zofim.org.il
  
 


 
שבט אביב
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » שבט אביב » ארכיון הכתבות » כתבה: לגייס. בכל מקום ובכל זמן.

תמונת מגזין לגייס. בכל מקום ובכל זמן. פורסם על ידי דרור אויזרט
בתאריך 18/12/2012
בכתבה זו צפו 3127 גולשים

היי, לי קוראים דרור ואני מדריך ה' בנים בשבט אביב באשדוד.

אנחנו שבט די קטן (כ45 חניכים ביום פעילות ממוצע) והשבט שלנו נמצא באזור קצת "בעייתי" באשדוד.
"בעייתי"? מה זה אומר?
שאנחנו נמצאים באזור עם אוכלוסיה קצת יותר קשה מבחינה כלכלית ,או חברתית, מאשר בחלקים אחרים של העיר.
אני יודע שיש עוד המון שבטים בארץ שנמצאים באזורים כאלו...
אני יודע שהכתבה הזו יכולה לגרום לאנשים לחשוב.


לכתבה הזו יש 2 מטרות (די גלויות האמת..):
1.לגרום לאנשים להבין שלמילים שיוצאות מהפה יש משמעות גדולה מאוד .

והמטרה הגדולה יותר-
2.לגרום לאנשים להבין, שהצופים יכולה להיות המסגרת המושלמת בשבילם, וגם לשנות לטובה (ובענק) את חייהם.


אז הסיפור שגרם לי לחשוב על כתיבת הכתבה הזו, קרה לי בשבט שלי, בזמן החזרות על טקס הזכרון ליצחק רבין השבטי.
בזמן שאנחנו מתכוננים, 2 ילדות בכיתה ח' (לא חניכות בשבט שלנו) נכנסו לשבט והתחילו להפריע לחזרות. כששאלנו אותן למה הן פה, הן אמרו "סיימנו להציק ל____ (ילד בעל אוטיזם,שפעיל מאוד בשבט שלנו) ועכשיו באנו להציק לכם". ששמעתי את התשובה המזעזעת הזו,שאלתי אותן "מה בדיוק מגניב בלהציק לילד אוטיסט?"
אז הן ענו לי -"כי הוא מפגר ומכוער."
"כי הוא מפגר ומכוער".זאת התשובה הראשונה שעולה לחלק מהילדים בכיתה ח' על למה להציק לילד אוטיסט.
אז מה הבנו מהסיפור הקצר הזה ילדים? שיש אנשים, שלא חושבים על מה שיוצא להם מפה. ושלא חושבים על כמה קשה גם ככה לילד בעל המוגבלות, וכמה שקשה גם ככה למשפחה של הילד בעל המוגבלות.
סביר להניח שהסיפור הזה זעזע אתכם. כמו שהוא זעזע אותי ואת שאר השכב"גיסטים שהיו בשבט בזמן המקרה.
כי בעיני (ובעיני רבים),אין יותר שפל,מללכת ולהציק לחלש ממך.
ובמקרה הזה,זה לא רק חלש יותר..זה חלש לחלוטין. ילד עם אוטיזם לא יכול להתנגד יותר מדי כשמציקים לו. גם אם אלה 2 בנות שבריריות בכיתה ז'...


אבל סיפורים מהסוג הזה יכולים להמנע. כן, כן. להמנע. אנשים יכולים להתחיל לחשוב על מה שיוצא להם מהפה. אנשים יכולים לחשוב על איך להתחשב באחרים שנמצאים במצב קשה מהם. אנשים יכולים להשתנות.
להשתנות? איך? אתם אולי שואלים.

בכך שהם יבואו לצופים.


כן...וזו לא קלישאת גיוסים.הצופים יכולים להביא לשינוי ענק בחיים של ילדים, של החברים של הילדים, של המשפחה של הילדים, ושל כולם.
להביא לשינוי ענק בחיים של ילדים שמתחילים מנקודת פתיחה "חלשה" יותר. שההורים שלהם לא העבירו להם כללי התנהגות בסיסיים בחברה - כמו למשל "לא לצחוק על ילד אוטיסט" - אז זה התפקיד של הצופים.
לקחת על הילדים האלה פיקוד.

דווקא בתקופה זו (שבה החלטתי לכתוב את הכתבה), בתקופה של יום הזכרון ליצחק רבין, אנו נזכרים למה השינוי הזה של האנשים בארץ הזו, הכרחי.
אם הצליחו לרצוח פה ראש ממשלה לפני בסה"כ 17 שנה רק בגלל שלא הסכימו עם הדעות שלו...והיום מציקים לילד אוטיסט,ולפני כמה שנים נער חנק ורצח נערה אחרת רק בגלל ש"היא הייתה יפה מדי" (סיפור אמיתי אגב..) מאיפה לנו שלא יקרו דברים נוראיים אפילו יותר?


שתבינו, הכתבה הזו לא באה ממקום פסימי\עצוב\מבאס. להפך!
היא באה במטרה של שינוי. שינוי חיים לאנשים שזקוקים לזה.
כי הצופים יכולים לגרום לשינוי בחיים של אנשים וב99% מהמקרים זה גם יהיה לטובה. סביר להניח שילדים שנמצאים בצופים לא ילכו ויציקו לילד אוטיסט (ברוב המוחלט של המקרים כמובן) בגלל שהערכים שמקבלים בצופים כמו עבודת הצוות, החברות ועוד שאר מילים גדולות, יכנסו לך בשלב כלשהו לראש.
גם אם נראה לך שכל מה שעושים בצופים זה כולה לשחק תופסת ולצאת לטיולים, הערכים האלה נכנסים לך לראש.הם נהיים "אתה" גם בלי לחשוב על זה,בגלל שלרוב דעתך תהיה מוסחת. בגלל כל הכיף שאתה נמצא בו רוב הזמן בפעילויות הצופיות.
וככה השינוי מתחיל בתוכנו.
אחלה שורת מחץ הא?
אבל...שורת המחץ של הכתבה עוד לא הגיעה.
שורת המחץ (וגם שם הכתבה) היא "לגייס. בכל מקום ובכל זמן"
כלומר, בכל רגע נתון שיש אפשרות - לנסות ולגייס עוד ילד נוסף לצופים.
כי מי קבע שגיוסים חייבים להיות רק להכנס לכיתות בית ספר, עם תחפושות והמון המון רעש?
למה גיוסים לא יכולים להיות "סתם" לדבר עם הבן דוד בכיתה ו' שלך ולהגיד לו "היי שמע..אולי תלך לפעולה בשלישי?יהיה לך ממש מגניב"
או לראות ילד בכיתה ז' יושב עצוב על ספסל בבית הספר שלך כי כואבת לו הבטן ולבוא אליו ולדבר איתו, אפילו שמעולם לא ראית אותו, ולהתעניין במה שעובר עליו ועל הדרך להכניס גם "אגב..אני גם מדריך בצופים,יש מחר אחלה פעולה, אולי תבוא?"
או סתם לדבר עם חבר ולהגיד לו "שמע אחי,יהיה צחוקים,תבוא מחר?"
כל דבר הכי קטן שאפשר לעשות - להסתובב עם חאקי בלי בושה ברחוב בדרך לשבט. "לחפור" ו"להציק" לידידה מהשכבה עד שתבוא לפעולה.
הכל.רק במטרה להביא כמה שיותר. כדי שכולם יחוו את הצופים.


אגב, את כל הדוגמאות האלו עשיתי בעצמי ואחרי כל אחת מהן - הרגשתי גאווה גדולה שאולי (ונכון גם אולי לא) הצלחתי להביא עוד ילד לצופים...
בגלל ש...ככה אני באתי לצופים.

אחרי סירוב מתמשך של 4 שנים לבוא לפעולות ואחרי חפירות ממושכות של 4 שנים לבוא מצד החברים, בסוף באתי לפעולה הראשונה שלי,רק בכיתה ט'.
וגם חצי מחברי השכבה שלי בשבט הצטרפו רק בשנה שעברה.

והיום, בכיתה י', אני מדריך, חבר שכבג משמעותי, חושב בכל רגע פנוי על פרסום לשבט, על פרויקטים, ועל רעיונות מגניבים לשבט וכבר בטוח-שאני עם הצופים לא עומד לסיים בכיתה י'ב, אלא לעשות גם שנת שירות ואולי אפילו מעבר...
כי בתכלס? השבט שלך - הוא אתה.
והשכונה שלך? היא אתה.
והעיר שלך? היא אתה.
והמדינה שלך? היא אתה.
ואם כל אחד יגרום לשינוי הקטן הזה, ויצליח להביא עוד ילד או ילדה לצופים,התועלת תבוא לכולנו.
ובענק.

אז תודה שקראתם,מקווה שנהנתם וחשבתם קצת..
J

דרור אויזרט,מדריך ה' בנים בשבט אביב,אשדוד.

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה