zofim.org.il
  
 


 
אתר צופים על מדים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר צופים על מדים » כתבה: ויתור

תמונת מגזין ויתור פורסם על ידי השם שמור במערכת
בתאריך 2/2/2012
בכתבה זו צפו 5431 גולשים
נכתב במקור על-ידי עלון קול צופייך ופורסם כאן

הסיפור הבא נשלח אלינו על ידי חייל בוגר עדת הצופים (הצופים הדתיים) שביקש לשמור על עילום שמו.


"סליחה? אתה רוצה מה?" החייל שישב באשנב של השלישות במדור בני ישיבות היה בטוח שהוא שמע לא נכון. 
"אני רוצה לחתום ויתור על מסלול הסדר. נכון, אני בן ישיבה, ולמדתי שנתיים וחצי בישיבת הסדר, אבל אני רוצה לעשות שלוש שנים, לא שנה וארבעה חודשים כמו בייניש. חשוב לי שירות מלא". עם כמות מוטיבציה כמו שיש לי, אין שאלה אפילו. אם זה לא היה שלוש שנים זה בגלל שזה היה יותר. "למה? אה, אני יודע למה. אתה יוצא לקצונה" קבע החייל- פקיד, וארשת הפנים שלו חזרה להיות רגועה, כמו מקודם. 
"לא..... אני לא יוצא לקצינים, ולמען האמת, זה גם ממש לא בתכנון שלי". 
"התקבלת לסיירת כלשהי?" שאל הפקיד, ופניו אט- אט חזרו לאותה הדאגה של מקודם. 
"לא..... אני בתותחנים." 
אחרי כמה שניות של שתיקה בניסיון לעכל את הדברים, החייל הרים אלי את העיניים מהמחשב ואמר לי בשקט "וואו. אתה צריך להוות דוגמא לכל אחד. בהצלחה בשנה ושמונה חודש הנוספים". הוא חייך אלי, חתם על הטפסים, והחזיר לי אותם.

ארבעה חודשים של השקעה, וקורס מפקדים מאחוריי. אני מוסמך לפקד על צוות של תותח מתנייע, ואם המג"ד לא היה עיוור והיה רואה איזה מפקד טוב אני יכול להיות, כבר מזמן הייתי מקבל צוות לפיקודי. אבל במקום, המג"ד שם אותי חמ"ליסט בגדוד. חמ"ליסט!! מה אני, מזכירה של הגדוד?? אני...... לא יודע. השקעתי כ"כ, והכל הולך לאיבוד....לא נורא, באימון חורף, אחרי שהמג"ד יתחלף, הובטח לי שאשובץ כמפקד באחת הסוללות. סבלנות, זה כל מה שצריך. סבלנות......

אחרי שלושה חודשים של אימון חורף מפרך ברמת הגולן (קור, גשם, ברד, בוץ.... רק שלג לא היה) סוף סוף סוללת התותחים שלנו הולכת לתעסוקה מבצעית שאיננה קשורה בתותחים. עם כל הגאווה שיש לי לחיל שלי, ויש לי גאווה, שנה וחצי של התעסקות עם התותחים הייתה לי די והותר. אז מגיעים ל"קו חי"ר"- קו שההתעסקות היא עם סיורים על הגדר, מחסומים, פילבוקסים.... ודאי ששמחנו, גם החיילים, וגם אנחנו, המפקדים. מי לא יישמח? סוף סוף עבודה עם קצת "אקשן".....

לקח לי שעתיים מרגע שהגענו לקו ועליתי מפקד כיתת כוננות לחטוף שבת מהמג"ד. הייתה לי משימה, ולא עמדתי בה. 
-"למה לא עמדת במשימה??" שאל אותי המג"ד. 
-"כי הנהג של כיתת הכוננות לא ישן במדים כמו שהוא היה אמור, ולקח לו יותר מחצי שעה להתלבש, ואני רק שעתיים בקו, ואני לא מכיר את הגזרה, ובכלל זה לא אשמתי....." 
-"תגיד לי, מי מפקד המשימה?? אתה, או הנהג שלך?!?!" דרש המג"ד. 
-"אני......." 
"יפה מאוד. יש לך שבת". ואז הוא ניתק, ושיחת הטלפון הכי גרועה שהייתה לי בחיים הסתיימה.

אם נאמר את האמת, כולם מזמן אמרו שהמג"ד שלנו הוא כלב. מחלק עונשים כאילו זה סוכריות. לא מתחשב בחיילים. עכשיו בגלל הנהג שלי אני לא אראה את הבית שלי חמש שבתות ברצף?! למה מה קרה?? אחד החיילים שלי נפקד- ברח מהצבא לפני חודש . בעיות כלכליות בבית, אז הוא רוצה לעזור לפרנס עם משכורת שאיננה צבאית. אולי אתקשר אליו ואומר לו שבאמת אין לו מה לחפש בגדוד ושלא יחזור, לא עם מג"ד משוגע כזה..... ואולי בכלל אני אצטרף אליו, אהיה נפקד בעצמי. הרס לי את כל הראבק. למי יש כוח לשירות צבאי כשהקצינים הבכירים (אלה עם ה"פלאפלים" על הכתף) לא מתחשבים בחיילים הפשוטים ובמפקדים הזוטרים? הכל מיותר, וחבל שבכלל התגייסתי.

לעמוד במחסום ביום שישי בצהריים, שלוש שעות לפני שבת ולראות את כל מי שעובר אצלך (היהודים) כבר עם בגדי שבת, עם כיפות לבנות, עם סירים מכוסים במושב האחורי בשביל המארחים..... ולדעת, שאני תקוע במחסום הזה לעוד שש שעות לפחות? וששמונה שעות אחרי שארד מהמחסום אעלה מפקד סיור שמונה שעות, ועוד שמונה שעות אחר כך שוב מפקד מחסום..... מה יכול להיות יותר גרוע? ולחשוב שהשבת הייתי אמור להיות בבית..... כל החבר'ה נפגשים בערב שבת אחרי הסעודה, מפצחים גרעינים,מדברים, צוחקים..... ואני בודק שבתא המטען של סובארו פשע ששייכת לאחמד עבד-אלחליל מטייבה אין חומר נפץ....מה לומר? קדושה יתרה....לעזאזל.

רכב עוצר לידי. זוג מתנחלים, בני חמישים בערך. הוא עם זקן אפור גדול וכיפה בגודל של צלחת לוויין והיא עם כיסוי ראש שיכול לכסות מטען של משאית. הם מחייכים אלי, ומוסרים לי ליד חבילה.
"קח", אומר לי הגבר. "יש פה מיץ ענבים לקידוש, שתי חלות שאשתי אפתה וגם קצת עוף ותפוחי אדמה שאשתי הכינה. אה, וממתקים לקינוח. בכל פעם שאנחנו עושים שבת אצל הבת שלנו אשתי מתעקשת לעצור במחסום ולהוריד פה משהו", ואשתו מוסיפה בחיוך "כדי שיהיה לכם עם מה לעשות את השבת פה כמו שצריך". את האמת? לא היה לי מה להגיב לזה. 
"מה לא עושים בשביל החיילים הגיבורים שמגינים עלינו? איפה היינו בלעדיכם, הא?" מסיים הבעל, נותן קריצה, וממשיך הלאה, לעשות שבת אצל הבת שלו.

ועכשיו הכל שוב ברור. למה להתגייס, למה קרבי, למה פיקוד. הכל מובן.

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה