zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: שבת בוגרים-פרשת "נשא"

תמונת מגזין שבת בוגרים-פרשת "נשא" פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 2/6/2011
בכתבה זו צפו 1405 גולשים

 
 

יצא בתאריך ב' בסיוון, התשע"א, 4/6/11

קשה כשאול קנאה
עמיחי טיטמן


עמיחי טיטמן, בוגר שבט אלעד, שירת כקצין בחטיבה 401 בשריון. כיום לומד בתוכנית "רביבים" באוניברסיטה העברית להכשרת מורים למקצועות היהדות בתיכונים.

קריאה מתחדשת בפרשת השבוע מותירה בקוראים או קוראות בעלי רגישות מגדרית רושם קשה. תורת הקנאות, או בשמה ההמוני יותר – פרשת סוטה, מהווה דוגמא מובהקת לכח הגבר ולשלטונו על האישה. בעל קנאי החושד באישתו, מעביר אותה בטקס שבמקרה הטוב הוא לא נעים ואף משפיל, ובמקרה הפחות טוב, האישה מתה לאחר ייסורים נוראיים. אחת האפשרויות ליישב את הקושי שמתעורר בנפשינו, הוא הסבר שנתן חוקר המקרא ג'ייקוב מלגרום. הוא טען כי פרשת סוטה נועדה להגן על אישה הנחשדת בניאוף מנקמת בעלה, או הקהילה, בכך שהוא מייפה את כוחו של אלוקים לפסוק את דינה. המודל המוצע הינו של פשרה. על אף השפלתה האישה לא ניזוקה, ואילו הבעל מציל את כבודו. כלומר, זהו טקס פיקטיבי, תכסיס. הגישה הינה בעייתית כי היא מתעלמת מתפקידו של ה' בתורת הקנאות. ההפטרה, המספרת את סיפור הולדת שמשון, מספרת לנו כי לה' תפקיד מרכזי.

ישנם מספר פרטים שמראים כי סיפור מנוח ואישתו הוא סיפור הבעל הקנאי. האישה נפגשה עם אדם, לבד . האדם הינו מלאך, אולם מנוח ואשתו אינם יודעים זאת, כמצויין בפסוק ט"ז. אשת מנוח חושבת כי זהו 'איש אלקים' (פס' ו') – תואר של נביא, עושה ניסים. שמואל (שמואל א' ט' ו'), אליהו (מלכים א י"ד כ"ז), אלישע (מלכים ב' ד' ט'). כולם כונו 'איש אלקים' וכולם היו בני אדם. כמו בבעל הקנאי, גם אצל מנוח קיים מתח בינו ובין אשתו, ובין איש האלקים. מתח זה בא לידי ביטוי בספק שהוא מטיל בדברי אשתו, שכן בקש מה' שישיב את איש האלקים, שיוכל לשאול בעצמו. מתח זה בא לידי ביטוי גם בספק שמנוח מטיל באיש האלקים, ובעצם היותו נביא. מנוח אומר לאיש האלקים: "עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ : מַה-יִּהְיֶה מִשְׁפַּט-הַנַּעַר, וּמַעֲשֵׂהוּ". 'יבא דבריך' הינה דרישת הוכחה מהאדם על היותו נביא, אמירה זו מבקשת הוכחת הדברים שאדם אומר בשם ה'. ראיה לכך ניתן למצוא בדברים י"ח כ"א – כ"ב: "וְכִי תֹאמַר, בִּלְבָבֶךָ: אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה. אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא --הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה". מפסוק זה עולה כי אם כן יָבׂא הַדָּבָר, אזי הנביא הוא נביא אמת. מנוח בוחן את איש האלוקים, ומשנוכח כי דבריו מתיישבים עם דעתו, הוא משתכנע, והוא מעוניין להאכילו. הדמיון בין הסיפור לתורת הקנאות נמצא גם בכך שה' מעניק את הילד שהובטח, לאחר שהבעל התרצה ושלום הבית נשמר. דמיון זה מראה לנו את פועלו של ה' בשלום הבית, ולכן הוא אינו רק החותמת על חוק מומצא, כפי שהוצע.

על אף הבעייתיות שבה מוצגת פרשת סוטה כיום, אני חושב כי על רקע תקופתה היא נתנה פתח של חיים לנשים, שאני בספק אם היו זוכות לחסד מסויים מבעליהן, לאחר שהתעורר בהן חשד.

חז"ל עמדו על מגמתה של תורת הקנאות ועל חשיבותה באמרם: "לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים..." (תלמוד בבלי מסכת שבת דף קטז עמוד א).

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה