zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: לפרשת צו

תמונה קטנה לפרשת צו פורסם על ידי הרב יובל שרלו
בתאריך 30/3/2007
בכתבה זו צפו 1256 גולשים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לעיתים, בשעה שאנחנו עושים דבר מה שהוא לא ראוי, אנו מתנצלים ואומרים כי הדבר היה "לא בכוונה". הרעיון העומד מאחורי התנצלות זו הוא שעיקר החומרא של מעשינו הוא התכוונות, ואם נעשה דבר ללא כוונה אין אנו אחראים לכך.

 

על כן מפתיע כי בפרשת השבוע שלנו מופיע קרבן "חטאת" במסגרת שאר הקורבנות. רוב הפרשה – פרשת צו – כמו הפרשה הקודמת (פרשת ויקרא) עוסקת בקורבנות, ובין הקורבן שאדם צריך להביא כאשר הוא עשה דבר מה חמור אך ב"שוגג", כלומר: לא בכוונה. על כן עולה השאלה מפני מה חייב אדם לכפר על מעשה שהוא עשה שלא בכוונה?

 

יש לזה שתי תשובות. הראשונה שבהן היא העיקרון שאין מושג כזה של "שוגג" מוחלט. בכל שוגג יש רמה מסוימת של מזיד, וגם דבר שלא נעשה בכוונה תחילה, יש בו ממד די גדול של אשמה. אם הדבר היה מאוד חשוב לאדם הוא היה מצליח שלא לעשות שטויות, ולא ליפול בעשיית הטעות. לפיכך, על אף שהוא לא ממש רצה שכך יהיה, הוא צריך ליטול על עצמו את האחריות, כי הוא לא עשה פעולות מניעה שתמנענה את הכישלון.

השניה שבהן היא העובדה שגם דבר שלא נעשה בכוונה תובע התמודדות. אם יצאה תקלה מתחת ידי אדם הוא לא יכול להשליך אותה מאחורי גבו ולומר כי הוא לא אחראי, אלא להפך – אחריות רובצת על האדם ועל כל מעשיו, גם אם הוא לא התכוון לעשות זאת מלכתחילה.

 

שתי הרמות של האחריות צריכות ללוות כל אחד מאתנו. אנחנו אחראים גם כשאנו לא מתכוונים, בגלל שלו היה הדבר חשוב לנו היה המחדל נמנע; אנחנו אחראים גם כשאנו לא מתכוונים כיוון שאדם צריך לקבל אחריות על כל דבר הנגרם בגללו, גם אם אין לו כל אשמה בעניין.

 

 

שבת שלום

 

 

 

 

 

פרסם כתבה »


תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה