zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: שבת בוגרים-פרשת "קרח"

תמונת מגזין שבת בוגרים-פרשת "קרח" פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 22/6/2011
בכתבה זו צפו 1092 גולשים

 
 

יצא בתאריך כ"ג בסיוון, התשע"א, 25/6/11

על קרח ועדתו
עלי בינג


 

עלי בינג הוא בוגר גדוד יובל בשבט משואות. כיום מתמחה בפרקליטות המדינה.  

פרשת קרח מספרת לנו סיפור של התמודדות עם ביקורת, עם אופוזיציה המשלבת טענות מהותיות ביחד עם טענות אישיות, השולבת טיעונים רציניים וטיעונים קנטרניים. מעניין במיוחד לראות בדורנו התמודדות של הנהגה עם קריאת תיגר מורכבת מסוג זה.

קרח טוען "רַב-לָכֶם כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל ה'". בהמשך עולות טענות שונות מקרב קרח ועדתו, אך נראה שטענה זו היא הבסיס לביקורת/למרד. מחד, נראה שיש פה טענה לגיטימית ביותר המעלה על נס את גדולתם של כל בני ישראל, תוך דמוקרטיזיציה של הדת והסתכלות שוויונית על כלל בני ישראל. מאידך, הטענה שכולם קדושים בעייתית ביותר (המעוניין להרחיב בכך מוזמן לעיין במשך חכמה על שמות לב). הטענה מציגה דברים בצורה דיכוטומית ומוחלטת כאשר המציאות מורכבת יותר. סיום הטענה קשה אף יותר- מדובר בטענה אישית וקשה כלפי משה ואהרון, כאשר בהמשך דתן ואבירם ממשיכים טיעון זה כנגד משה.

לאחר טענת קרח קיימות בפרשתנו שתי תשובות רצופות של משה לקרח ועדתו (איני מתכוון להרחיב בתורת הבחינות של הרב ברויאר אך נראה שמדובר בסוג המקרים בהם הכפילות ברורה): 1 ."וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו. ו זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל-עֲדָתוֹ. ז וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב-לָכֶם בְּנֵי לֵוִי 2 .ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-קֹרַח שִׁמְעוּ-נָא בְּנֵי לֵוִי. ט הַמְעַט מִכֶּם כִּי-הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם. י וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת-כָּל-אַחֶיךָ בְנֵי-לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם-כְּהֻנָּה. יא לָכֵן אַתָּה וְכָל-עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל-ה' וְאַהֲרֹן מַה-הוּא כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלָיו".

הסתכלות ראשונית על התשובות מעלה שוני ביניהם. התשובה הראשונה נראית כתשובה הממשיכה את השיח של קרח, משה קובע שיהיה מבחן שיראה מי הקדוש האמיתי. משה למעשה פועל לפי כללי המשחק של קרח- יצירת עולם דיכוטומי של קדוש ושאינו קדוש וניתן לראות גם שימוש בטרמינולוגיה ובמושגים דומים- 'קדוש' 'רב לכם'. לעומת זאת, נראה כי התשובה השניה מתייחסת לפן האישי של טענתו של קרח, ומשה טוען שהלווים אינם אלו שצריכים להעלות טענה על אפליה, והרי דווקא הם המיוחסים שבחבורה באופן יחסי לכלל עם ישראל. אם טענתו של קרח היא על כך שכולם קדושים, הרי שאין בכלל מקום למעמדות, והוא היה צריך, ראשית כל, לצאת כנגד הטבות היתר שהוא וחבריו זוכים להם. בתשובה זו משה משנה את השיח, ניתן לראות זאת גם דרך נושא התשובה אך גם דרך המושגים, במקום 'רב לכם' מופיע 'המעט מכם'.

על פניו, נראה שהתשובה השניה של משה היא הטובה והראויה בין השניים- היא משנה את השיח הכוחני והמוחלט של קרח ומעבירה מסר שלא יתכן לדבר בשפה גבוהה של שוויון כאשר אינך מאמין ופועל לאור ערך חשוב זה. עם זאת, המשך הפרשה מלמד אותנו כי דווקא התשובה הראשונה היא התשובה אותה ממשיכים בדיון מול קרח ועדתו.

בתשובתו זו, מציע משה לקרח לערוך מבחן הבודק איזה קטורת תתקבל ע"י ה'. בהמשך, כאשר קרח מקהיל את העדה, ה' מבקש ממשה ואהרון להתרחק כדי שיוכל לכלות את העדה. ניתן לראות שגם ה' מתבטא בצורה מוחלטת ודיכוטומית, ולכאורה לאחר חטא קרח והעדה הרי שמגיע לכולם למות (יתכן שבדמיון המסוים בין התבטאותו הדיכוטומית של ה' להתבטאותו הדיכוטומית של קרח יש רמז לקיומה של אמת חזקה בטענת קרח). עם זאת, משה מבין שדיכוטומיה זו אף שהיא אמיתית במובן מסוים היא אינה מתאימה למציאות האנושית. מתוך כך משה עונה ושואל את ה': "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצף?" אך נראה כי משה מבין שיש להפריד בין קרח לכלל בני ישראל, וכי יש מקום להתייחסות מורכבת ופרטנית כלפי כל אדם בפני עצמו (זאת ללא התייחסות למשמעויות השונות של המלה עדה בפרשתנו). אף מבחן הקטורת שהציע משה ממשיך כיוון זה, לאורך המקרא, הקטורת משמשת ומאפשרת את הקשר בין בני האדם לה'. הקטורת מטשטשת את המציאות ומאפשרת את ההתגלות, היא מאפשרת לאדם להגיע לשיא, מכיוון שהיא מטשטשת את הגבולות שעלולים לחסום אותו. נדמה לי כי תפקידה של הקטורת לא לגמרי ברור, אך נראה שבדיוק הטשטוש הזה הוא שמאפשר את המעבר והחיבור בין הסופי לאינסופי. כך, תשובתו של משה, רומזת לקרח שהוא אינו יודע בדיוק איך הדברים עובדים, אך ככה ה' מתנהל ולכן יש לבוא ממקום של ענווה ושל 'טשטוש', בדומה, נראה שהקטורת מסמלת הימצאות במקום של חוסר וודאות. זאת, בניגוד למקום ממנו קורח מגיע, שעל אף שמעלה טענה שיש בה אמת, האמירה הוודאית והמוחלטת אינה מתאימה לכך. מעניין לראות, שהקטורת היא זו שמצילה את העם בהמשך הפרשה מחרון אפו של ה'. אהרון רץ אל העם עם מחתה וקטורת, עומד בין המתים ובין החיים ועוצר את המגפה. נראה שלפעמים דווקא הקטורת, הטשטוש, ההבנה שאיננו מבינים הכל, הסמל הזה של חוסר וודאות ומוחלטות הוא זה שמצליח לעצור את המגפה ולהוות סימן ברור בין החיים ובין המתים.

מעניין לראות שבהמשך הפרשה יש ציווי של ה' מה לעשות עם המחתות המשומשות- "אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשׁתָם וְעָשׂוּ אתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי-הִקְרִיבֻם לִפְנֵי-ה' וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". פרשנים רבים התחבטו בשאלה למה מחתות אלו מצפות את המזבח ומה קדושתם. החזקוני מסביר על אתר כי הענין הוא שהרואה את הציפוי מהנחושת ישאל למה המזבח אינו אדמה כמו שצווינו. ויקבל תשובה שהגג נעשה ממחתות קרח ועדתו שערערו על הכהונה, ובכך יחששו בני ישראל מלעשות זאת שנית. נראה לי שלא בכדי מעלה החזקוני סוגיה זו של מזבח אדמה לעומת הנחושת המסמלת את חטא קרח ועדתו. מזבח האדמה הוא מזבח המסמל פשטות, הוא מזבח השייך לכולם, ומהווה סמל בדיוק לדמוקרטיזציה הזו שיכולנו לחשוב שעליה קרח דיבר. ואכן מזבח אדמה הוא סמל חשוב במקרא, אך אמירה השואפת לשים על נס את מזבח האדמה צריכה לבוא ממקום נקי ולא ממקום השואף להיות בעצמו נחושת. בנוסף, הסיפור מלמד אותנו שיש צורך גם במעט נחושת במזבח האדמה. על אף הרומנטיות של רעיון מזבח האדמה, אין זה פשוט שהמציאות תמשיך ותתקדם כאשר כל המזבח עשוי מאדמה, לכן גם מחתות הנחושת קדושות ומהוות חלק הכרחי מהמזבח.

למרות כל העיל, הרי שבסופו של דבר, כפי שמציין החזקוני, עיקר המזבח הוא האדמה ורק הציפוי הוא הנחושת. לפיכך, יש מקום להבין שטענתו של קרח שזורה בטענה אמיתית, טענה הקוראת לשיתוף של כלל עם ישראל בעבודת ה'- דרך מזבח אדמה, אך קרח שגה שכן יש לעשות זאת ממקום של ענווה וממקום של טשטוש וחוסר וודאות בדומה למציאותה של הקטורת. נדמה לי שגם חז"ל הבינו אמת פנימית זו בדברי קרח, וייתכן שבכך חלק מההסבר לכך שלפני תקיעת השופר הפרק שאנו קוראים שבע פעמים הוא 'למנצח לבני קרח מזמור' - דווקא לפני תקיעת השופר שהיא התקיעה הפשוטה ללא מורכבות וחסרת המלל היא התקיעה החודרת שערי שמים ובה נוטלים חלק כל ישראל ללא הבדלי מעמדות, דעות, יכולות או כל דבר אחר. דווקא תקיעה זו, מתחברת לטענתו של קרח ולכן נפתחת בציון בניו של קרח.

לסיכום, ניתן לראות שיש חשיבות לנחושת במזבח האדמה, אך העיקר הוא הפשטות והשוויון שבמזבח זה. העולם הדתי שלנו הוא עולם שוויוני שכל אחד יכול ליטול בו חלק, ומתוך כך ליצור ביחד את מזבח האדמה הכללי שלנו, גם ובעיקר אם עושים זאת בתוך ענן של קטורת/חוסר וודאות. אין זה חולשה להודות שאיננו יודעים ובטוחים, אך חוסר הוודאות אינו צריך להוביל אותנו לשיתוק אלא דווקא לעשייה.

 

 

 
 

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה