zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: בעין הפרשה פרשת מקץ

תמונת מגזין בעין הפרשה פרשת מקץ פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 22/12/2011
בכתבה זו צפו 950 גולשים

 

יצא בתאריך כ"ח כסלו התשע"ב, 24/12/11

"איני משתמש אלא בשלך!"
הרב יהושע שפירא


הרב יהושע שפירא הוא ראש ישיבת ההסדר רמת-גן

מרכזיותו של חג החנוכה בתולדות ישראל מפתיעה לכאורה. גופו של נס החנוכה לא היה מרעיש, ואף לא מפורסם במיוחד. בסך הכל בער פך השמן הקטן זמן רב יותר מן הצפוי. לא רבים ידעו כמה שמן היה בו מלכתחילה ואך בודדים ראו את בעירתו בעיניהם. הציבור יכול היה לחשוד באחת משתי אפשרויות: או שעולם כמנהגו נוהג, ובאמת היה בפך שמן בכמות מספקת; או שמישהו פשוט הוסיף שמן בלילה... גם אם נצרף את ניצחון המלחמה, תישאר תמיהתנו בעינה: מדוע ייסדו חז"ל את מצוות הדלקת נרות חנוכה ושיוו לה מקום כה מכובד?! על שום מה זכה מאורע היסטורי זה ונקבע לדורות-עולם?!

התבוננות במיקומם ההיסטורי של מאורעות החנוכה: אמצע ימי הבית השני, תיתן לנו את פתרון החידה. ימי הבית השני – בשונה עד מאד מימי הבית הראשון – ימים שבהם נשמע קולו של האדם הם. בימי הבית הראשון כאשר "קוֹל ה' בַּכֹּחַ" 1 ,הנבואה שורה בישראל ואש יורדת מן השמיים, אי-אפשר לו לקולם של ישראל להישמע. בת-הקול העולה מלמטה נבלעת בשטף האדיר הבא מלמעלה. הנוכחות האלוקית השורה בכל, אינה נותנת מקום לבחירה ורצון של ממש. ה' נלחם לישראל והם מחרישים ונאלמים. אורם של הנסים מציף את העולם, אך מצד עצמו נתון הוא בחשכת לילה.

לא כך הם ימי הבית השני. הסתלקות הנבואה ומאורעות אחרים יוצרים מצב חדש. מצב שבו לא נשמע עוד בבירור קולו של ה' ואש אינה יורדת מן השמים. אלא שמאידך ובה-בעת, יכול כעת להישמע קולו של האדם. כעת, כאשר האור האלוקי אינו מציף את העולם, מתחיל להישמע קולה של כנסת-ישראל. מעשה התחתונים הופך להיות רצוני ובחירי. הולך ומתגלה כי אפשר לה לשכינה לשרות גם במעשי ידי האדם.

ימי החנוכה הם ביטויו המושלם של מהפך זה. בחנוכה, בשונה מכל שקדם לו, לא ישראל היו נתונים במיצר ובמצוק, אלא התגלותו של ה' יתברך כביכול. לא ה' יתברך הוא שנחלץ לפעול ישועה ולהשיב נקם לצוררי ישראל, אלא ישראל עמדו להלחם על קידוש ה', למסור נפשם על התורה האלוקית ועל שייכותם אליה – "מי לה' אלי!". בחנוכה – לראשונה – הקיצה הדמות האנושית משנתה, עמדה על רגליה, ובפה מלא ומתוך חירות גמורה, אמרה באהבה: "כָּל מַעְיָנַי בָּךְ" 2 . בכל הנסים דיבר ה' יתברך אלינו, ואנו דממנו – "לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ" 3 . בחנוכה, לעומת-זאת, דיברנו אנחנו – וה' יתברך שמע וייטב בעיניו.

משל לחתן וכלה, שעמדו עליהם צוררים להתנכל להם. תמיד היו שומרים את צעדיה של הכלה ואורבים לה, והחתן היה מזדרז להשיב מלחמה כנגדם ומחרף נפשו למענה. אחר שנים הזקין החתן, ראו הצוררים שׁרָפוּ ידיו והחלו להפנות חיציהם נגדו. ראתה הכלה ועמדה כנגדם בתוקף ובגבורה, והצילה את חתנה.

על מסירות הנפש הזו זכינו לאורם של נרות המקדש והחנוכה. הקב"ה ה"עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה" 4 ,אינו צריך לאור המנורה. אף-על-פי-כן, כאות וסימן לחביבותם של מעשינו, בוחר הוא באור המנורה. "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל" 5 . השלהבות הזעירות המרצדות במחשכי הליל הן עדות שמעיד ה' יתברך על חשיבותם של מעשינו, ועל יוקר בחירתנו ורצוננו. נס פך השמן הוא "אישור" על שמחתו של ה' יתברך, בדמות השלמה והחופשייה של כלתו, המשיבה לו אהבה ממעמקי לבבה האנושי – "מְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ" 6 .

"למה הדבר דומה: למלך שהיה לו אוהב, אמר לו המלך: תדע שאצלך אני סועד... הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט, מנורה של הדיוט ושלחן של הדיוט. כיון שבא המלך באו עמו שמשין, סיבבו מכאן ומכאן מנורה של זהב לפניו. כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו, שהיה הכל הדיוטות. אמר לו המלך: לא אמרתי לך שאצלך אני סועד? למה לא התקנת לי כלום? אמר לו אוהבו: ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות. אמר לו המלך: חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי, ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך!" (במדבר רבה טו, ח).

יהי רצון שכשם שזכינו ל"קוֹל חָתָן" בבית ראשון ול"קוֹל כַּלָּה" בבית שני, כך נזכה – מתוך הזיכוך והצירוף של כל ימי הגלות הארוכה – לבניין הבית השלישי במהרה בימינו, ובו יישמע "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה" 7 באיחוד מופלא.


1 תהלים כט,ד.
2 תהלים פז,ז.
3 תהלים קלו,ד.
4 תהלים קד,ב.
5 שבת כב,ב.
6 ישעיה סב,ה.
7 ירמיהו לג,יא.


 
 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה