zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: בוגרים חוה"מ פסח

תמונת מגזין בוגרים חוה"מ פסח פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 24/4/2011
בכתבה זו צפו 1368 גולשים
נכתב במקור על-ידי איילת ליבזון

לכתבה זו מצורף קובץ נלווה

 
 

יצא בתאריך י"ט בניסן, התשע"א, 23/4/11

ערגה לקרבה מחודשת
איילת ליבזון


איילת ליבזון היא בוגרת גדוד אלמוג בשבט להבות, מלמדת במת"ן וכותבת דוקטורט בתלמוד.

על פי מסורתן של קהילות רבות קוראים בשבת חול המועד פסח את מגילת שיר השירים. הסיבה הראשונית לקריאת המגילה דווקא בפסח קשורה לדימויי האביב הרווחים בה: "כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו", וכך מתקשרת המגילה למימד החקלאי-עונתי של "חג האביב". אך מימד אחר של המגילה מתקשר היטב אף לקריאת התורה של שבת זו, ויחד יוצרות שתי הקריאות מארג העשוי לתלפיות.

קריאת התורה בשבת זו, המשותפת גם לשבת חול המועד סוכות, כוללת את אחד מרגעי השיא שבתיאורי התורה את מערכת היחסים שבין א-להים ואדם. בפרשת כי תשא מתואר כיצד בעקבות חטא העגל משה ריסק את לוחות הברית הראשונים והעניש את העם על סטייתו מדרך הישר. אך למרות – ואולי מתוך – הקושי שבסיפור זה, נוצר רגע אינטימי מאוד בין משה והקב"ה. משה מבקש מה' להראות לו את כבודו, להתגלות בפניו, וה' נענה לו, אם כי במידה מוגבלת: "וראית את אחרי ופני לא יראו". בתחילת פרק לד מצוה ה' את משה לפסול שני לוחות חדשים, שיחליפו את הלוחות השבורים, ולהתייצב איתם בראשו של הר סיני:

(א) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ: (ב) וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר: (ג) וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא:

משה עולה לראש ההר והלוחות בידו, ושם מתרחש רגע של התגלות אינטימית:

(ד) וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים: (ה) וַיֵּרֶד ה’ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה’: (ו) וַיַּעֲבֹר ה’ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה’ ה’ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: (ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:

התורה נוקטת בלשון ייחודית כדי לתאר את הרגע המיוחד הזה. "וירד ה' בענן" – ה' יורד ממעונו המרוחק כדי להתקרב למשה. כאן לא מדובר בהתגלות של קולות וברקים, כהתגלות הראשונה של כל העם בהר סיני. ההתגלות למשה, שהיא בעצם מעין "מתן תורה שני", היתה התגלות של אינטימיות, התגלות של רכות, של 'קול דממה דקה', התגלות של אהבה יותר מאשר של יראה. "ויתיצב עמו שם" – ה' עומד יחד עם משה, ושניהם מאוחדים בסולידריות, בהדדיות ובשותפות לדרך.

רק מתוך השותפות והאינטימיות יכולות להימסר י"ג מידות הרחמים, עליהן אומר רב יהודה כי "ברית כרותה לשלש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם" (בבלי ראש השנה יז ע"ב). דברים אלו אינם מעידים על פורמולה מאגית, אלא על סמל למערכת יחסים אחרת עם הקב"ה מזו של סיפור חטא העגל, מערכת יחסים שיש בה חסד וחמלה. מערכת יחסים של "ויתיצב עמו שם" – הרצון והבקשה למפגש עם הקב"ה מאפשרות את ירידתו של ה' לארץ והתייצבותו לצד בן אנוש.

אך מדוע המפגש מתקיים דווקא בנקודה זו, על רקע המשבר של חטא העגל? נראה כי נקודת השיא הזו קשורה לאופיים הייחודי של הלוחות השניים. "פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים" – ה' מצווה את משה: "אתה תפעל, ואני אצטרף אליך". הלוחות השניים לא היו כלוחות הראשונים, שנמסרו למשה מן השמים באופן ניסי. הלוחות השניים היו תוצר ארצי, אנושי, והובאו אל ההר מתוך עולם שבור ופגום. אך למרות זאת, הלוחות השניים הן אלו ששרדו וליוו את עם ישראל לאורך הדורות – לוחות של שותפות, של המפגש בין מאמץ אנושי לאישור אלוהי.

המפגש ההדדי הזה הוא שמאפיין גם את הקריאה של מגילת שיר השירים כמטאפורה של האהבה שבין הקב"ה לעם ישראל. רוב התיאורים המקראיים של ישראל ואלהיו כבני זוג מציירים זוגיות בעייתית וקשה, בין בעזיבת ישראל את בן הזוג ובין בענישתו של ה' את בת הזוג. קריאת המגילה באופן מטאפורי מבטאת את הרצון לדמיין ולהתרפק על הכמיהה למפגש מחודש, ומבהירה מדוע ראה ר' עקיבא בשיר השירים "קדש קדשים", שהרי מעלת הקדושה היא ביטוי למעלת הקרבה. מגילת שיר השירים נבנית על דינמיקה של "משכני אחריך נרוצה" – האחד מושך והשני נענה. הערגה לקרבה מחודשת היא שמאפשרת את בנייתה של מערכת יחסים חדשה. במובן זה מצטרפת קריאת המגילה עם הקריאה בתורה לכדי דרישה והבטחה גם יחד: הקב"ה מבקש להתייצב יחד עמנו; גם הוא מבקש למצוא את הגאולה בתוך לבלוב האביב המתחדש. אך לצד ההבטחה נמצאת גם תביעה: דווקא בתוך חג הפסח, מתוך הכרה בגאולת ה' אותנו מתוך עבר של שעבוד ואבדן דרך, אנחנו נקראים לחפש ולבקש את הקרבה עם האהוב. המפגש המחודש יכול להתקיים רק מתוך הדדיות, ועל כן אנחנו קוראים בערגה: "משכני", ואנחנו – "נרוצה".

 

 

 

 

 

 

 

 


 
 



קובץ נלווה:  קובץ נלווה  317.jpg (20 KB) צפייה בקובץ שמירת הקובץ
הקובץ לא נסרק מפני וירוסים באופן אוטומטי וההורדה הינה על אחריות המשתמש בלבד !
במידה ונתקלתם באתר בקובץ נגוע, אנא הודיעו לנו על כך מיד !

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה