zofim.org.il
  
 


 
שבט זוהר
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » שבט זוהר » כתבה: לא רק צופים מהצד

תמונת מגזין לא רק צופים מהצד פורסם על ידי אביב עדיקא
בתאריך 29/3/2012
בכתבה זו צפו 2884 גולשים

שלישי ושישי, פעולות, מערכים, שקמ"צ, ערכים- אלו דברים שכולנו מכירים טוב מאוד. אך האם אנחנו ממשים אותם בסופו של יום? בכל פעולה שאנחנו כותבים אנחנו מגדירים ערכים או ערך מוביל: "תנועת הצופים תעודד עזרה לזולת...תטפח חיים קבוצתיים.. תחנך לערכי חברות ורעות..." ערכים שכולנו מכירים מצויין ודואגים להעביר אותם לחניכים שלנו מידי פעולה. אך האם אנחנו בעצמנו מקיימים אותם או שמא רק כותבים אותם על הדף?

אני מדריך ט' (קורס) בשבט זוהר, הנהגת ירושלים. אחד מהמערכים שהעברנו השנה היה מערך "מעורבות חברתית" שסבב כולו סביב ערכי התרומה, עזרה, ערבות הדדית וכו'.. במשך כל המערך העברנו לחניכים שלנו כמה חשוב להתנדב, לעזור, לתרום, להיות מעורב בקהילה!
לקראת סוף המערך הרגשנו שאנחנו "רק מדברים", הרגשנו שכל הפעולות על מעורבות ותרומה- לא באות לידי ביטוי בצורה שרצינו.

החלטנו להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. באחת מן הפעולות- החלטנו שאנחנו עושים פרויקט התנדבותי בקהילה שאותו החניכים ייבחרו. לאחר הצעת רעיונות- נבחרה אפשרות אחת: התנדבות במחלקת ילדים בבית חולים לקראת חג פורים.

שבוע לפני פורים- יצרנו קשר עם הנהלת מחלקת הילדים בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים, ביקשנו רשות להיכנס למחלקה בפורים. מנהלת המחלקה שמחה מאוד וכמובן שנענתה לבקשתנו. לאחר שסגרנו פרטים טכניים, היא שאלה אותי:"ולאיזו מחלקה תרצו להיכנס? יש שלוש מחלקות- מחלקת ילדים רגילה, אונקולוגית וכירורגית". בלי צל של ספק ישר עניתי לה "מחלקת ילדים רגילה". לא העלתי על דעתי שאני אכנס עם החניכים שלי למחלקת ילדים אונקולוגית (חולי סרטן) או לכירורגית (מומים,כוויות וכו'..).

כשהגענו לבית החולים, נכנסו למחלקת הילדים הרגילה. אני זוכר את הפרצופים של החניכים שלי- הם היו בשוק, לא היה בטוחים מה הם עושים פה, קצת פחדו, קצת התרגשו. התיישבנו במועדונית המחלקה והתחלנו לקרוא לילדים למועדונית, לקשט את המחלקה ולהפעיל את הילדים בהפעלות שונות: הכנת מסכות, שלטים לפורים, עבודות יצירה ועוד.
לאחר כשעה שהיינו במחלקת הילדים, פנתה אליי מנהלת המחלקה ושאלה אם אנחנו רוצים להעלות גם חלק מהגדוד למחלקה האונקולוגית. חצי מהגדוד רצה לעלות.
חצי שעה לאחר מכן- עוד כמה מהגדוד עלו למחלקה הכירורגית (המחלקה הכי קשה).

כאשר אני מטייל בין המחלקות, מסתכל על החניכים שלי, איך הם מפעילים את הילדים, מנסים לתקשר איתם, מנסים לשמח אותם! רגע כזה- אני לא אשכח.
כשאני חושב על זה- הרגע שבו אמרתי למנהלת המחלקה בטלפון שאני לא אכניס את החניכים שלי למחלקות הכירורגית והאונקולוגית- לא ידעתי על מה אני מדבר. לא ידעתי איזו שמחה החניכים שלי יכניסו למחלקה, לא ידעתי איך הם ישמחו את הילדים החולים.

במבט לאחור- ההתנדבות הזו הייתה צעד חכם. צעד שנותן דוגמא אישית, מעביר ערכים חדים וברורים (הרבה יותר ממה שפעולה יכולה להעביר) ובעיקר משאיר טעם טוב בפה מההתנדבות הזו.

בקיצור- כשאתם בונים פעולות, אל תכתבו את הערך על הדף ובזה זה נגמר. תדאגו להעביר אותו לחניכיכם בצורה שהם לא יישכחו, שהם ייזכרו לתמיד. צאו, תתנדבו, תתרמו, תעזרו. על אחת כמה וכמה- עם החניכים שלכם. 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה