zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: מגילת העצמאות

תמונה קטנה מגילת העצמאות פורסם על ידי "צופים ברשת"
בתאריך 3/5/2011
בכתבה זו צפו 2787 גולשים

בארץ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

לאחר שהוגלה העם היהודי מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.

בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תאודור הרצל, והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.

זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין־לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ־ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.

השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על־ידי חידוש המדינה היהודית בארץ־ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות־זכויות בתוך משפחת העמים.

שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה, ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ־ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל־ישרים במולדת עמם.
במלחמת העולם השנייה תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות.

ב־29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ־ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.

זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ־ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל, היא מדינת ישראל.

אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על־ידי האסיפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.

מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ־ישראל בשלמותה.

אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.

אנו קוראים – גם בתוך התקפת־הדמים, הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.

אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ המשותף לקידמת המזרח התיכון כולו.

אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.

מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית על אדמת המולדת, בעיר תל־אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948.


4 החלקים של המגילה:

חלק 1 - הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה:
כמחצית ממגילת העצמאות מוקדשת להצגת הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי לחידוש העצמאות היהודית בארץ ישראל ולהקמתה של מדינת ישראל. להלן העובדות ההיסטוריות, מהעבר הרחוק והקרוב, המפורטות בחלק זה של המגילה:
·                     ארץ-ישראל היא המקום בו קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית ובה קיים ממלכה עשירה בתרבות. על אדמת ארץ-ישראל גובש ונכתב "ספר הספרים הנצחי" (כלשון ההכרזה) - התנ"ך. לפיכך לעם היהודי קשר הדוק אל חלקת האדמה הזו.
·                     העם היהודי הוגלה מארצו בכוח הזרוע, בניגוד מוחלט לרצונו. גם לאחר הגליה זו והתפזרותו של העם היהודי בגלויות השונות, לא שכח את שייכותו לא"י ולא חדל מלהתפלל ומלקוות לשוב אליה ולחדש בתוכה את חירותו המדינית, משך אלפיים שנה.
·                     בדורות האחרונים התרחשה שיבה המונית של יהודים אל ארץ-ישראל, במסגרתה חלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו את השפה העברית, בנו כפרים וערים, הקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, ולמעשה חידשו את הקיום היהודי החברתי, התרבותי והלאומי בארץ-ישראל. ההתיישבות היהודית המחודשת הביאה את ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ, והינה שוחרת שלום. בניין הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל הינו עובדה קיימת, שאינה ניתנת לביטול.
·                     בשנת תרנ"ז (1897) התכנס הקונגרס הציוני לקריאתו של בנימין זאב הרצל, והכריז על זכותו של העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. קונגרס בזל נתן תוקף משפטי מודרני לזכות זו, וכן היווה הצהרת כוונות.
·                     זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מתאריך 2 בנובמבר 1917, ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.
·                     השואה, בה נרצחו מיליונים מיהודי אירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בא"י. ההכרזה קובעת כי על מדינה זו להיות פתוחה בפני כל יהודי ולהעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים.
·                     במלחמת העולם השנייה תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות שוחרות השלום כנגד הנאצים, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי הרוויח את הזכות לקחת חלק בייסודה של ברית האומות המאוחדות.
·                     ולבסוף, ניצבת החלטת האו"ם שנתקבלה בכ"ט בנובמבר 1947 ומחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. הכרה זו בזכות העם היהודי להקים את מדינתו, אינה ניתנת להפקעה. החלטת האו"ם אינה מקור הזכות אלא הכרה בזכות הקיימת ממילא.
זכותו של העם היהודי למדינה, מוצגת בהכרזת העצמאות כזכותו הטבעית של העם היהודי, להיות ככל עם ועם, עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. זכות זו אינה מנומקת. לעומת זאת, קביעת ארץ ישראל דווקא כמקום בו זכאי העם היהודי לממש את זכותו, זוכה להנמקה נרחבת, הן של עצם הקשר ההדוק של העם לארץ ישראל והן לגבי מניעת טענת "התיישנות" של הקשר ההיסטורי.

חלק 2 - הכרזת העצמאות
החלק השני של מגילת העצמאות הוא ההכרזה "על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל." חלק זה הינו המשך ישיר של החלק הראשון: לאחר שהובא הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה בארץ ישראל, מכריזה מועצת העם על הקמת המדינה ונקבע שמה של המדינה - "מדינת ישראל".
כמו כן, נקבע בהכרזה כי בלילה שלאחר ההכרזה, עת סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, יוקמו הרשות המחוקקת והרשות המבצעת של המדינה החדשה. בכך ייקבעו למדינה החדשה שני מוסדות מרכזיים המאפיינים מדינה עצמאית וריבונית והיישוב היהודי יהפוך למעשה למדינה. אין התייחסות במגילה למאפיינים אחרים של מדינה עצמאית, כמו הרשות השופטת או גבולות המדינה (פרט לכך שהיא בארץ ישראל). המגילה אינה מתייחסת לירושלים ואינה קובעת את בירתה של המדינה.
בחלק השני מוצגת גם תוכנית אופרטיבית: נקבע כי "החל מרגע סיום המנדט ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל".

חלק 3- עקרונות המדינה החדשה
עקרונות המדינה החדשה מצויים בחלק השלישי שלה. חלק זה מפרט את עקרונות היסוד שלאורם תפעל מדינת ישראל:
·                     מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות.
·                     מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה.
·                     מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.
·                     מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין.
·                     מדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות.
·                     מדינת ישראל תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות.
·                     מדינת ישראל תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.
עקרונות אלה מבססים את הגדרת אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

חלק 4- הצהרת כוונות
החלק הרביעי, הוא חלק התוכן האחרון של מגילת העצמאות,שבו הצהרת כוונותיה של מדינת ישראל וקריאה לשיתוף פעולה. בחלק זה מופיעות פניות אל ארבעה גופים שונים:
·                     האומות המאוחדות, בבקשה למתן יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבלת מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.
·                     הערבים תושבי מדינת ישראל, בבקשה לשמירה על השלום וללקיחת חלק בבניין המדינה על בסיס אזרחות מלאה.
·                     המדינות השכנות ועמיהן, בקריאה לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם היהודי העצמאי בארצו.

העם היהודי בתפוצות, בקריאה לעלות למדינת ישראל, לתרום לבניינה ולעמוד לימינה תמיד.

פרסם כתבה »


תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה