zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: בעין הפרשה -פרשת "בחקתי"

תמונת מגזין בעין הפרשה -פרשת "בחקתי" פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 19/5/2011
בכתבה זו צפו 962 גולשים
נכתב במקור על-ידי רחל קרן

 

יצא בתאריך י"ז באייר, התשע"א, 21/5/11

"אם בחקתי תלכו"- האם התורה מתבססת על שיקולי כדאיות?
רחל קרן

רחל קרן, נשואה לגדליה, אם לשלשה וסבתא לשניים, מתגוררת בקיבוץ עין הנצי"ב. מכהנת כ"ראש בית המדרש" במדרשת עין הנצי"ב, ויו"ר ארגון "קולך" בעבר.

פרשת בחוקותי עוסקת בברכות ובקללות. לעתים אנו חשים אי נוחות מהמעמדת התורה על שיקולים של כדאיות - "אם בחוקותי תלכו" – תזכו לשורה של הטבות, "ואם לא תשמעו לי..." – תענשו במסכת של עונשים חמורים ביותר. אי הנוחות נגרמת משום שנראה כאילו שמירת התורה והמצוות, ההליכה בדרכי ה' וההימנעות מעבירות אינם תכלית לעצמם, אלא הם רק אמצעי כדי שיהיו לאדם חיים נוחים ושלא יפגעו בו פגעים נוראים. האם זאת דרכה של תורה? האם התורה עצמה אינה התכלית?

ר' עובדיה ספורנו מפרש את הפסוק הראשון בדרך זו:
"אם בחוקותי תלכו" – חקות הן גזרות מלך שינהג האדם בהם בהשתדלות עסקי חייו... "ואת מצוותי תשמרו" – הנה השמירה במצוות היא ההשגחה באופן עשייתם ובמכוון מהם בענין נאות... אמר אם כן: אם תתנהגו בדרכי האל יתברך הנכללים בחלק המעשי בתורתו ותעיינו במצוות לדעת אופן עשייתן ותכליתן ובזה תשלימו כוונתו להיותכם בצלמו כדמותו. "ועשיתם אותם" – ואז יהיה לכם זה השלמות בקנין באופן שתעשו אותם כמו פועלים בטוב ברצון נפשכם לא כמצווים ועושים מיראה...

במילים אחרות: 'אם בחוקותי תלכו' – אורח החיים, דרכי התנהגותו של האדם בכל תחומי חייו. 'ואת מצוותי תשמרו' – מאמץ מיוחד של הכרה, הבנה והעמקה ולא רק קיום אורח החיים, מתוך מחוייבות להיותנו עובדי ה' מאהבה ולא מיראה, כדי לדבוק בדרכיו.

האם באמת כך עולה מפשט הדברים בפרשה? האם אין פירושו תלוש לחלוטין מן הכתוב בפרשה? ואם אכן כך - האם מה שהניע אותו לפרש כך הוא צורך לעשות מעין "שדרוג" לפרשה מאד תכליתית ובשל כך בעייתית, כדי שלא יראה שכל ענינה של התורה הוא רק שאלות הכדאיות? היש בדבריו גישה אפולוגטית לפרשה שלא "נוח" לקרוא בה כפשטה?

כדי לענות על כך נעיין בדרך הצגת הברכות והקללות בפרשה:
בחלק של הברכות יש חמישה עניינים: פוריות הארץ; שלום בארץ; ניצחון על אויבים; ההשגחה המיוחדת של הקב"ה שמתבטאת בריבוי טבעי ובשפע כלכלי; הברכה החמישית – השראת השכינה בישראל: "ונתתי משכני בתוככם... והתהלכתי בתוככם" – זאת היא התכלית האמיתית:
"אם בחקותי תלכו " אז: " והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם". התכלית האמיתית אינה ההצלחות הפיזיות, אלא אותו קשר בין אדם להקב"ה, אותו מגדיר ספורנו: ואתם תהיו לי לעם – שתהיה כל מגמת פניכם לעשות רצוני ולעבדני שכם אחד...

בקללות ארבעה עניינים: חרב (מלחמה שתוצאותיה גלות ושעבוד); רעב על כל האימה הנוראה הכרוכה בו; חיה רעה (גם תוצאת חורבן הארץ); דבר ומגיפות אחרות. פורענויות אלו מתוארות לסירוגין בפרשה וכל פעם בחומרה גוברת כתגובה להתדרדרות דרכיו של העם.

מה משמעות התיאור הזה?
חרב – באה על הפרת הברית, בהיעדרה הופך העם לפגיע: "והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית... ונתתם ביד אויב" (פס' כה).
רעב - מתרחש בארץ, באדמה, בגלל חילולה (בעיקר פס' לד-לה).
חיה רעה – על שפלות האדם הנוהג כחיה ושוכח את ייעודו, את צלם אלוקים שבו (פס' כ"א-כ"ב). דבר – מגיפות ומות על אי ציות לדבר ה'.

הקללות אינן מקריות אלא תוצאה ישירה של חיים לא ראויים. אין זה איום שתכליתו רק להביא את האדם לפחד מתוצאות קשות לקיומו, אלא תכליתו ליצור הבנה: המציאות שאתם חיים בה – ארץ, צאצאים והצלחה חומרית, הם תוצאת קיום הברית. מציאות זאת אינה יכולה להתקיים ללא הברית. באופן זה אפשר להבין את סיומה של הפרשה: "וזכרתי את בריתי אברהם, ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי יעקב אזכור והארץ אזכור". הברית נשארת קיימת, גם אם ישראל הפרו אותה. הקב"ה מעיד על עצמו: "וזכרתי את בריתי...", ועל בנ"י מוטלת החובה לשמור אותה. ביכולתם לחזור מחדש ולקיימה מתוך בחירה בטוב והכרעה להיות ההולכים בחוקי ה'.

לעתים דווקא פירוש הנראה רחוק מן הפשט מעורר אותנו לקרוא את הפרשה לעומק משמעותה וללמוד ממנה רבות הן כדי להבינה והן כדי להבין את הנהגת עצמנו ואורח חיינו. כך נוכל לעלות מהבנה ומקיום של "שלא לשמה" לעבר התכלית של "לשמה".

 

 

פרסם כתבה »