zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: בעין הפרשה - פרשת "קרח"

תמונת מגזין בעין הפרשה - פרשת "קרח" פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 22/6/2011
בכתבה זו צפו 1757 גולשים
נכתב במקור על-ידי תמר ביטון

 
 

יצא בתאריך כ"ג בסיוון, התשע"א, 25/6/11

"האמת והשלום אהבו" – מחלוקת שהיא לשם שמים ולשם הארץ...
תמר ביטון

 

תמר ביטון, נשואה לדוד ואם לארבעה, מתגוררת בירוחם,
עומדת בראש מדרשת הבנות אמי"ת באר, ושותפה בהקמת המדרשיה התיכונית - קמה.

 

"כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ" (אבות ה, יז')

המשנה עורכת הקבלה ניגודית בין שני צמדים של חולקים: הלל ושמאי מול קורח ועדתו, אלא שההקבלה אינה סימטרית. לכאורה, אם מציינים את שני צדדיו של המתרס צריך לכתוב 'מחלוקת קורח ומשה' ולא 'קורח וכל עדתו'. וכבר דייק ממילים אלו המלבי"ם שב"מחלוקת שאינה לשם שמיים, רק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמו, אז יש מחלוקת וניגוד גם בין האנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד, כי כל אחד מן היחידים מכוון תועלת עצמו ומתנגד לכוונת חברו, שהוא גם כן מכוון תועלת עצמו..."

אם נמשיך את המחשבה באותו כיוון, הרי במחלוקת לשם שמים שני הצדדים החולקים מאוחדים במטרתם, שהיא ליבון האמת. ולמעשה ניתן היה לנסח את המשנה מתוך אותו הקשר - "איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמיים – זוהי מחלוקת משה ואהרון". צמד האחים המנהיגים מפרשתנו, הריהם דוגמא ואבטיפוס להלל ושמאי - זוג התנאים העתידיים שילכו, ינסחו וימשיגו את המחלוקת לשם שמיים.

נדמה כי הציר העיקרי של המתח המשלים שבין משה לאהרון הוא המתח שבין אמת לשלום. משה המחוקק איש האמת, מחובר לשמיים, לצדק המוחלט, למידת הדין ואילו אהרון הכהן איש השלום, מחובר לארץ, לבני האדם, לארעי והחולף.

וכך מתארת אותם הגמרא במחלוקת על 'בציעה', כלומר פשרה וגישור כספי בין הצדדים הבאים לדין:

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע וכל הבוצע - הרי זה חוטא... אלא: יקוב הדין את ההר, שנאמר "כי המשפט לאלהים הוא", וכן משה היה אומר: 'יקוב הדין את ההר!', אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר: "...בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון" (סנהדרין ו', ע"א)

משה הוא איש ישר שלא אוהב לעשות מעקפים. כשנתקלים בהר יש שתי אפשרויות: אהרון יבחר מן הסתם להקיף אותו מסביב, בדרך הארוכה-קצרה, ומשה ילך מולו ויחצוב בו בכל הכוח קו ישר, בדרך הקצרה-ארוכה.

משה ואהרון מייצגים מערכת איזונים משלימה: כל אחד מהם מושך לכיוון אחר אך הם נפגשים באמצע הדרך ומנהיגים ביחד – וכך מתאר המדרש בצורה כה קולעת וציורית את פגישתם במדבר בראשית שליחותם המשותפת: "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו". 'חסד' ו'שלום' הופכות להיות מילות-קוד עבור אהרון, בעוד 'צדק' ו'אמת' – מילות צופן המכוונות למשה. הנשיקה היא החיבור בין שני הכוחות ההכרחיים על מנת להנהיג בדגם זוגי מאזן (אבא ואמא, גברי ונשי, שיתוף של דין ורחמים כדי לברוא עולם...)

משה הוא האדם היחיד שנגע בשמים, הוא נפגש עם האמת השמיימית ונשאר שם, גם כשהוא יורד מההר הוא חייב לתת מסווה על פניו כדי לתקשר עם בני אדם.

אהרון לעומתו נגע בארץ בבני אדם. הוא כהן, הוא מתווך -"הוא יהיה לך לפה", והוא 'רודף שלום', גם במחיר שינוי האמת. אנו מכירים את המדרשים כיצד היה משכין שלום ומפייס אנשים באמצעות שקרים על צערו של יריבם...

כשאחד הכוחות נעלם מהמאזניים - מופרים האיזונים. כך למשל, כשעלה משה למרום, נעלמה מידת האמת ואהרון שנטה לשלום נמשך יותר מדי אחר פיוס העם ונפל לחטא העגל. לעומתו משה שיורד מההר לבדו, לא מצליח להחזיק את התורה השמיימית אל מול העם החוטא וללא גישורו של אהרון- שומט את הלוחות ומשליכם לארץ.

---

הזוג התנאי הלל ושמאי מייצגים בדיוק את אותם כוחות בעולם ומעלים אותם לרמת המשגה עקרונית בדיוניהם. הלל הוא מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ואילו שמאי איש האמת, הבנאי האוחז בידו באמת הבניין– הוא איש של מידתיות ו'יקוב הדין את ההר', ממשיכו של משה. בתי המדרש של תלמידיהם חולקים על השאלה התיאורטית של קדימות שמיים מול ארץ (כמובן שהאמת מייצגת את השמיים ולכן כדי לברוא אדם, נאלץ הקב"ה להשליכה לארץ, כפי שמופיע במדרש בר"ר).

בית שמאי אומרים: שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, שנאמר "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" ובית הלל אומרים: ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, שנאמר "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים". (בבלי חגיגה, יב', ע"ב)

בניסוח הרבה יותר מעשי, דנים בית הלל ובית שמאי בהתנגשות ערכים שבין אמת לשלום, סביב שבחה של כלה שאינה נאה. בית שמאי אוחזים במציאות אובייקטיבית, ניתנת לשיפוט ולמדידה (אמת הבניין) ולכן יש אמת או שקר בשבחה של הכלה. בית הלל רואים מציאות מורכבת וגמישה שנתונה בעיני המתבונן ומעלים את הערך של ה'מעורבות בדעת עם הבריות', היא מידתו של אהרון.

כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה. אמרו להן בית שמאי: לדבריכם אפילו חגרת ואפילו סומא, יאמרו כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה מדבר שקר תרחק! אמרו להן בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, הרי שלקח מקח רע מן השוק, יגננו בפניו או ישבחנו בפניו? הוי אומר ישבחנו בפניו! מכאן אמרו חכמים, שתהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. (כתובות טז, ע"ב - יז, ע"א)

---

אסגור את המהלך במדרש-שיר לפרשת קורח:

 בניו של קורח לא מתו.

הם מתבצרים בשאול וקוראים: 'משה אמת ותורתו אמת'

ועונה להם ההד ממעבה האדמה: 'אהרון שלום ותורתו שלום'

וכנגדם בישיבה של מעלה, בנקודה בה נושקים הארץ והשמיים

משיבים בית הלל לבית שמאי: 'והאמת והשלום אהבו'
 

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה