zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: פרשת השבוע: פרשת תצווה

תמונה קטנה פרשת השבוע: פרשת תצווה פורסם על ידי עדי זילברשטיין
בתאריך 3/4/2004
בכתבה זו צפו 2521 גולשים

פרשת תצווה - שבת זכור

פרשת זכור היא השניה מבין 4 הפרשיות המיוחדות שאותן מוסיפים על הקריאה הרגילה בתורה. הפרשה עצמה נמצאת בספר דברים בסוף פרשת כי תצא (להזכירכם, הקריאה הסדירה עומדת כרגע באמצע חומש שמות), פרק כ"ה, 17:

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצריים: אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוהים: והיה בהניח ה' אלוהיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה' אלוהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים לא תשכח".

את פרשת זכור אנו קוראים תמיד בשבת שלפני חג הפורים, וזאת משום שהמן האגגי היה מזער עמלק (אגג היה מלך עמלק בימיו של שאול המלך- שמואל א' ט"ו. הסיפור המתואר בפרק זה הוא גם הפטרת פרשת זכור), ויש עניין להזכיר את הציווי למחות את זכר עמלק בסמוך לקריאה במגילה.

מן הסתם, הפרשה הזו מעלה תרעומת: הציווי למחות עם שלם על כל פרטיו (גם טף, זקנים ונשים) , רכושו ובהמותיו, נשמע ברברי ונוגד כל ערך הומני ומוסרי. ישוב לסתירה זו, שכביכול קיימת בין התורה לבין ערכי המוסר המודרניים, מצאתי בפירושה של נחמה ליבוביץ' לספר דברים (עיונים בספר דברים, עמ' 233. ליבוביץ' הולכת בעקבות מסורות קריאה של פרשנים ראשונים ואחרונים):

מקובל בקרב הפרשנים לשייך את הביטוי "ולא ירא אלוהים" שנזכר בסוף פס' 18, כתואר של עמלק, ולא של ישראל. הביטוי הזה נזכר עוד 3 פעמים במקרא כתיאור לאנשים שאינם מישראל:

  •  אברהם מתאר כך את העיר גרר, בפרשת לקיחת זרה על ידי אבימלך מלך גרר (בראשית, כ', 11) .
  • יוסף מתאר את עצמו ככזה, בטרם התגלותו לאחיו, כשהם עוד חושבים אותו למצרי בלבד (בראשית, מ"ב, 18).
  • הכתוב מתאר כך את המילדות שמצילות את התינוקות העבריים במצריים (בפשט לא כתוב שהן עבריות, זהו מדרש) (שמות, א', 17).

 

המושג "יראת אלוהים" המצטיירת בכל המקומות הללו הוא סוג של דרישה לחסד בסיסי בו אמורים בני האדם להתנהג זה עם זה, גם אם הם לא שומרי תורה ומצוות, ודבר בסיסי זה שעמלק חסר אותו, וחוסר זה הוא שכל כך איום בתקיפתם את ישראל: המלחמה התרחשה במדבר- היכן שישראל לא מאיימים על אף עם, זוהי אינה הטריטוריה של עמלק, ולכן אין סיבה נראית לעין לתקיפה. בנוסף לכך, כפי שמעידים הכתובים, ישראל הותקף בזמן שהוא "עייף ויגע" , כך שמבחינה מוסרית עמלק חטאו חטא כבד בצאתם למלחמה נגד ישראל, ועל שום כך אסור לנו לשכוח את אשר עשו, ועל שום כך צריך להחרים אותם (עד כאן נחמה). אסור לשכוח את הבסיס המוסרי שצריך להיות בכל אדם, ואסור לשכוח את המקרים שבהם אנשים- ואפילו עמים- תקפו אחד את השני בלי סיבה ובלי שמירה על האתיקה הבסיסית (כי גם במלחמה יש חוקים). עמלק הוא סמל לרוע שיש לעקור מן העולם- מההתנהגות האישית של כל אחד מאיתנו, ומההתנהלות החברתית במסגרות אליהן אנו שייכים. המלחמה בעמלק עליה אנו מצווים, היא בעצם המלחמה ברוע- שכן זוהי מטרתנו בעולם, להפוך אותו לטוב יותר.

 

לסיכום משהו קטן לפורים:

פורים הוא לא רק חג של התחפשות והשתכרות (אפילו שגם זה נחמד...) . פורים הוא הזדמנות אחת מיני רבות לשמח את האנשים שאין להם, שלצערינו רק הולכים ומתרבים. אחת המצוות החשובות של החג היא "מתנות לאביונים" (שאחר כך הועברה לשאר חגי ישראל). המטרה היא שכל עני יוכל לקיים כדת מצווה אחרת של החג- סעודת פורים. כבר נאמר ששמחה אמיתית היא בנתינה, אז יאללה- לעבודה!

 

 

פורים שמח,

עדי זילברשטיין.

פרסם כתבה »