zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » כתבה: הקומוניזם מת

תמונה קטנה הקומוניזם מת פורסם על ידי אמיר שריד
בתאריך 1/5/2012
בכתבה זו צפו 5079 גולשים

אומרים שפעם, השוויון היה ערך מקודש כאן. לא היה הרבה, אבל במה שהיה התחלקו. מאז משהו השתנה. השוויון מת. יחי המלך החדש. מלך ששמו חמדנות.

בעיתון קראתי שהקומוניזם מת. הלוויה הייתה צנועה, מעטים עברו ליד הארון. ככה זה כשרוב מי שצעד יד ביד איתך כבר אינו בין החיים. זה הזמן לבדוק את עצמנו: מרקס, אנגלס, לנין, טרוצקי, סטלין, מאו-צה טונג, בורוכוב... מישהו מהם מצלצל מוכר? ואם כן - מי מהם היה באמת קומוניסט?

אבל רגע אחד, על מה אנחנו מדברים? עד כמה שאני יודע, בורוכוב זו רק השכונה בגבעתיים, וקומוניזם מצלצל מוכר רק כי זה נשמע כמו קומונה (שזה משהו של מי שבשנת שירות). אז בואו נעשה היכרות מאוחרת: כשמספידים מישהו ראוי להזכיר גם את תולדות חייו, ואת סיפור מותו.

הסיפור הזה מתחיל בתיאוריה של שני חברים, גרמנים ממוצא יהודי, פרידריך אנגלס וקרל מרקס. הם תיארו יחדיו, בכתבים אדירי ממדים, את תורתם ואת הפילוסופיה אשר מאחוריה - שני אלו יחדיו כונו מרקסיזם. המסמך התמציתי ביותר המתאר את האידיאולוגיה שלהם הוא המניפסט הקומוניסטי: מסמך לא-ארוך (שתורגם גם לעברית), ומומלץ בחום לקריאה. שני אלה טרחו גם להגיב, להתייחס לתיאוריות אחרות, ולהסביר למה הדרך היחידה (לדעתם) היא פנייה לשיטה אותה הם כינו קומוניזם: עולם ללא מדינות, בו החברה עצמה שולטת על כל הנכסים בה תוך שמירה על שוויון מלא.

לא צריך להבין מזה שהם חלמו חלום תמים על עולם אוטופי, שבבת אחת הכל יהיה מושלם וכולם יחיו בעושר ואושר. לא היה לאיש ספק שהדרך היא ארוכה ורבת מכשולים, וככל שעברו השנים הפך ברור שבכדי להגיע לקומוניזם צריך לעבור תהליך איטי. בשיאו של התהליך הזה יושב מצב שנקרא סוציאליזם: רוב (או כל) הנכסים שייכים למדינה (או לגוף דומה), והיא פועלת על מנת לחלק את הרווח והאוכל המופק מהם שווה בשווה בין האזרחים. נשמע מוכר? כך עובד קיבוץ, כך עבדה ישראל בשנותיה הראשונות, ואם תחשבו על זה - יש בזה גם דמיון לדרך בה פועלת קומונת ש"ש.

הנקודה היא שבמדינות קומוניסטיות הקומוניזם הוא לא רק שיטה כלכלית-חברתית, אלא הוא ממש צורת השלטון במדינה. אבל המימוש של הרעיון הקומוניסטי במדינות בהן הדבר הצליח לא היה מימוש מלא של התורה המרקסיסטית: המדינה עדיין התקיימה, ופרקטית נוהל משטר של דיקטטורה בו המפלגה היחידה החוקית היא המפלגה הקומוניסטית. לאחר מהפכת אוקטובר 1917 ברוסיה (שפרצה כמובן בנובמבר), עלה לשלטון בברית המועצות שקמה זה עתה ולדימיר איליץ' לנין.

תחת שלטונו נוהלה ברית המועצות כמדינה קומוניסטית, אבל המשטר היה דיקטטורי: טיהורים נרחבים של כל מי שעורר חשש: מתנגדי משטר, שבויי מלחמה, יהודים, וגם אנשי מפלגתו של לנין. לאחר מותו ב-1924 פורסם שתמך בהעברת השלטון ללב טרוצקי, אך על המפלגה מיהר להשתלט  יוסף סטלין, מי שנודע לימים כאחד הדיקטאטורים הגדולים של המאה העשרים.

השאר היסטוריה - הטיהורים האדירים, התכניות הכלכליות השאפתניות שהותירו מיליונים לגווע ברעב, מלחמת העולם השנייה... למרות כל אלה, פולחן האישיות של סטלין הפך אותו לדמות כמעט נסגדת על ידי רבים. גם כיום יש מי שמתקשים לקבל את היותו דיקטאטור אכזרי: רק לפני שנתיים הוסר פסל ענק בדמותו מן העיר בה נולד.

ה"קומוניזם", כפי שעוות ושונה בברית המועצות, התפשט למקומות אחרים בעולם (ביניהם סין העממית וקובה), ובעקבות כך מצאה עצמה ארצות הברית כניגוד של הקומוניזם: מדינה קפיטליסטית המעלה על נס את החופש ואת השוק החופשי, ללא התערבות של המדינה. כך מצאה עצמה ארה"ב מעורבת בעימותים גם עם מדינות שניסו ליצור קומוניזם "אמיתי", במובן אליו התכוונו מרקס ואנגלס.

ברה"מ איבדה בהדרגה מכוחה ודעכה, כאשר הלך והתבהר שארצות הברית תגבור עליה בעימות המתמיד בין השתיים. כאשר נפלה חומת ברלין ואיתה מה שנותר מברית המועצות, רבות מן המדינות הקומוניסטיות איבדו את התמיכה הכלכלית שסיפקה ונותרו קומוניסטיות רק "על הנייר". מה באמת הולך שם? מפלגה אחת, טיהורים, צנזורה אדירה והפרה בוטה של זכויות אדם - בקיצור, דיקטטורה.

ומה בארצנו, ארץ הקודש? הארץ שהייתה די סוציאליסטית (ויש מי שיגיד כמעט קומוניסטית) בתחילת דרכה? שמצעדי האחד במאי, חג הפועלים, היו יום חופש קבוע בה? שבמצעדי החג בה נשאו גם את תמונותיהם של לנין וסטלין (לפני שנודעו פשעיהם, כמובן)?

בארץ ישראל, הסכסוך הישראלי-ערבי יצר מצב בו ברית המועצות התייצבה לצד מדינות ערב, ואילו ישראל נותרה עם ארצות הברית בתור שותף טבעי. על השותפות הזו נאלצה ישראל לסמוך יותר ויותר בהדרגה ככל שהסתבכה במשברים שונים (מלחמת יום כיפור, למשל), כאשר המימון שקיבלה מארצות הברית הותנה לעתים קרובות בצעדים אשר יהפכו את המשק הישראלי למשק קפיטליסטי. כך הגענו למצב של ימנו, של ארץ קפיטליסטית עם היסטוריה סוציאליסטית וקיבוצים קומוניסטיים.

השוויון מת? כמה שאני ראיתי, מודעת האבל פורסמה בין כתבה על השפעת המחאה בקיץ על תרבות הצריכה ובין תיאור של הפגנת סולידריות למען ניצולי שואה. יש אולי מי שיגיד שהקומוניזם מת, אבל זהו ה"קומוניזם" במרכאות כפולות, אותה דיקטטורה שעיצבו לנין וסטלין אחריו בדמותם.

הקומוניזם המרקסיסטי חי ובועט, ויש גם גישות אחרות: יש מי שטוען שהדרך לשוויון היא משטר סוציאליסטי, אליו התייחס מרקס עצמו ב"מצב ביניים" הכרחי בדרך לעולם הקומוניסטי, ויש מי שטוען שהפתרון הוא במהפכה אנרכיסטית כלל עולמית, המנפצת את רעיון השלטון המדיני עצמו.

כך או כך, האחד במאי עדיין נחוג, ומשמעותו עדיין קיימת. אומרים שהחברה של היום סוגדת לקפיטליזם כאילו היה המלך שלה: סוגדת לחמדנות, לכסף, לרכוש. האחד במאי מוכיח שיש כבר מי שקצה נפשו במלך הזה, העריץ. יחי המלך החדש. 

פרסם כתבה »


תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה