zofim.org.il
  
 


 
אתר משלחות קצרות
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר משלחות קצרות » ארכיון הכתבות » כתבה: בדרך לקנדרסטג עוצרים בורשה

תמונת מגזין בדרך לקנדרסטג עוצרים בורשה פורסם על ידי בעז שליין
בתאריך 23/8/2012
בכתבה זו צפו 4314 גולשים

אז אנחנו חמישה ישראלים בתוך אוהל איגלו. כבר אמצע הלילה, ובחוץ עדיין יורד גשם זלעפות. כול אחד משחק אותה ישן, משתדל מאוד לא להראות סימני חיים. כולנו חשבנו אותו דבר, אבל לא ממש רצינו לדבר על זה. אם היינו עכשיו בישראל, אז הפעילות מחר הייתה מתבטלת, וכבר מזמן היו מפנים אותנו לתוך מבנה קבוע – ארבע קירות וגג, מהסוג האטום, כזה שמים לא חודרים, לא משהו יותר מדי פנסי. אבל אנחנו כבר לא בישראל, טוטו, ולקנדרסטג חוקים משלה.

בתוך תוכנו, כולנו השלמנו עם העובדה שמחר בבוקר, יוצאים לטרק של יומיים לפסגת הרי האלפים השוויצרים. גשם, שלג ואיראן לא יעצרו אותנו.
 

קמנו בבוקר אל תוך עיירה ציורית על מדרונות האלפיים השוויצרים

 

במין סוג של אקט לציון העובדה שבקנדרסטג יש עוד ישראלים חיים ונושמים, החלטנו לבנות את התורן המדוברשלושה ימים לפני כול הסאגה הזו, היינו סתם חמישה ישראלים בלי יותר מדי חששות משותפים. בעצם, מלבד היותנו בוגרי תנועת הצופים, לא היה לנו שום דבר משותף, לא חששות ולא נעליים. ביחד ניסינו להרכיב סוג של משלחת ישראלית ייצוגית לשבוע הבוגרים הבינלאומי בקנדרסטג. אז איילה הביאה במבה, פלאפל ושקדי מרק, גיל וגלעד הביאו אוהל איגלו חמישה כוכבים ומסדרון, ליעד הביא מצלמה ואני הבאתי דגל ישראל ובוכטה חבל ארבע, כי בשלב הזה עוד היינו נחושים על לבנות תורן, ומישהו אמר לנו שאין להם שם בקנדרסטג חבלי כפיתה, והרי מי לא לוקח איתו לחופשה בשוויץ בוכטה חבל ארבע. ברגשות מעורבים כולנו (אם לא סופרים את גיל) הסכמנו גם לדחוף בלמטה של התיק מדי חאקי מדוגמים, כולל סנדלי שורש.
נפגשנו בנתב"ג בשעה 03:00, ואז הבנו שלא החלפנו בינינו מספרי טלפון. אז יהיה נכון יותר להגיד שהיינו בנתב"ג בשעה 03:00, כי עד שממש נפגשנו עברה כמעט שעה. בשלב הזה, כמובן, היינו קצת פחות נחושים לגבי התורן. 19 שעות אח"כ, וכשהשעון המקומי מראה 22:00 הגענו למרכז הבינלאומי לצופיות בקנדרסטג, וכמו צופיפניקים אמיתיים, ברגע שראינו מדורה, התיישבנו מיד במעגל מסביב ופצחנו בשירה מתואמת להפליא של "מה קרה לך", שירה של להקת שוטי הנבואה, כשאיתנו קבוצה של צופים מרחבי תבל שרק חייכו אלינו והנהנו בהסכמה, כשסיימנו לשיר התחיל לרדת גשם, אבל לא חשדנו בו, למה שנחשוד בו? מה אנחנו, חשדניסטים? בדיעבד, זו הייתה הטעות השנייה שלנו. הטעות הראשונה הייתה לעצור לקונקשן של שש שעות בורשה, שלא משנה איך תסתכלו על המפה, היא לא נמצאת בכלל בכיוון שבין ישראל לשוויץ. אבל היי, אירופה זו אירופה.
כשהסתיים הגשם בדיוק סיימנו גם להקים את האוהל שלנו, נכנסנו פנימה, התחלקנו לחדרים (כן כן) ונפלנו לישון.
 
בבתי העסק המקומיים יש הנחה לקבוצות צופיםקמנו בבוקר אל תוך עיירה ציורית על מדרונות האלפיים השוויצרים, הפרות בה גועות ופעמוניהן מצלצלים את הרעש של היקום. זה השטיק הרגיל, נחלים שוצפים זורמים ברחובות (לא ביוב, נחלים), ציפורים מצייצות צוויץ צוויץ, אוויר הרים צלול כיין, נוף עוצר נשימה, ובכול האזור יש רק סופרמרקט אחד, ואין בו חומוס. שני עניינים ייחודים לעיירה הזו מכול העיירות בעולם:
1.      בבתי העסק המקומיים יש הנחה לקבוצות צופים.
2.      בקנדרסטג אפשר לנסוע חינם אין כסף בתחבורה הציבורית, בתנאי שתענבו עניבת צופים. חתיכת הבד הזו ששמים מתחת לצווארון של החאקי.
 
מצאנו את עצמנו מטפסים במשך שש שעות על מצוקים אימתנייםזה היום החופשי שלנו, ובגלל שהגענו באיחור לא היו לנו תוכניות, אז הצטרפנו לקבוצה שיצאה לטפס על איזה מפל באזור. משהו בקטנה, לדבריו של יאן מגרמניה, "בהתחלה יש מעבר קשה, ואח"כ זה שטויות." ארזנו כובע, מים, נעלי טיפוס, נשנושים ועניבה (בשביל האוטובוסים) ויצאנו לכבוש את פסגות קנדרסטג.
מצאנו את עצמנו מטפסים במשך שש שעות על מצוקים אימתניים, תלויים באוויר על גשרי הימלאיה, סולמות אופקיים ומסתלסלים (תנסו לדמיין את זה) ואומגות; במין ראש בראש משוגע בין הנוף שמסביבנו לבין הגובה בו אנו נמצאים – מי יותר עוצר נשימה. ללא ספק, אחת החוויות המשוגעות שחוויתי בחיי. ללא ספק, אסור לסמוך על גרמנים.
כשחזרנו למחנה (ברכבל, ולא במסלול הקצרצר, רק חצי שעה, שמקיף את ההר מסביב, לדבריו של יאן), במין סוג של אקט לציון העובדה שבקנדרסטג יש עוד ישראלים חיים ונושמים, החלטנו לבנות את התורן המדובר. סחבנו ארבע סנדות חלוציות (חצי טון האחת) מצדו האחר של המחנה, הוצאנו את הבוכטה מהאוהל, ופצחנו בדיון סוער, כמה יתרים צריך בשביל להרים חצובה עם ארבע רגליים ובמשקל כולל של פיל בוגר. החלטנו ששלושה יתרים זה מספיק, אבל לא הצלחנו להחליט באיזה אורך, אז בסוף הרמנו בלי. אחרי שלוש שעות הצלחנו. סיימנו בדיוק בזמן לארוחת הערב, היה זה תורם של הגרמנים לבשל, ויאן בא לקרוא לנו, כולו קורן מאושר. הוא אמר שהם הכינו סוג של מאכל גרמני מתפוחי אדמה, ושיצא ממש ממש מעדן. אז ברור שהלכנו לאכול, במבה באוהל.  
 

וסיימנו את המסלול בשעות אחה"צ של יום שישי 

 

קצת אחרי שהתעוררנו ביום חמישי בבוקר הגשם נפסק, ויצאנו לטרק. עשינו לילה בבקתה, אי שם מעבר לקשת, וסיימנו את המסלול בשעות אחה"צ של יום שישי, ממש לפני כניסת השבת, ואיך לא, תורנו לבשל. פלאפל בלי חומוס ושקדי מרק בלי מרק בתפריט. לימדנו צופים מכול העולם איך עושים ארוחה ישראלית יש מאין, ואיך יהודים מבית טוב סוגרים שבוע – עשינו קידוש. ניסינו לעשות קידוש. אבל לא הכרנו את הברכות, אף אחד מאיתנו לא מגיע מבית דתי, אפילו לא מסורתי, אז לא לגמרי ברור איך הקידוש בכלל עלה על הפרק, ושוב גלשנו לדיון סוער, ובסופו הוחלט לברך על פרי הגפן ולומר אמן. מיד אח"כ עלינו על מדי חאקי לסגור שבוע קנדרסטג סטייל. 700 צופים מכול העולם יושבים מסביב למדורה, עושים מוראלים ושרים שירים, במין תערובת של שפות שאף אחד לא מבין, אבל איכשהו, כולם מבינים.

 

מיד אח"כ עלינו על מדי חאקי לסגור שבוע קנדרסטג סטייל

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה