zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: בעין הפרשה-פרשת "בהר"

תמונת מגזין בעין הפרשה-פרשת "בהר" פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 11/5/2011
בכתבה זו צפו 1866 גולשים
נכתב במקור על-ידי ד"ר שמואל ויגודה

לכתבה זו מצורף קובץ נלווה

 

יצא בתאריך י' באייר, התשע"א, 14/5/11

הגיגים על אתגר השמיטה בזמן הזה
ד"ר שמואל ויגודה


בשלושה מקומות מפרטת התורה את מצוות שמיטה. בפרשת משפטים מופיעה מצווה זו בפעם הראשונה (שמות כג):
(י) וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
(יא) וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:

 

ד"ר שמואל ויגודה הוא ראש החוג למחשבת ישראל במכללת יעקב הרצוג ליד ישיבת הר עציון באלון שבות, ועמית מחקר במכון ון-ליר בירושלים.

 כבר בהופעה ראשונה זו, בולטת הזיקה שבין תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ של מצוות שביעית לבין וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ. ברור מאליו שאביוני העם אינם אוכלים רק בשנת השמיטה. מה מבדיל אפוא בין אכילתם בשנים רגילות לבין אכילתם בשנת השבע? אולי העובדה שבשנת השבע אכילתם מובטחת כל עוד יש מן הפירות הללו בטבע, ועל כן ניתנת להם אפשרות לצאת ממעגל העוני ולנסות להתחיל מחדש את חייהם הכלכליים. דומה שבכיוון מעין זה הלך הרלב"ג (1344-1288) בפירושו לתורה כאשר כתב על אתר:

ואולם השנה השביעית תשמטנה רצה לומר שתסיר ידך וממשלתך מתבואתה. וזה יהיה כשתפקיר פירותיה לכל ישראל ונטשתה, רצה לומר שתעזוב התבואה ההיא ולא תשמור אותה ותעכבה לעצמך, כטעם "ואל מי נטשת מעט הצאן" (שמואל א', יז, כח). ויהיה זה סבה אל שיוכלו אביוני עמך לאכול מתבואתה, ויתרם תשאר לחית השדה לאכלה, ולמדנו מזה שלא הותר לאכול מתבואתה אלא בעת שנשאר בחוץ לחית השדה...
...כי כוונת התורה שיוכלו לאכול ממנה העניים. ולזאת הסיבה לא התירה התורה פירות שביעית אלא בעת שנשאר ממינם בחוץ לחית השדה. כי זה יהיה סבה שלא יעכב האדם הרבה מאותם הפירות לעצמו, כי לא יועילו לו, אחר שלא נשאר ממינם בשדות ובכרמים ובאילנות. ולזאת הסיבה בעינה נמנעה הסחורה בהם, כמו שנאמר "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה, ו) שאם היתה הסחורה מותרת בהם הנה ילקוט האדם מאלו הפירות הרבה וילך למכרם לשאר האנשים בדרך שתשלם אכילתם קודם העת שלא ישאר ממינם בחוץ.

הרלב"ג מדגיש תחילה את דרישת התורה מצד האדם שינטוש את רכושו בכדי לאפשר לאביוני העם לאכול, ומיד הוא מחדד שמטרת התורה אינה שאותם אביונים יקחו כמות גדולה של פירוש ויסחרו בהם, אלא לאפשר להם להיות חופשיים מדאגות פרנסה יומיומית (ואולי כך לחתור לביסוס כלכלי עצמאי ?!).

מצוות שמיטה מופיעה בהרחבה בפרשתנו פרשת בהר (ויקרא כה):
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה':
(ג) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
(ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:
(ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:
(ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ:
(ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל:

כאן מטרת השמיטה אינה "אביוני עמך" כי אם "לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ" אולם המכנה המשותף ברור. הכוונה לאפשר לחלשים בחברה שחרור מדאגה כלכלית יומיומית.

כך ואף ביתר שאת הדבר בקשר למצוות שמיטת כספים המופיעה בספר דברים טו:
(א) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה:
(ב) וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה':
(ג) אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ:
(ד) אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:

אחד ההוגים החשובים של העידן המודרני, הרמן כהן (1918-1842) כותב בספרו: 'דת התבונה ממקורות היהדות':
... עקרון הצדק הביא לידי רילאטיביזציה של הקניין, זה המבצר של האנוכיות, של האוידימוניזם (שיטת מוסר הרואה את השגת האושר האישי כמטרה וכצידוק להתנהגותו של הפרט ש.ו.), של הסתגלנות, ושל כל הניגודים האחרים למוסר הדתי, הוא הביא לעולם את חוק השבת, ובצידו את ההרחבה הסמלית של המספר שבע על שמיטת השדות ועל שמיטת החובות ואת שנת היובל לאחוזת הקרקע, וכן את כל המנהגים האחרים של ביטול זכות יתר הקניין ביבול ובספיח. מרכז הכובד הדתי של כל התחיקה החברתית הזאת נתחזק על ידי הכרזת שנת היובל ביום הכיפורים. כך היו הכיפורים לסיסמתה של החירות החברתית.

הרמן כהן מדגיש שהתורה חותרת לחנך את האדם לוותר על ראיית רכושו כנחלתו הבלעדית שאין לשום אדם זולתו זכות עליו, ועל חתירתו האינסופית להנאתו הפרטית. מצוות שמיטה ויובל נועדו לחנך את האדם לראות את האחר כשותף אשר חובה לעודד ולטפח בדרכים שונות בעיקר כאשר הוא מתמודד עם קשיים כלכליים.

לאור הבנות אלו, יש לדעתי מקום לתהות האם עלינו לראות מצוות אלו רק בצורתן הפורמאלית, או שמא יש לראות את מצוות השמיטה והיובל כמצוות עקרוניות שיש ליישם בהקשר של התקופה. אין ספק שהמציאות עליה מתייחסת התורה היא של כלכלה המבוססת כמעט באופן בלעדי על חקלאות. לעומת זאת המציאות הכלכלית של ימינו השתנתה באורח קיצוני מכלכלה חקלאית לכלכלה מגוונת הכוללת בעיקר תעשיות "רגילות", היי-טק, השקעות וניהול כספים, שירותים ועוד כיו"ב ורק בשוליים חקלאות. אם כך האם סביר להחיל את מצוות השמיטה על מגזר כל כך קטן של המציאות הכלכלית או לחילופין האם אין לחתור למציאת דרכים להחלת העיקרון של מצוות שמיטה גם על המציאות הכלכלית המודרנית?

אין ספק שהדבר ידרוש שינוי תפיסה הן במישור קביעת הלכה למציאות חדשה ואף יותר בשינוי תפיסתי בכל הקשור למושגי בעלות הרווחים בעולם המערבי. אולם האם פטורים אנו מלנסות להתמודד עם האתגר של: "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ" דווקא בדור שלנו שזכה שוב לרשת את ארצו אחרי שנות אלפיים?! אחרי ששים ושלוש שנות עצמאות ורווחה כלכלית כפי שלא הייתה לעם ישראל מעולם, האם לא הגיעה השעה לחתור לבניית חברה צודקת יותר?!

 



קובץ נלווה:  קובץ נלווה  340.pdf (104 KB) צפייה בקובץ שמירת הקובץ
הקובץ לא נסרק מפני וירוסים באופן אוטומטי וההורדה הינה על אחריות המשתמש בלבד !
במידה ונתקלתם באתר בקובץ נגוע, אנא הודיעו לנו על כך מיד !

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה