך מיוחד, שלא רק אני, אלא גם עשרות אלפי חניכי הצופים מחכים כל שלישי ושישי לפעולה? אחרי חשיבה די ארוכה, הבנתי שהתשובה היא גם פשוטה באופן הזוי לחלוטין. אני אוהב את הצופים כי זה המקום שלי לבטא את עצמי, ויותר מזה, להשפיע.

 באיזה עוד מקום אתה יכול כבר בכיתה ח' לעבור משהו כל כך משמעותי כמו הבטחה, ובאמת להרגיש שאתה חלק ממשהו גדול ועוצמתי? באיזה עוד מקום אתה יכול להיות עדיין ילד, כולה תלמיד בכיתה י', ועדיין ליצור לך קבוצה שאתה גם האבא, גם האמא, גם האח הגדול וגם החבר הכי טוב בו זמנית, או במילה מכלילה – המדריך ? או שנה אחר כך, כשרק סיימת את השנה והתלוננת על כמה זה קשה להדריך, והחלטת לעשות זאת שוב, או בכלל להיות ראשג"ד, ולהיות שוב האבא/אמא/חבר הכי טוב וכו', רק הפעם של המדריכים שלך?

אז נכון, זה קשה. אין דבר יותר קשה מלהשקיע 24 שעות ביממה במשך שבוע רק במחשבות על החניכים שלך או על המפעל הבא בשבט, ועדיין להצליח בבית הספר, כי ההורים חופרים לך ש"צופים זה לא הכל, בלי ציונים לא תגיע לשום מקום" (דבר ששגוי לדעתי, אבל בקטנה), להשקיע את כל השנה שלך בחניכים, לעשות אלפי שיחות אישיות איתם כשקצת קשה להם, ועדיין ברגע קטן של כעס יצעקו עליך שאתה לא מבין אז תעזוב אותם. אבל מצד שני, ברגע הכי קטן של חופש שאין צופים ליומיים, אנחנו מגלים שחסר לנו משהו.

 

חסר לנו משהו, כי אנחנו יודעים כמה זה משמעותי. כמה זה מספק להשקיע חודש על מפעל שבטי, לריב, להילחץ ולעבוד עד השעות הקטנות של הלילה, אבל בסוף לראות אותו עומד, ולשמוע חניך אומר
"וואו!". כמה זה מטורף להסתכל לאחור, ולהבין איזה שינוי עשית בקבוצה שלך, ואיך הם הפכו לחברים הכי טובים, וכמה שהם רק מנסים לחקות אותך, כי למרות שהם לא יודו בזה לעולם, הם מעריצים אותך!

 
אז נכון, 3 השנים בשכב"ג הם הדבר הכי קשה ועמוס שילד בגילנו יכול להתמודד איתו, אבל הם מתנה יקרה מפז! אלה 3 שנים שניתנו לנו במתנה כדי לחנך, להשפיע, לפתח את עצמנו ואת החניכים שלנו, ובלי שום ספק, ליהנות!
תמיד אפשר להתלונן שקשה, ושלחברים שלנו שלא בצופים יש הרבה יותר זמן וקל להם, אבל מי אמר שקשה זה רע?! האתגר הוא זה שעושה את התקופה הזאת לכל כך מיוחדת, שאני בטוח שנזכור אותה לעוד הרבה מאוד שנים. ואם יש משפט שמעביר את הזכות והחובה שלנו ב3 שנים האלה בצורה הכי טובה שיש הוא זה : "הזכות לחנך – החובה להצליח".

כי זה הסוד של המקום הזה, היכולת שלנו להשפיע ולעצב את עצמנו, והסובבים לנו!

 אני כבר החלטתי שאני לא נותן לתקופה הזאת לברוח בלי לנצל אותה עד סופה, כי היא פשוט לא תחזור, מקווה שגם אתם...

 

שחר קלזי

שביעיסט וראשג"ד ח

שבט דן בת ים ע"ש ניקי אלי

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה