zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: שבת בוגרים-פרשת "בחקתי"

תמונת מגזין שבת בוגרים-פרשת "בחקתי" פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 19/5/2011
בכתבה זו צפו 1193 גולשים

 

יצא בתאריך י"ז באייר, התשע"א, 21/5/11

הסיום הכפול לספר ויקרא
ספי בארי


ספי בארי הוא בוגר גדוד רעות בשבט משואות. כיום עוסק במערכות מידע גיאוגרפיות.

פרשתנו, בחוקתי, הינה הפרשה האחרונה בספר ויקרא. הפרשה מתחילה בפריסת התנאים של הברית הכרותה בין בני ישראל לקב"ה. לברית זו אופי של הסכם, כך שלכל מעשה יש השלכות על האדם וסביבתו: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא, כו, ג). התורה מפרטת רצף של ברכות: "וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם" (שם, שם, ט), וכן רצף של קללות: "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי" (שם, שם, טו).

לאחר מכן הפרשה מפרטת את המצוות הקשורות להקדש: ערכים ותמורות (ערכים- מצב שבו האדם נודר לתת ערך של מישהו לקב"ה, תמורות- מצב שבו האדם רוצה להמיר בהמה שהקדיש בבהמה אחרת).

מעניין לראות שבסוף כל נושא בפרשה ישנו פסוק המסכם את הנושא בפרט ואולי אף מהווה סיכום לספר בכלל. לאחר סיכום תנאי הברית אנו מוצאים את הפסוק: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה" (שם, כו, מו), ולאחר נושא הערכים והתמורות אנו מוצאים את הפסוק: "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי" (שם, כז, לד).

ישנן מספר שאלות שניתן לעלות בהתייחסות לשני הפסוקים הנ"ל:

א. האם יש משמעות לסדר הפרשיות ולפסוקים המבטאים את הסיומות שלהן?
ב. מדוע בסיומת של נושא ה"ברית" הפסוק משתמש בפועל "נָתַן" ואילו בסיומת של נושא ה"ערכים והתמורות" הפסוק משתמש בפועל יותר נוקשה: "צִוָּה"?
ג. מה משמעות ההבדל בין החוקים, המשפטים והתורות (שמופיעים בפסוק הראשון) לבין המצוות (שמופיעים בפסוק השני)?

ספר ויקרא מפרט את סוגי הקורבנות השונים שפעמים נצרכים מכורך הנסיבות (מתוך קבלת הברית) ופעמים מובאות מתוך צרכים רגשיים (שתלויים ברצונו הנקודתי של האדם). היחס בין בני ישראל לקב"ה מבוסס הן על הרובד המשפטי היבש והן על הרובד הרגשי הדינמי. הרובד המשפטי מתנהל על פי כללים ברורים ולעתים אף מנוכרים (כפי שקיים בברית), ואילו הרובד הרגשי מתנהל באופן דינמי כאשר האדם חש רצון להתקרב ולתרום מממונו לקב"ה (נדר, נדבה, הקדש). שני הרבדים הללו שזורים בחיינו: פעמים אנו חשים שהיחסים עם הקב"ה מושתתים על הסכם ברור וחד משמעי, ופעמים מערכת יחסים המכילה בתוכה רגשות המתפרצים וממלאים אותנו ומקרבים אותנו לקב"ה.

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה