zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: בעין הפרשה - פרשת וישלח

תמונת מגזין בעין הפרשה - פרשת וישלח פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 8/12/2011
בכתבה זו צפו 1099 גולשים

 

יצא בתאריך יד כסלו התשע"ב, 10/12/11

נפרד כבר מעליך וסוף לסיפור (?)
יואל קרצ'מר-רזיאל


יואל קרצ'מר-רזיאל, חבר קיבוץ עין צורים, נשוי לורד ואב לארבעה ילדים. מלמד במרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות בעין צורים ובבית המדרש של בוגרי ישיבת הקיבוץ הדתי בירושלים. דוקטורנט במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. משמש כמזכיר הקיבוץ.

מכל סיפורי האחים בספר בראשית, דומה שהיצרי ביותר הינו זה של יעקב ועשו. מטען היסטורי ואקטואלי כבד מוטל על הסיפור, בהיות שני האחים הללו סמלים רבי עצמה, אשר לאור סיפורם מתפרשים ומתעצבים מעשי ישראל והעמים מזה שנות דור.
הרמב"ן ארג את סיפור יעקב ועשו למסכת סדורה של יחסי יהודים וצאצי אדום: 'ויש בה (בפרשה) עוד רמז לדורות כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו' (רמב"ן בראשית לב, ד). לכל אורך הסיפור משליך הרמב"ן מארועי האחים אל מאורעות העתיד, תוך שימת דגש על רשעותו של עשו ועל המחיר ששלמו ישראל על ההתרפסות בפניו.
כבכל עלילה, ישנה חשיבות להגדרה של סוף הסיפור. אמנם, יעקב ועשו ממשיכים להפגש, כישויות אמיתיות או מדומיינות, לאורך ההיסטוריה, אך בספר בראשית יש לעלילה נקודת סיום. עשו מציע ליעקב, 'נסעה ונלכה ואלכה לנגדך' (לג, יב). לכך משיב יעקב בנימוס, 'יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי...עד אשר אבא אל אדני שעירה'. ומיד מתוארת הפרידה, 'ישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה. ויעקב נסע סכתה...'. כלומר, לאחר המפגש המרגש מזמין עשו את אחיו לבוא אליו, הלה מתחמק, אך מבטיח שעוד יבוא. אלא שלאחר התחייבות זו פונה יעקב לדרך אחרת וככל הידוע לנו לעולם אינו מגיע לשעיר.
חז"ל הרגישו בקושי זה, 'אמר ר' אבהו: חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו שהלך יעקב אצל עשו להר שעיר מימיו, איפשר יעקב אמיתי היה מרמה בו? אלא אימתי בא אליו? לעתיד לבוא, 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו' וגו'' (בראשית רבה ע"ח). ואכן הקו הפרשני המרכזי של חז"ל, ובעקבותיהם של חכמי ימי הביניים כמו רש"י ורמב"ן, הוא של סיפור לא גמור המחכה לסיומו הקרבי באחרית הימים.
על פרשנות זו העיר ר' מנחם ב"ר שלמה, בעל מדרש שכל טוב (איטליה, המאה ה-12): 'וזה מדרש, אלא כך דרש הפשט שמפני דרכי שלום הפליגו בדברים...'. ר' מנחם עומד על כך שהפרשנות הסימבולית, השלילית, של הסיפור, אינה תואמת את הפשט. הסיפור אמנם יוצר ציפייה להמשך, אך על פי הבנתו של ר' מנחם פשוט יותר להניח כי הסיפור נסגר בהתחמקותו של יעקב, מתוך דרכי שלום.
קריאה מהפכנית של פרשה זו מציע הנצי"ב מוולוז'ין. שני המאפיינים הבולטים של פרשנותו לכל אורך סיפור האחים הינו לימוד לקחים חיוביים מהתנהגותו של יעקב וראיית מעשי עשו כמעשים של כנות. זאת בניגוד חריף לרמב"ן, המבקר את התרפסותו של יעקב בפני אחיו ולרש"י המדגיש דווקא את מזימותיו של עשו.
כך, למשל, את מפגש האחים מפרש הנצי"ב בדרך של אהבה הדדית:
ויבכו – שניהם בכו, בא ללמד שגם יעקב נתעורר עליו לשעה זו אהבה לעשו וכן לדורות בשעה שזרע עשו מתעוררים ברוח טהרה להכיר את זרע ישראל ומעלתם, אז גם אנחנו מתעוררים להכיר את עשו כי אחינו הוא וכמו שרבי היה אוהב לאנטונינוס וכן הרבה.
אף באשר לסיום הסיפור מטעים הנצי"ב קו מחשבה מקורי:
רצון עשו היה בזה שיגיע יעקב לשדה אדום, ושם יחלק לו כבוד כיד המלך בביתו....'.
לכך משיב יעקב:
'אדני יודע... ולרגל המלאכה אשר לפני - ...איני כדאי שילך עתה לשעיר לקבל כבוד מעשו כי כל עוד לבו במלאכת שמירת הצאן וגידול בנים, אינו יכול לקבל כבוד ולהלוך נגד החיים בדרך ארץ הראוי. עד אשר אבא – בעצמי. אל אדני שעירה – ויהי לבי פנוי לכך....
אמצא חן וגו – ולא תשלח עמי מאנשיך כלום, כי תהיה חברתם עלי למשא. והבין מזה עשו שהתחברות יעקב עמו באהבה לא היה אלא לצורך השעה, ולא נוח לפניו להתרועע עמו ואת אנשיו ברגילות, וכאשר כן באמת עין יעקב היה לשבת בדד כמו שכתבתי להלן... ועל זה הקפיד עשו ולא דבר עמו יותר, אבל לא מצא לבבו להרע לו.
לדרכו – ברוגז מעט, ולא נפטרו זה מזה בנשיקה, אלא הלך לו שעירה. ומשום הכי, לא הלך עוד יעקב לשעיר לקבל ממנו כבוד, אחר שראה פני עשו שאינו עמו עוד'.
הנצי"ב מייחס את חוסר הכנות דוקא ליעקב, המעוניין לשבת בדד. לרצון זה השלכות על המשך היחסים בין השנים, או ליתר דיוק, על ניתוק היחסים בין השנים. נשים לב, הנצי"ב מיישם את העקרון הספרותי של סגירות העלילה ואינו מפרש את הסיפור כמחכה לסיומו העתידי.
דבריו של הנצי"ב מעוררי מחשבה – קריאה רעננה של הפשט, מול מסורת פרשנית עמוקה; ראיה חיובית של יחסי עשו ויעקב ושל צאצאיהם, מול קריאה מקובלת אחרת, של המקרא ושל המציאות. הנצי"ב מחזיר ליעקב ולזרעו את האחריות – הוא מציע להבין את האחר ואת מניעיו ומדגים כיצד מעשינו יקרבו ומעשינו ירחקו.

 


 
 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה