zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: שבת בוגרים-"ויקרא"

תמונת מגזין שבת בוגרים-"ויקרא" פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 10/3/2011
בכתבה זו צפו 1617 גולשים
נכתב במקור על-ידי רננה גביר

לכתבה זו מצורף קובץ נלווה

 
 

יצא בתאריך ו' אדר ב', תשע"א, 12/3/11

תגיד, מה הסיפור שלך?
רננה גביר


רננה גביר, בוגרת גדוד הראל בשבט אלון. מלווה חברתית בבית המדרש במגדל עוז
ותלמידת תואר ראשון בפסיכולוגיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית.

"כשאדם מכניס את בנו לתלמוד תורה, מרחיצין אותו ומלבישים אותו בגדים נקיים, ולֹשים לו שלוש חלות של סולת בדבש, ובתולה לשה את העיסה. ומבשלים לו ג' ביצים, ומביאים לו תפוחים ומיני פירות, ומחזרין אחר חכם וחשוב להוליכו לבית הספר, ומכסהו תחת כנפיו ומעלהו לבית הכנסת. ומקרין לו את האותיות, ואחר כך מחפים אותו בדבש, ואומרים לו לחוך, ומחזירים אותו לאמו מכוסה..." (מתוך מחזור ויטרי)

נדמה לי שהמשכהּ של מסורת ידועה ומתוקה זו, מוכר פחות: "...כשמתחילים ללמדו מפתים אותו ולבסוף מניחים רצועה על גביו, ופותחים ללמדו בתורת כוהנים."

מיד לאחר אותה חוויה מרחיבת לב ונפש, מזמינה וידידותית- מתברר שהחגיגה נגמרת. העמל מתחיל. מביאים את הילד לפתוח את לימודו דווקא בתורת כוהנים. קרבנות, צרעות, בהרות ועריות לא עלינו. טמאים וטהורים. תילי תילים של פרטים...

מערכת החינוך בישראל בחרה שלא לאמץ, (ובצדק כנראה...) את שיטת ההוראה המוצעת כאן. היא דוחה את לימוד ספר ויקרא לכיתות מתקדמות יותר כי הספר לא עובר מסך במובן הפשוט. וכי אפשר לצפות מפעוטות שיתחברו לאופי ה"ויקראי"? האם אלו סגנונות הלימוד והוראה הראשוניים אותם אנו מעוניינים להעניק לפרחי הלימוד?

ומה איתנו? עד כמה אנחנו מחכים באי שקט במושבי בית הכנסת, בקריאת התורה של השבועות הקרובים מעכשיו, שהפרשה תסתיים לה מפירוט רשימות המצווה והחוק, כל אחד מהם פחות מוכר, פחות מובן, פחות נאור ולא אינטואיטיבי לנו מהשני...

אחרי ספרים כמו בראשית ושמות שהם כמעט כל כולם סיפור, כל כולם התרחשות- בריאה ולידה, קלקול ותיקון העולם, עליות וירידות האדם, היווצרותו של עם, עונשים עזים, ניסים פנטסטיים, נדודים, אבותיי, אִמותיי, אלפי שנות היסטוריה...

אחרי כל אלו מגיח פתאום הספר חסר הזמן. אין בו התקדמות. אין בו סיפור. לא "קורה" בו משהו 1 . ספר חוקים עבה. נוקשה. משפטי. כוהני.

ההבדל בין סגנונות הספרים הללו הינו מאפיין כללי של עולם הלימוד. התורה מורכבת מהלכה יחד עם אגדה. סיפור לצד חוק. מיתולוגיה לצד הדרכה מעשית, לדורות הבאים. השילוב בין השניים מהווה מסר בפני עצמו: התורה אינה ספר היסטוריה בלבד, אך גם לא רק ספר יסוד של הפולחן והמשפט העברי. השילוב בין השניים מזכה אותה בעיני, להיקרא "תורת חיים": חיינו מתעצבים מ"תורתם" של המחנכים שלנו- דרך הכרת הסיפור שלהם, דוגמתם האישית, אורח חייהם וערכיהם האופפים אותם, יחד עם הדרישות הקונקרטיות, המסרים במילים, הקוד והמשימה שהם מטילים עלינו.

ואף על פי כן, למרות חשיבותהּ של "הלכה"- נטייתנו הטבעית, כך נדמה לי, היא לשדה האגדי, הסיפורי: "וכל משען מים - אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמים באגדה". (מסכת חגיגה דף יד ע"א). אם המספר הוא בעל מעט כישרון, הסיפור ישאיר אותנו במתח- אנחנו צפים וצוללים לעולם אחר- מקביל, של מישהו, של משהו. משהו נפלא. כך הוא משפיע עלינו באופן בלתי אמצעי. לא כך החוק הכתוב.

המדרש מסביר מדוע בכל זאת, לא בחרו "להתחיל מבראשית" בהוראת התורה: "אמר רבי אסי: מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילין בבראשית? אלא שהתינוקות טהורין והקרבנות טהורין. יבואו טהורין ויתעסקו בטהורים" (ויקרא רבה פ"ז סי' ג')

המדרש יוצר זיקה בין התינוק לתורת הכהנים דרך יסוד הטהרה המשותף להם. הטהרה, מהווה ביטוי לחיים, לעומת הטומאה המייצגת את המוות. לכן הילדים נקראים "טהורין"- כל כוחות חייהם הנקיים והצפונים- מחכים לפרוץ החוצה ולהתגלות. הילד שכל כולו חיות, ללא טעם חטא, שסיפורו עוד בראשיתו- דווקא הוא צריך להתעסק בתכנים העולים מתוך "ויקרא". מדובר במציאות חוקתית שאמורה לתת לאדם הדרכות מעשיות לחיי קודש, לחיים המאפשרים לו ליצור זיקה מתמדת, מתמשכת עם האלוקים. לחיים בהם הצו האלוקי והמוסרי מגלים ומספרים את סיפור חייו הפרטי, של לומד התורה, של עובד התורה, לחיים המובלים על ידי כוחות החיים בעצמם.
לכן נדמה לי שמעבר לדרישה לעמוד בצווים הממלאים את הפרשיות הבאות, ספר ויקרא מזמין אותנו לאתגר ייחודי- להפוך את המצווה לכלי דרכו אני זוכה לחיות ולספר את סיפור החיים שלי. לא להישאר רק בקריאה חיצונית, פאסיבית על חייהם של אבותינו: "אדם כי יקריב מכם"(ויקרא פרק א' פס' ב'): הספר פותח באדם, פונה אלי. "מספר" עלי. ההקרבה צריכה להיעשות ממני- מתוכי. גם אם הקרבן שלי לא מובן לי במילים, גם אם מושגים כמו קדושה וחולין, טומאה וטהרה נשגבים מהבנתנו הפשוטה ואינם מקבלים המשגה מלאה ורציונאלית.
הקריאה לכל אדם, לכל נפש לבוא להקריב במקדש, מזמינה כל אחד מאיתנו לחשוב כיצד הוא- הוא ולא אחר- ייגש למקום מלא כבוד ה'. אולי זו הסיבה בגללה ספר ויקרא פותח דווקא בקרבנות הנדבה, התלויים ברצון החופשי של האדם. "קולקציה" שלמה של קרבנות, מסוגים שונים, לזמנים אחרים. קרבנות העולה לבדם מונים 3 סוגים- בכדי שכל אדם "יקריב את עצמו" באמת. את מה שייחודי לו, את מה שיסמל את הקשר שלו, הקיים או הרצוי מול בוראו. כך אנחנו נדרשים לבטא את מקומנו מול הקודש, מול האלוקים. לבחור קרבן. לעשות מעשה אותנטי, שלנו. האקטיביות האישית הנדרשת פה מהאדם לא מתירה לנו להישאר בגדרים הנוחים אולי, המופשטים של אהבה וידיעת ה'. עלי לבוא ולעלות בגופי, ברגלי, בבהמתי, בכספי, בזמני. בכוחותיי- באופן הכי מגושם או רוחני שקיים ולספר את סיפורִי. "מתחילים מעכשיו"?

 

1 למעט שלושה "מקרים" בלבד. הראשון מופיע בפרקים ח-ט. שני המקרים האחרים סימפטיים פחות (בפרק י' פס' א'-ה', ובפרק כ"ד פס' י'-כ"ג.) ל"מיטיבי לכת": נסו לחשוב מה היחס בין המקרה הראשון לשני הכישלונות המופיעים במקרים האחרים? מה ההבדל בין שני המקרים האחרים? ומה זה בא לומר על מגמתו של ספר ויקרא? לרעיונות אתם מוזמנים לשלוח לי מייל renanagevir@gmail.com


 
 



קובץ נלווה:  קובץ נלווה  278(1).pdf (268 KB) צפייה בקובץ שמירת הקובץ
הקובץ לא נסרק מפני וירוסים באופן אוטומטי וההורדה הינה על אחריות המשתמש בלבד !
במידה ונתקלתם באתר בקובץ נגוע, אנא הודיעו לנו על כך מיד !

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה