zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » כתבה: במנהרת הזמן

תמונה קטנה במנהרת הזמן פורסם על ידי "צופים ברשת"
בתאריך 23/10/2011
בכתבה זו צפו 5437 גולשים

בגיל 55, חניכי שכבות הראל וגונן משבט רמת-גן נפגשו למחנה צופי מדהים ולא וויתרו על שום דבר בדרך!

מכתב תודה של אחד המשתתפים:

נסיעה במנהרת הזמן עשרות שנים אחורה, כאילו הזמן עצר מלכת. נסיעה משופרת שבה המפגש והאנרגיות שיצאו מכל אחד ואחד מהמשתתפים היו מדהימות, כמו יין שהשתבח עם השנים.

כשקיבלתי את ההודעה על ה"מחנה הגדול" והקמת מתקנים, הייתה לי תחושה מעורבת. שמחה על קיומו של המפגש מול חשש עמוק מהתוכן שנראה לי אנכרוניסטי. מה לי ולשינה באוהל, לקום בבוקר לביצוע תושייה צופית, כפיתות, יתושים וזבובים ומה לא... עוד מעט יעשו לי מסדר המפקד, בשלב הבא שיחזור הטירונות ומה לא...

מילא אני מתגעגע לאנשים אבל יש גבול לכל תעלול. וואללה בני 55 – אין לכם מה לעשות בחיים?!?!?!

אבל, כמו במזרח התיכון, המציאות עולה על כל דמיון!

הארגון היה מדהים ומופלא בכל שלב ובכל רגע. הכל תיקתק כמו "שעון שוויצרי". פאש וניצן מאחורי הקלעים דאגו שכל המנהלות יתקתקו בלי שהרגשנו.

הייתה לי תחושה מופלאה של נסיעה בזמן. חשבתי שזה קים ב"עליסה בארץ הפלאות" או בדיסני וורלד.

יגאל שטינמץ במופע מהסרטים הצליח לייצר "חרדה עמוקה" מהמורעלות הצופית שהפגין, עד כדי כך שערן קסלר כבר הגיע לשלב שהיה מוכן ליישם את הרענון הצופי שקיבלנו, ולבצע בו "כפיתה מרובעת" ו"קשר שמ-קוף" כדי להשלים את משימת החיסול שלו.

אני צובט את עצמי להאמין שביצענו את המשימות ההזויות הללו...

הקמת 6 מתקנים מופלאים ברמה שלא נופלת מאף הנהגה צעירה תוך שעתיים. "אש הלילה" שבו הפליאו המשתתפים ובעיקר המשתתפות בהתגנבות יחידים תוך זחילה והסתוות בחורש. משחקי הספורט והסופר קלאסיקו בכדורעף – שכבת גונן נגד שכבת הראל. עם מתח שוויון ,שובר שוויון ומעודדות צמודות. לא יאומן...

לשמוע את אלי "הו אלי..." תוקע בזמבורה המיתולוגית, כאילו רק אתמול יצאנו מהשבט.

לשמוע את יוסי שמייביץ מנגן אקורדיון וגיטרה ואת אילן טלרמן וציגל'ה מנגנים את השירים כאילו רק אתמול הייתה ההכרזה ורק אתמול היינו שם ושרנו אותם.

לחזור ולרקוד ריקודי הורה וריקודי מעגל יווניים וריקודים דרום אמריקאיים כמו אז, כשהבנות מפליאות לפזז כמו איילות.

לשוחח עם האנשים, כאילו לא חלפו להן ...שנים. בתחושה של קירבה וחזרה למשפחה חמה.

אחרי כל כך הרבה שנים אתה מתקשה להאמין שדבר כזה קיים ואפשרי. אנשים הגיעו מכל קצוות תבל, מאירופה, מאוסטרליה, מאפריקה ומאמריקה!!! רק לאנטארקטיקה לא הייתה נציגות במחנה...

אני רוצה להודות באופן אישי לכל אחד ואחד מכם באופן אישי על החוויה הנהדרת שזכיתי בה.

למארגנות הנפלאות: רונית, שלומית וברכי.

לשלמה עבדה – אבידן – על ההשקעה האדירה והבלתי נלאית בצילום האירועים. 14 שעות של צילומים שנעשו באהבה ועם כל הלב – תודה.

ומעל לכל – לצוות הבלתי נלאה : פאש, ניצן ויגאל שטינמץ שעליו נאמר: "אם הוא לא היה.. אז היה צריך להמציא אותו".

ואני עדיין מסתובב עם חיוך לא מוסבר על הפנים...

להתראות במפגש הבא : "שישים – ממש לא מרגישים"

באהבה

חיליק שיפר

 

לתמונות נוספות - צפו בסיקורי התמונות של שבט צופי רמת גן!

פרסם כתבה »


תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה