zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: שבת בוגרים ''שבת יום הכיפורים''

תמונת מגזין שבת בוגרים ''שבת יום הכיפורים'' פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 6/10/2011
בכתבה זו צפו 1790 גולשים
נכתב במקור על-ידי מיטל זרובניק

המחשבות הבאות על "כל נדרי" ויום כיפור עלו בעקבות שיחה/ שיעור של תמר גוטמן, מורה שלי ממדרשת "באר" בירוחם, כיום מחנכת בראש צורים.

בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה 
עַל דַּעַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא 
וְעַל דַּעַת הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה 
אֲנַחְנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל אֶת הָעֲבַרְיָנִין

כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי וְנִדּוּיֵי וַחֲרָמֵי וְקוּנָמֵי וְקוּנָחֵי וְקוּנָסֵי 
דִּי נְדַרְנָא וְדִי נִנְדַּר 
וְדִי אִשְׁתְּבַעְנָא וְדִי נִשְׁתְּבַע 
וְדִי נַדֵּינָא וְדִי נְנַדֵּי 
וְדִי חֲרַמְנָא וְדִי נַחֲרִים 
וְדִי אֲסָרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא וְדִי נֶאְסַר 
מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁעָבַר עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה שֶׁבָּא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם 
וּמִיּוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם 
נִדְרָנָא לָא נִדְרֵי 
וּשְׁבוּעָנָא לָא שְׁבוּעֵי 
וְנִדּוּיָנָא לָא נִדּוּיֵי 
וַחֲרָמָנָא לָא חֲרָמֵי 
וֶאֱסָרָנָא לָא אֱסָרֵי 
כֻּלְּהוֹן אִתְחָרַטְנָא בְהוֹן 
יְהֵא רַעֲוָא דִי יְהוֹן שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין 
לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין 
וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם 
כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה


נשאלת השאלה למה אנחנו מתחילים את יום כיפור, יום של תפילה ובקשת מחילה בתפילת 'כל נדרי'? הרי כל נדרי הוא דבר טכני, התרת נדרים. היה מתאים יותר שנפתח את היום בתפילה עוצמתית, אולי בי"ג מידות הרחמים או משהו בכיוון הזה.

כדי להבין למה בכל זאת בחרו חכמינו לפתוח בתפילה הזאת, צריך לדבר על המושג של "נדר". יש כמה דרכים להבין מהו נדר ונתייחס לשתיים מהן.

נדר הוא לעיתים סוג של "ברק". בחיים של כל אחד יש רגעים שפתאום נראה לנו נכון לעשות משהו ומבטיחים לעשות אותו. זה קורה לנו לרוב במצבים של שמחה גדולה מאוד או של עצב גדול. לדוגמה- אדם שנמצא במצב קשה ומבטיח שאם יעבור אותו יקפיד מאוד על מצווה ספציפית, מישהו שיום אחד מתפלל בכוונה גדולה ומבטיח מעתה לומר את כל ברכות השחר בלי דילוגים וכו'... או דוגמאות יותר יומיומיות של רגע בו אנחנו מבטיחים לכבד יותר את אמא ואבא, את האחים או החברים לאחר שהם עשו בשבילינו משהו נעים וטוב.

הרמב"ם מביא משל שמדבר על רגעי ה"ברק" האלה. אדם הולך בדרך ולפנות ערב מגיע לפיצול של שלוש דרכים, הוא לא יודע באיזו דרך יבחר אך הוא חייב לבחור אחת מהן. הוא מתחיל ללכת בשביל שפונה שמאלה אך מהר מאוד מגלה שהדרך עקלקלה, מתחיל ללכת ימינה וגם הדרך הזאת מסתעפת ולפני שהוא מתחיל אפילו ללכת בשביל הישר כבר נהיה חושך גדול. האדם עומד אובד עצות ותוהה מה לעשות. אולי יחזור אחורה, אולי ינסה את אחד הכיוונים הקודמים שוב, ואז לפתע יש ברק. הברק בעוצמתו מאיר את הדרכים, והאדם לכמה שניות יכול לראות בבהירות את הדרך. הוא מגלה שהדרך האמצעית היא אכן הכי טובה ומגיעה בבטחה למקום הנכון. מיד אחרי הברק יש חושך גדול שוב, יש גם רעמים ולעיתים קרובות יש גם גשם וקור, אבל האדם כבר ראה את הדרך ועכשיו יש לו ביטחון להתמיד בה.

כך גם עם ההברקות/ברקים שלנו- ברגעים של רגשות חזקים אנחנו מחליטים להתמיד במשהו, לפעמים אחרי קבלת ההחלטה נשכח מכל זה, אבל זה בסדר כי נזכור את הברק שהיה ונדע שאנחנו בכיוון טוב.

סוג שני של נדר (הרעיון נאמר בשם הרב בלומנצוויג, ראש ישיבת ירוחם) הם "כבלים" שונים שקיימים בחיים שלנו. צורת ההתנהגות שלנו בחברות מסוימות, במשפחה שלנו.

לכל אחד יש את "התפקיד" שלו בחברה. אחד הוא הציניקן, שני הוא המצחיק, שלישי הוא הרגיש וכן הלאה. לפעמים האדם כבר לא רוצה להיות במקום הזה. במסע לפולין הציני רוצה להשתפך, ובעשרת ימי תשובה המצחיקן רוצה להגיד משהו באמת משמעותי, אבל אנחנו כבר לא יכולים לצאת מהמקום הזה כי כבר נתקענו בו.

אז למה יום כיפור נפתח עם "כל נדרי"? אולי כדי להזכיר לנו את שני סוגי הנדרים האלה. להזכיר לנו את הדברים שקיבלנו על עצמינו ברגעי רצון שבמהלך היומיום אנחנו שוכחים ולזכור שהברקים האלה היו כיוון שבחרנו לכוון את החיים שלנו בו. וגם כדי לחשוב על הכבלים האלה, שכולנו תקועים בהם. לחשוב איך נוכל לצאת מהם ואיך נוכל לאפשר לחברים שלנו ולמשפחה שלנו לצאת מהם.

את השיעור סיימנו במשימה- כל אחת התבקשה לכתוב שני ברקים שהיו לה במהלך השנה האחרונה ושני כבלים שמהם הייתה רוצה להתנתק השנה.

כל אחד מוזמן לכתוב לעצמו את הדברים האלה.

מי ייתן ובשנה החדשה יהיו לנו רגעי ברק שיאירו לנו את הדרך לשנה כולה ושנצליח להשתחרר מכל מה שצריך.

גמר חתימה טובה וחג שמח!

 

מיטל זרובניק היא בוגרת גדוד שובל בשבט להבות, גרה בירוחם ועובדת בהדרכת טיולים שם, לומדת בתוכנית "אפיק" במדרשת באר להכשרת מורות לבתי מדרש.

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה