zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » כתבה: איך ''לזכור ולא לשכוח''?

תמונה קטנה איך ''לזכור ולא לשכוח''? פורסם על ידי השם שמור במערכת
בתאריך 3/5/2011
בכתבה זו צפו 5623 גולשים

נושא השואה מאוד מרכזי עבורי, כפי שאני רואה ומניחה שהוא עבור הרבה אנשים. יומיים אחרי הטקס בערב יום הזיכרון, וכשהיום מעבירים בשבט שלי טקסים על הנושא, אני מגלה נקודות מבט חדשות בנושא.

גם כשהייתי בפולין היה לי מאוד קשה להבין איך אני מתייחסת לנושא; אולי הכי רציתי לבכות כי זה נראה מאוד פשוט ומתאים אבל זה לא קרה. לא כי זה לא היה חשוב לי, ולא כי לא השתדלתי כמה שיכולתי להתחבר לנושא, פשוט כי לא הצלחתי להבין שום דבר מעבר לזה שכל השערה שיש לי בנוגע לכמה כאב יש בכל הסיפור הזה- היא כאין וכאפס לעומת מה שבאמת היה.
 
עוד משהו שהבנתי: השואה שהייתה לעם היהודי הייתה דבר ייחודי, שתודה לאל עוד לא חזר על עצמו מאז- אבל זו כמובן דעתי. ובזה הייתי רוצה להתמקד.
יש כאלו שטוענים ש"השואה" חוזרת על עצמה, ולא רק אצל עם אחד אלא אפילו אצל כמה. בסין לדוגמא, בקמבודיה, עם הכורדים... מדוע? כי הורגים שם אנשים בכמויות אדירות, בדרכים נוראיות. כן, לפעמים מוזכר גם גז, ואז בכלל מתענגים על ההשוואה לשואה. ירי. משטרה חשאית מחרידה. לפעמים מרגישים כאילו העולם עסוק בלגנות את ישראל ושותק לנוכח כל הדברים האלו, אולי זה גם נכון. פשוט זוועות. אני רוצה להבהיר כבר עכשיו שכל הדברים האלו, רצח של כל האנשים האלו, זה דבר שאני לא מקבלת ולא מצדיקה בשום דרך, לא מסכימה איתו, ובהחלט אשמח להתקומם כנגדו, כמו גם להעביר פעולות להעלאת המודעות לזה.
 
אבל השאלה שלי היא האם יש מקום להשוות את הדברים האלו לשואה? האם כל השואה מבחינתנו זה רצח המוני, בכמויות שלא ניתן לשער? זו השואה לזכרה אנחנו מקיימים ימי זיכרון? כמובן שרצח העם- הוא דבר נוראי ומכאיב ברמות בלתי נתפסות, אבל זו לא משמעות המילה שואה מבחינתי. לא רק זה לפחות.
 
כשאומרים "שואה"- על מה אתם חושבים? אני חושבת קודם כל על משפחות מפורקות, מעשים לא אנושיים- אבל ללא ספק אנושיים כי בני אדם עשו אותם, רצח, מראות מסיוט- אבל מציאותיים, רצח המוני, גניבה, הרס, אכזריות... אני מדמיינת צרחות, אנשים מבריחים אוכל, מנסים לשרוד כנגד כל הסיכויים...
 
אבל כל זה- תקף גם למה שקורה היום. אז תשאלו אותי- "למה את כל כך מתנגדת לפעולות שמשוות את הדברים האלו לשואה? למה את לא חושבת שראוי להזכיר את זה בהקשר של יום הזיכרון לשואה ולגבורה", ואני אענה לכם "כי בשואה היה עוד משהו".
מה? זו הייתה השמדה. הכחדה. סופנית. טוטאלית. כשמדברים על רצח עם כיום זה מוגבל למדינות. הרצח מוגבל לשטחים פוליטיים. נוצר כאן משהו זוועתי חדש- אנשים משתמשים ברצח המוני כי הוא משרת מטרות פוליטיות שלהם. אתם לא שומעים "הטורקים רוצחים את הארמנים בסוריה"- נכון? כנראה שמעורב כאן משהו שונה. בשואה- הנאצים קבעו שכל יהודי אירופה, ותרבותם- יושמדו! הם מחקו כל דבר שהיה קשור ביהודים כמיטב יכולתם, ולא הסתפקו ביהודים ויצירות יהודיות שהיו בשטחם. בוועידת וואנזה של הנאצים- כל יהודי ויהודי באירופה, בין אם היה בשטח הכיבוש ובין אם עדיין אותה מדינה לא נכללה בשטח הכיבוש- נחשב במחשבון הרצח. 3,000,000 יהודי פולין הכבושה, כמו גם 200 יהודי אלבניה שעדיין לא נכבשה (עם כל הכאב שבמשפט- זהו מספר זניח לעומת מסע הטבח שלהם עד אז, אבל אפילו 200 יהודים לא יכלו להניח). המטרה הייתה למחוק את העם, מתוך שנאה על רקע גזע ודת, עד שלא יוותר מהם דבר. לא רק בשטח מוגבל, לא רק במדינה, לא מתוך סיבות פוליטיות, מתוך שנאה טהורה, ומתוך מטרה להשמיד לחלוטין.
 
רצח מתוך מניעים פוליטיים הוא לא משהו שמותר לשתוק לו, אבל בין לפתח כלפיו מודעות והתנגדות- לבין להשוות אותו לשואה, מפרידה תהום. לגשר על פני התהום הזו- זו פשוט מחיקת המשמעות הייחודית של השואה. זה להשוות פשע מחריד אחד לפשע שקיים כיום- ובכך לטשטש את הזיכרון האמיתי של השואה. לא ככה אנחנו צריכים לזכור אותה. לדעתי- עלינו לזכור את הייחודיות שבהשמדה המוחלטת של העם שלנו, ולהשוות את זה לכל דבר אחר זה עירפול הזיכרון. למרות שההשוואה הזו באה מתוך מקום טוב ורודף צדק; זה רק מעניק לגיטימציה לא נכונה או אמיתית לכל מכחישי השואה להגיד שלא באמת קרה משהו מיוחד לעם היהודי. אבל כן קרה משהו שונה. לעשות הפרדה ברורה בין רצח לאונס לא הופכת אחד מהם למוצדק יותר או פחות, אבל גם לא מביעה זלזול בחומרה של כל אחד.
 
זה בנוגע ל"לזכור ולא לשכוח". בנוגע ל"לא עוד"...
אני נזכרת בגאווה מתוך מה שלמדנו ומה שאנו רואים ושומעים מניצולים, באנשים כחושים מנסים להפריח חיים מהמוות, מקדשים את החיים למרות הכל (ויוצרים את ערך קידוש החיים שהפך לכל כך מרכזי ביהדות). כבר אז התחיל ה"לא עוד" שלנו.
ה"לא עוד"- משמעותו להבין שעלינו להיות אנשים טובים- כי אנחנו יכולים. אני מאמינה שאם העם היהודי שרד, זה מתוך אמונה גדולה של משהו בנו. אם היו אז יהודים, או אלוהים, או מעשים, או ארץ, או אנשים שהאמינו שליהודים מגיע לשרוד את הבלתי אפשרי- אני מאמינה שמגיע לי, ולכל אחד מאתנו לחיות. אבל לא סתם לחיות; מגיע לי לחיות את ה"לא עוד":
לקדש את ערך החיים כל רגע, לנסות להפיק מעצמי את המיטב, לזכור ולא לשכוח ולא לוותר, לעבוד למען המולדת ולמען העם שאני כל כך מאמינה בו, ולא עוד אובדן זהות יהודית וכנעה לעוכרי העם היהודי. "לא עוד"- זה כל העם ביחד, זה מוסר, זה ערכים, וזה לחנך בדיוק לזה את החניכים שלי- ועכשיו אני רוצה להכליל- שלנו. כולנו יכולים להאמין ולעשות את כל זה, כל אחד יכול.
 
וכן, "לא עוד" זה גם לעולם לא להישאר אדיש למה שקורה לאנשים ולעמים אחרים, לא בגלל שכביכול עושים להם מה שעשו לנו- כי אין, לא היה, ואני מאמינה שגם לא יהיה עוד אף עם שיבצעו בו את הפשעים שבצעו בנו, אלא בגלל שרצח אינו צודק, כי הפליה אינה צודקת, כי יש לנו משהו שלמענו אנחנו כאן ומאמינים בו, כי יש לנו אפשרות להתקומם.
 
אני כואבת את הכאב עד כמה שאני יכולה- כמו כולנו- של כל היהודים שסבלו וסובלים, וזה קורע את הלב, ואני בכל זאת הייתי רוצה לומר ש"הכל לטובה" (גם משהו טוב ביום הזיכרון הבא המתקרב- לחללי צה"ל), או כמו ששולי רנד אומר: "מה התכלית של זה הכאב אם לא לנענע לי את הלב?".
 

אז מה הייתי רוצה לבקש מכולנו? שלא נוותר, לא לאחרים ולא לעצמנו על המתוק שיצא מעז. שנגיד "לא עוד" ונעמוד מאחורי זה כאנשים טובים יותר, וגם "נזכור ולא נשכח"- ולמרות זאת שלא נשקע במה שקרה לנו אלא גם נעזור לאחרים, כפי שמדינת ישראל עושה מהרגע שקמה- תמיד הראשונה לדבוק במוסר גם כשהיא עומדת נגד רוצחים, ותמיד הראשונה לשלוח סיוע בעת הצורך. אני חושבת שאנחנו בדרך הנכונה, אם רק נמשיך לזכור ולעמוד בדרך שנראית לנו נכונה...

פרסם כתבה »


תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה