zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: בעין הפרשה-שבת בראשית

תמונת מגזין בעין הפרשה-שבת בראשית פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 18/10/2011
בכתבה זו צפו 1203 גולשים

 

יצא בתאריך כ"ד תשרי התשע"ב, 22/10/11

סתירות בין תורה ומדע
הרב מיכאל אברהם


הרב מיכאל אברהם הוא ד"ר לפיסיקה, מלמד במכון הגבוה לתורה, וחבר בקבוצת הלוגיקה התלמודית באוני' בר אילן. כמו כן הוא מחברם של ספרים כגון "אלוהים משחק בקוביות - מה באמת אומרת לנו האבולוציה?", "שתי עגלות וכדור פורח - על יהדות ופוסטמודרניזם", סדרת ספרים על לוגיקה תלמודית ועוד.

פרשת בראשית מתחילה בתיאור בריאתו של העולם ויצירתו של אדם הראשון על ידי הקב"ה. פעמים רבות נתפסים תיאורים אלו כסותרים את התיאור המדעי שנוהג לתאר את היווצרות היקום באירוע שמכונה 'המפץ הגדול', את היווצרות החיים והאדם על ידי תיאורית האבולוציה, וכדומה. אלו שתי דוגמאות רווחות לסתירות לכאורה בין התורה למדע.
מה עושים עם סתירות כאלה? יש שדוחים את האמונה בתורה עקב אי התאמתה לתיאוריות מדעיות אלו ואחרות. כנגדם, יש הדוחים את קביעותיו של המדע בתחומים בהם הוא סותר את הכתוב בתורה. הצד השוה לשתי הגישות הקוטביות הללו הוא ההבנה שאכן לא ניתן לחיות עם שתי התמונות בו-זמנית
תפיסתה של הכנסייה שהוציאה להורג מדענים והוגים בעלי גישות שאינן מתאימות לדוֹגמות שלה, והתפיסה ה'מדענית' (ובפירוש לא מדעית) ש'מוציאה להורג' את האמונה בתורה על ידי סיווגה כבלתי רציונלית, שתיהן, ברמה כזו או אחרת, תופסות את מצב העניינים בצורה מאד דומה. שתיהן מבינות שישנה סתירה בין התיאורים הללו ולא ניתן לחיות עם שניהם, וכתוצאה מכך כל אחת מהן מוצאת עצמה נאלצת לוותר על אחת מקרני הדילמה. לעניות דעתי, שתי הגישות טועות בדיוק באותה טעות. ההנחה המשותפת בדבר קיומה של דילמה היא השגויה, ולכן גם לא הכרחי הויתור על אחת מקרני הדילמה.

כדי להמחיש זאת נתבונן בקטע מסיפורו הידוע של אוסקר ווילד 'הנסיך המאושר'. הסיפור מתאר פסל של נסיך הממוקם על כן גבוה מעל העיר, משם הוא צופה בכל האומללים והנדכאים הנמצאים בה. יום אחד נקלעת לשם סנונית שאיבדה את חברותיה כשעפו מאירופה הקרה לארצות החום. הנסיך משכנע אותה להישאר אתו ולחלק את כל הזהב והאבנים הטובות מהם הוא עשוי לאותם חלכאים. הסנונית נענית לבקשותיו למרות שהיא סובלת קשות מן הקור, ולבסוף, לאחר כמה ימים אינטנסיביים של גמילות חסד, כשהיא חשה שהיא עומדת למות, היא נפרדת ממנו בסצינה קורעת לב:

היא נשקה לנסיך על שפתיו, וצנחה מתה למרגלותיו. אותו רגע נשמע קול שבר מוזר
בתוך הפסל, כאילו התנפץ בו דבר מה. ובאמת, לבו, לב העופרת, נשבר בדיוק לשנים.
אכן באמת קשה ונורא היה הכפור.
כעת מתבקשת השאלה ממה נבקע לב העופרת של הנסיך? האם היתה זו תוצאה מאי יכולתה של הנחושת לעמוד בקור העז, או שמא מחמת הצער על מותה של הסנונית. 1

נדמה לי שווילד מבקש לתאר כאן אירוע שיש לו שתי סיבות: הצער הוא הסיבה הפסיכולוגית, והקור הוא הסיבה הפיזיקלית. שתי הסיבות נכונות. הסיבה הפיזיקלית מתארת את השתלשלותו המדעית של האירוע, וזו הפסיכולוגית מתארת את ההשתלשלות הנפשית. גם כאשר אני מכין כוס קפה ניתן לשאול האם הסיבה להיווצרות הקפה היא רצוני בו, או האש והחומרים מהם הוא עשוי. נדמה לי ששתי הסיבות נכונות. הנסיך 'רצה לשבור את ליבו' (ספרותית) בגלל צערו, והוא עשה זאת פיסית על ידי הקור.
ניוטון, כאשר נפל עליו התפוח המפורסם, שאל את עצמו מדוע תפוחים נופלים לארץ. הוא לא הסתפק בתשובה התיאולוגית שהוא ודאי הכיר היטב, וכנוצרי אדוק בודאי גם האמין בה, שזהו עונש מהקב"ה על חטאיו. ניוטון ענה לעצמו על ידי ניסוח חוק הגרביטציה (משיכת הכובד). סיבה תיאולוגית לאירוע אינה מהוה הסבר פיזיקלי מספק, ולכן הבנה מלאה מושגת רק על ידי התבוננות בשני המישורים. אם כך, בהחלט ייתכן שכשם שהקב"ה מפיל תפוחים על מנת להעניש עבריינים ומשתמש לשם כך בכוח הכובד, או שובר לבבות על ידי הקור כדי להביע צער, כך הוא גם יוצר עולמות על ידי מפצים גדולים, ובני אדם על ידי תהליכים אבולוציוניים. האמונה שהעולם נוצר ממפץ גדול אינה בהכרח סותרת את האמונה שהוא נוצר על ידי הקב"ה. כך הדבר גם לגבי האבולוציה ויצירת החיים. המדע עוסק בתיאור פיסיקלי של תהליך, אבל ישנן סיבות, הסברים ותיאורים, העוסקים ברבדים אחרים.
קביעה כזו טעונה בחינה מפורטת יותר, על ידי ניתוח מושגי ה'סיבה', ה'תיאור' וה'הסבר', ואיך ייתכן שהם אינם בלעדיים. כאן אין ביכולתי לפרט יותר, אולם חשוב להצביע על העובדה הפשוטה שרוב בני האדם מתייחסים לרובדי הסבר מקבילים בתחומים שונים בחייהם, ולא תמיד חושבים שהם חייבים להחליט שרק אחד מהם נכון והשני בהכרח שגוי.

לדוגמא, כל החלטה שאדם מקבל ניתנת להסבר במונחי השפעות סביבתיות-פסיכולוגיות, או במונחים פילוסופיים. החלטה של אדם לחזור בתשובה, או (להבדיל) להמיר את דתו, ניתנת להסבר במונחי יצרים (לא חטאו ישראל אלא כדי להתיר להם את העריות), במונחי השפעות כלשהן, או במונחי הכרעה ערכית שיש לה סיבות רציונליות.
נדמה לי שכל ההסברים הללו יכולים להיות נכונים בו-זמנית. כאשר בכל זאת אדם מעמיד את ההסברים הללו זה כנגד זה, פעמים רבות הדבר נובע מאינטרס. כאשר אדם חוזר בתשובה החברה הדתית נוטה לפרש את צעדו כאילו הוא 'גילה את האור', וסוף סוף הפך ל'רציונלי' וקיבל החלטות נכונות והגיוניות. החברה החילונית במקרה כזה נוטה להסביר את הצעד במונחי משברים ובעיות אישיות. כאשר אדם צועד בכיוון ההפוך ('יוצא בשאלה') כמובן שכיווני ההסבר מתהפכים. הדתיים יסבירו שהוא רוצה לעשות לעצמו את החיים קלים, או לחילופין שהוא עובר משברים, והחילוניים ינסחו זאת כ'גילוי האור' הרציונלי.
אם ננסה להתעלם מן האינטרסים, נראה סביר לומר שישנו פן אמיתי בכל אחד מן ההסברים/תיאורים הללו. שניהם נכונים, אלא שהם עוסקים ברבדים שונים של הווייתו של אותו אדם. אדם מונע בהחלטותיו גם על ידי אספקטים פסיכולוגיים-חברתיים וגם על ידי שיקולים רציונליים-שכליים.
תיאור הבריאה בתורה עוסק במישור התיאולוגי-מיטאפיזי, והמדע עוסק במישור הפיזי-טבעי. אין כל סתירה הכרחית ביניהם. שניהם יכולים עקרונית להיות נכונים או שגויים, אולם אף אחד מהם לא סותר בהכרח את חברו. דומה שגם כאן פועלים אינטרסים בדיוק באותו אופן. המעוניינים להפריך את האמונה הדתית נוקטים את ההסבר המדעי בידם, ואילו המעוניינים לחזק אותה, טוענים שהמדע טועה. 2 המסקנה היא שיש לבחון כל תיאור כעומד לעצמו, וכמובן לנסות לנטרל את האינטרסים שקודמים לבחינה.
ואידך זיל גמור [=למד].

1 אני מתנצל בפני כל בעלי הנשמה החסידית, שמבכים כעת את מר גורלה של הסנונית, על שאני מטריד אותם ברגע קשה כל כך בשאלות פילוסופיות טרחניות. נוהגים להדגים את ההבדל בין 'חסיד' ל'מתנגד' על ידי הסיפור הבא: בתלמוד מסופר על קדושתו של יונתן בן עוזיאל שכשהיה לומד תורה עוף השמים שהיה עובר מעליו היה נשרף. חסיד, כשהוא שומע את הסיפור, מה הוא אומר: מה נעלה קדושתו של רבינו יונתן בן עוזיאל. לעומתו ה'מתנגד' מייד מברר מי חייב בתשלומי הנזק על הציפור השרופה. דומה כי ווילד עצמו, שבדרך כלל נראה 'חסיד', לוקה באותה מגרעת 'מתנגדית'. הוא זה שהוסיף את ההערה על הכפור.
2 הערה לבעלי נטיה פילוסופית: יכול מי מן הקוראים להרגיש שגם המטא-הסבר שאני נותן כאן בדבר האינטרסנטיות של בחירה בין הסברים, הוא עצמו איננו ההסבר היחיד. אין לי אלא לענות לו כמו אותו שופט שכאשר שמע את דברי בעל הדין האחד אמר לו שהוא צודק, וכששמע את השני אמר גם לו שהוא צודק. כאשר שאלה אותו אשתו איך ייתכן ששניהם צודקים, ענה לה אותו שופט- גם את צודקת.


 
 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה