zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: בעין הפרשה- וירא

תמונת מגזין בעין הפרשה- וירא פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 9/11/2011
בכתבה זו צפו 1158 גולשים

 

יצא בתאריך ט"ו חשוון התשע"ב, 12/11/11

תורת אבות ותורת משה
הרב מאיר ליכטנשטיין


הרב מאיר ליכטנשטיין, תושב בית שמש, נשוי למיכל, אב לשמונה וסב טרי לנכדה שנולדה השבוע. הרב מאיר משמש כר"מ בישיבת עתניאל, מרצה במכללת הרצוג ועומד בראש בית-מדרש 'תמיד' הפועל בבית-שמש ובירושלים. פרטים על פעילות בית המדרש והקלטות שיעורים של הרב מאיר באתר בית המדרש – www.bmt.org.il.

ביחס לתורה ששמרו אבות האומה ישנה מחלוקת בין רבותינו במקורות השונים. המשנה בקידושין ד': ד, נוקטת בעמדה שאברהם אבינו שמר את כל התורה כולה – "מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא נתנה שנאמר (בראשית, כ"ו, ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי". לעומת זאת, הרמב"ן בפירושו לתורה (בראשית כ"ו, ה) מציע על דרך הפשט שאברהם אבינו שמר מערכת של מצוות עצמאית מזו של תורת משה. עיקר תוכנה היה אמונת האלוקות, מילוי הצווים המפורשים שקיבל מהקב"ה (לך לך, ברית מילה ועוד), והליכה "בדרכי השם להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט ולצוות את בניו ואת ביתו בהם". אישית, אני מזדהה עמוקות עם דברי הרמב"ן ואוחז בהם. זאת משום, שאם אכן שמר אברהם את כל תורת משה, הרי שאין בשורה משמעותית שנוכל ללמוד מתוך היכרות עם דמותו.# המסר שניתן ללמוד מדיוקנו של אברהם מתגלה לנו דווקא אם מניחים שלא שמר את תורת משה. חשיבות המסר שניתן ללמוד ממנו הוא דווקא משום שאברהם מגלם דמות דתית שונה מזו של הנאמן לתורת משה. אברהם מגלם דמות של עובד ה' הפועל ללא צו גלוי וברור, בעלת מערכת נורמות שניתן לכנותה כ"תורת האבות". תורה זו נדרשת לנו גם לאחר מתן "תורת משה" בהתגלות בסיני. זאת משום שישנה סכנה גדולה האורבת לפתחו של מי שדבק רק בחוק הכתוב, ולא מצויד גם ברגישות המוסרית והערכית שאמורה ללוות אותו. היטיב לעמוד על הדבר, הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית:

"זה הספר הנקרא "ספר בראשית" - נקרא בפי הנביאים: "ספר הישר" ... ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם "ישרים" בייחוד, ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה... והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו... צדיק וישר הוא" (דברים לב ד), דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחֻרבן בית שני, שהיה "דור עקש ופתלתל" (שם פסוק ה); ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית. ועל זה היה צדוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חֻרבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ. וזה היה שבח האבות, שמִלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים"..."

הנצי"ב מצביע כאן על הסכנה הרובצת לפתחו של מי שחי רק על פי תורת משה. אדם כזה עשוי לעצב דמות שאמת המידה היחידה שלה היא אמת המידה ההלכתית. הוא עלול לאבד את אמת המידה האנושית הפשוטה של ערכים מוסריים ואנושיים. משמעות התיאור של אברהם אבינו כישר, נובעת מכך שאברהם לא חי על פי מערכת חוק שניתנה לו בהתגלות, אלא נבעה ממעמקי אישיותו המוסרית. השוני בין שתי תורות אלו כרוך בשני הבדלים יסודיים בין דרכי ההתגלות לאברהם ולמשה. ראשית, אברהם גילה את בוראו כיחיד ואילו התורה שניתנה למשה ניתנה לעם. שנית, אברהם גילה את הבורא עצמו ואת מידותיו, ואילו למשה ניתנה תורה שהכילה מצוות בעלות תכנים מפורשים. אדגים את הדברים בקצרה דרך תורת הצדקה של הרמב"ם. מצות הצדקה שניתנה בתורת משה שניתנה לעם ישראל, בנויה ביסודה על הערבות ההדדית שבין אחים. משום כך, המצווה מוגבלת ל מתן צדקה ל"אחיך" (כלומר רק ליהודים), והיא בעלת רף שאיפה גבוה של שינוי מעמד העני וחילוצו ממעגל העוני (חובת הנתינה הבסיסית היא "די מחסורו אשר יחסר לו"). בצד זה, אנחנו מוצאים במקורות חז"ל גם ציווי לתת צדקה לנוכרים, אולם זו מוגבלת למילוי צרכים בסיסיים, ומנומקת משום "דרכי שלום". מדברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים (י', יב) מתברר שב"דרכי שלום" אין הכוונה רק לשיקול פרגמטי הנוגע ליחסי ישראל והאומות. זאת משום שהרמב"ם מביא את ההלכה תוך שהוא מצרף אליה את הפסוקים הבאים:

"אפילו הגויים צוו חכמים לבקר חוליהם, ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום, הרי נאמר "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", ונאמר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

הבאת פסוקים אלו מלמדת שהמשמעות של "דרכי שלום" היא שלפרנס אדם עני ללא הבדל דת הינו ערך ראוי ונעלה, ומהווה ערך תורני, באשר דרכי התורה הינם "דרכי שלום". את הפסוק "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" הרמב"ם מביא במקום נוסף במשנה תורה, בהלכות עבדים ט', ח. גם שם מתברר האופי הלאומי של תורת משה, מתוך השוני בין האיסור להעביד עבד עברי ב"עבודת עבד" ובין ההיתר לעשות כן ביחס לעבד כנעני. עם זאת הרמב"ם שם כותב:

מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך, ואף על פי שהדין כך מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה... ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בגויים הערלים, אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל, וכן במדותיו של הקדוש ברוך הוא שצונו להדמות בהם הוא אומר ורחמיו על כל מעשיו וכל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך.

מדברי הרמב"ם כאן , מתברר, שאותן "דרכי שלום" קשורות בהידמות למידות הבורא, שאחת מהן היא מידת הרחמנות. מהזכרת דמותו של אברהם אבינו, מתברר שיש לקשר בין קריאתו לנהוג ברחמנות כלפי עבד כנעני, ובין "תורת האבות" המהווה את המקור לחשיבות הפנמת מידת הרחמנות באופי היהודי. זאת משום, שמידת הרחמנות נתגלתה לנו באמצעות אברהם, שכאמור, גילה את "דרך ה'", המחייבת אותנו להידמות למידות הבורא, שאחת ממידותיו היא הרחמנות, כפי שכתב הרמב"ם בהלכות דעות א', ה-ז:

ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים והם הדרכים הטובים והישרים שנאמר והלכת בדרכיו. כך למדו בפירוש מצוה זו, מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום ... ולפי שהשמות האלו נקרא בהן היוצר והם הדרך הבינונית שאנו חייבין ללכת בה, נקראת דרך זו דרך ה', והיא שלמד אברהם אבינו לבניו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו',

ניתן לקבל דוגמא לכל האמור מפתיחת פרשת וירא. תורת משה מצווה, כאמור, לדאוג למחסורו של אחיך היהודי. מדמותו של אברהם אבינו המכניס אורחים ישמעאלים ודואג להאכיל אותם, אנחנו לומדים מ"תורת האבות" על דגם נוסף של צדקה – לפרנס כל אדם רעב באשר הוא. הצדקה הלאומית המוגבלת לאח בלבד ובעלת הרף הגבוהה בנויה על האחווה, ואילו חובת הדאגה לכל אדם בנויה על "מידת הרחמנות", והיא מוגבלת לסיפוק צרכים בסיסים של כל אדם.

אני מאחל לנו שבצד הדבקות בתורת משה, נשכיל להפנים את הערכים של תורת האבות, ונבין שדאגה לכל אדם שנברא בצלם היא ערך דתי נעלה הנובעת מהכרת הבורא וההידמות למידותיו.

1 נראה שיש קשר הדוק בין הנתון שרש"י מצטט את דברי המשנה בקידושין בפירושו לבראשית כ"ו, ה, ובין התהייה שלו בתחילת פירושו לתורה על המסר של ספר בראשית. 2 ראה: תוספתא גיטין ג', יג.


 
 

 

פרסם כתבה »