zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: שבת בוגרים-פרשת "בהר"

תמונת מגזין שבת בוגרים-פרשת "בהר" פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 11/5/2011
בכתבה זו צפו 1408 גולשים
נכתב במקור על-ידי נחום גלצר

לכתבה זו מצורף קובץ נלווה

 

יצא בתאריך י' באייר, התשע"א, 14/5/11

האמנם ראשית צמיחת גאולתנו?
נחום גלצר


נחום גלצר, בוגר שבט להבות, גדוד כרמל. כיום נמצא בשליחות חינוכית באילת.

אנו נמצאים בעיצומם של ימי ספירת העומר בין פסח לשבועות ולאחר זיכרון השואה, ההודיה על תקומת המדינה וזיכרון לוחמיה. פרשתנו עוסקת בתפיסה כלכלית שלמה החל משנת השמיטה והיובל ועד ליחס לאדם שירד מנכסיו והמחויבויות של החברה כלפיו. לפי התורה אי שמירת השמיטה תגרור בעקבותיה גלות של העם ועל ידי שממת הגלות כך יהיה תיקון לעבודה שלא היתה אמורה להיות בשנת השמיטה.

מהי "גאולה" לפי פרשתנו?
כל עזרה לאדם שירד מנכסיו ונאלץ למכור את אחוזתו, ביתו או את עצמו מכונה בפרשה בשם "גאולה". "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו", "ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה והיתה גאולתו ... ימים תהיה גאולתו". ועוד ועוד. כלומר גאולה משמעה להחזיר לאדם את נחלתו, ביתו או חירותו.

פעמים רבות נשאלת השאלה בנוגע למדינת ישראל האם היא ראשית צמיחת גאולתנו, אמצע גאולתנו או חס ושלום נסיגה מדרך גאולתנו. אם נגדיר את מושג הגאולה כפי שהתורה הגדירה אותו כקניה חזרה של דבר ונתינתו לבעליו המקוריים, ונמתח קו מהשדות הפרטיים של פרשתנו לשדה הכללי של ארץ ישראל הרי שזכינו להרבה מאד בדור זה ויש להניח שירמיה לא היה רואה בכל זה דבר של מה בכך.

מה בין הרצוי למצוי או בין הפטרה להפטרה? ומה הקשר בין הפטרות השבוע לפרשת השבוע?
לאחר קום המדינה תיקנה הרבנות הראשית את ההפטרה של היום האחרון של פסח בחו"ל כהפטרה ליום העצמאות. שם נאמר בין היתר "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" חזון זה של גאולה מושלמת עלול להאפיל ולסמא את עינינו לראות את מה שזכינו לו בדורנו ונמצא תחת ידנו. ההפטרה לפרשת בהר מדברת על פרשיה מוזרה בחיי ירמיה ממש ערב חורבן הבית. ירמיה פונה לדודו ערב החורבן ומתחיל לסחור בנדל"ן. כלומר לקנות את אדמות משפחתו חזרה, להבליט את העניין ולפרסמו ברבים "למען יעמדו ימים רבים". הסיבה לכך: "כה אמר ה' צבאות א-להי ישראל עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת". ערב החורבן, ימים קשים ביותר בירושלים ובארץ, ימים של ייאוש גדול וידיעה ברורה שהולכים לחורבן, נושא ירמיה את דגל הגאולה העתידית. והנה אנחנו כאן באותה ארץ עליה דיבר ירמיה, קונים וגואלים עוד ועוד אדמות ומעמיקים עוד ועוד את אחיזתנו בה.

אם כן מדוע צריך להמשיך לדבר על "וגר זאב עם כבש"? ולא להסתפק ב"עוד יקנו בתים ושדות"? התשובה נעוצה בשאיפה. "באין חזון יפרע עם" אמר מי שאמר, כלומר אי אפשר להסתפק בקיים וחייבים לשאוף ליותר, על מנת שקיומנו יהיה בר קיימא, ועל מנת שלא נחזור על הטעויות של מלכויות ישראל הקודמות. לכך יש צורך לחזור לגוף הפרשה עצמה, על מצוותיה השונות השמיטתיות – חברתיות אשר אמורות ללמדנו כיצד להעמיד חברה כלכלית שהיא גם צומחת וגם דואגת לכל שכבות הציבור.

מי יתן ונזכה להמשיך לבנות את מדינתו, גם לקנות שדות וכרמים וגם לצקת תוכן משמעותי חברתי למדינה.

 



קובץ נלווה:  קובץ נלווה  341.pdf (161 KB) צפייה בקובץ שמירת הקובץ
הקובץ לא נסרק מפני וירוסים באופן אוטומטי וההורדה הינה על אחריות המשתמש בלבד !
במידה ונתקלתם באתר בקובץ נגוע, אנא הודיעו לנו על כך מיד !

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה