zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: שבת בוגרים-פרשת "שלח לך"

תמונת מגזין שבת בוגרים-פרשת "שלח לך" פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 16/6/2011
בכתבה זו צפו 1373 גולשים

 
 

יצא בתאריך ט"ז בסיוון, התשע"א, 18/6/11

"וראיתם אותו"
ש"י איבלמן


 

ש"י איבלמן, בוגר גדוד ארבל בשבט להבות. למד בישיבת "מעלה גלבוע", וכיום מפק"צ בפלס"ר נח"ל.

"והָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה'. עֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי
עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם"

"מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית. שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו בא וישב על הפתח נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו אדם ששיגר לך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח. אמרה היא יכנס, נכנס. הציעה לו ז' מטות שש של כסף ואחת של זהב ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב. עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה. באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו. נשמט וישב לו ע"ג קרקע, ואף היא נשמטה וישבה ע"ג קרקע. אמרה לו גפה של רומי שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי? אמר לה העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה וכתיב בה "אני ה' אלהיכם" שתי פעמים אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר. עכשיו נדמו עלי כד' עדים. אמרה לו איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה. כתב ונתן בידה. עמדה וחילקה כל נכסיה שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה חוץ מאותן מצעות. ובאת לבית מדרשו של ר' חייא אמרה לו רבי צוה עלי ויעשוני גיורת. אמר לה בתי שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים? הוציאה כתב מידה ונתנה לו. אמר לה לכי זכי במקחך. אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר."

בתחילת האגדתא התלמוד מציג בפנינו אדם שיייחודו הוא בכך שהוא "זהיר במצות ציצית", על פניו אנו עומדים בפני עוד אחד ממאות סיפורי צדיקים שנמצאים בתלמוד. אך התלמוד בוחר להפתיע אותנו וזורק אותנו לסיפור שונה בתכלית. כבר במשפט הבא נוצר דיסוננס כאשר אנו נחשפים לעלילותיו של אותו אדם. בתור קוראים אנו תמהים איך אותו אדם שלפני רגע היה "זהיר במצות ציצית" הוא אותו אדם ששולח ארבע מאות זוז לזונה בכרכי הים? הסיפור מתגולל בצורה מאוד הדרגתית ואיטית, תוך כדי קריאה ניתן ממש להרגיש בתהליך ההתרחקות של אותו אדם מזהותו. זה מתחיל בתשלום ארבע מאות זוז, ממשיך במעבר של הים עד לפתחה של אותה זונה, ומגיע לשיא בטיפוס במעלה הסולם למיטת הזהב העליונה, שם ממתינה לו אותה זונה. ברגע השיא (או השפל?) של הסיפור אנו שוב זוכים לפגוש את אותה ציצית שדובר בה בראשונה. אותה ציצית באופן הכי מוחשי שיש מחזירה את גיבור הסיפור לקרקע- "באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו. נשמט וישב לו ע"ג קרקע..".

סיפור זה לא היה יכול להכתב על מצוה אחרת מלבד מצוות ציצית, כיון שמצוות ציצית היא ייחודית בכך שכל תכליתה וטעמה היא להזכיר לאדם שיש לו מחויבות לקיים את המצווות. הציצית משמשת כמצפן לאדם האבוד. היא מראה לו את הדרך חזרה גם לאחר שהתרחק מאוד מהמקום בו התחיל. נראה לי שהאדם המתואר בסיפור אינו מיוחד. סיפור ההתרחקות שלו הוא דבר שיכול לקרות וקורה לכל אחד מאיתנו בצורות שונות במהלך חיינו. על כן ראוי שכל אחד ימצא לעצמו את ה"ציצית" שלו בחייו (כמובן שאין הכרח בציצית, זה יכול להיות כל חפץ או אפילו אדם שאנו מעריכים) אשר ברגעי השפל והבלבול תהיה שם בשביל לטפוח לנו על הפנים ולהחזיר אותנו אל דרך הישר ומעל הכל אל עצמנו.

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה