zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: בעין הפרשה -פרשת ויקרא

תמונת מגזין בעין הפרשה -פרשת ויקרא פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 10/3/2011
בכתבה זו צפו 1739 גולשים
נכתב במקור על-ידי הרב אלקנה שרלו

לכתבה זו מצורף קובץ נלווה

 
 

יצא בתאריך ו' אדר ב', תשע"א, 12/3/11

"ויקרא"
הרב אלקנה שרלו


הרב אלקנה שרלו, 33, נשוי למאיה ואב ל6 , גר בירוחם ומלמד במגוון מוסדות במרחבי הנגב - תיכוני ועל תיכוני, בנות ובנים, חילונים ודתיים.

פסוקי פרשת "ויקרא" מעוררים קושי רציני ביותר לאלו המבקשים כיום אחר עבודת ה' הראויה. למקרא פסוקי מצוות הקרבנות נשאל - האם יש מי שמסוגל לראות את עבודת ה' קשורה לזביחת בעלי חיים, להתבוססות בדמם (כפי שמתארת המשנה את עבודת הכהנים) ולפסוקים כגון: "...וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה אֶל מְקוֹם הַדָּשֶׁן. וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ..."? וכל זאת עוד קודם לשאלת הצמחונות וההתנהגות המוסרית המשתכללת כלפי בע"ח...

כיצד אם כן ניתן להתמודד עם פרשת ויקרא על דיני הקרבנות שבה? שתי תשובות מיד נשלפות:

הראשונה – נכון שהיום קשה לראות את הקרבת הקרבנות כמעשה הדתי האולטימטיבי, אולם זאת לא בגלל ירידה בעוצמת העבודה עצמה, אלא בגללנו – אנחנו אבדנו את אותו עולם רווי בתחושות דתיות עמוקות המגולמות בהקרבת קרבן. מכאן, כשיבנה בית המקדש, תשוב בודאי לחול עלינו רוח הקדושה, ויתמלא לבנו שוב ברצון עז לבטא את אהבתנו ויראתנו, רצוננו והגיונות לבנו בעזרת הקרבנות. אותו אריה של אש שיצא מבית קדש הקדשים בימי בית שני (סנהדרין סד), והסתלקותו מסמלת את הסתלקות העז והאנרגיה המשלהבת של החיים הדתיים באשר הם, ישוב ויחדור בלבבות! (צאו וראו למשל כיצד מצוות ברית מילה - על אף הזעזוע שיוצרת במבט מבחוץ, נשארת כאחת המצוות המשמעותיות ביותר בחוויה של האדם המאמין). כלומר – תשובה זו מקבלת את הסתייגותנו היום מעבודת הקרבנות, אך מבטיחה התעוררות מחדש לכשתחפץ.

השנייה – היפוכה של הראשונה. אי קבלתנו היום את עבודת הקרבנות כמסלול ודרך לעבודת ה', גם בחלומותינו המאפשרים ביותר, מלמדת שאכן כך הוא הדבר – העולם השתנה, התעדן והתמתק, ולא תחזור אותה עבודת דם ובשר ודשן. על פי תשובה זו – אכן לא יהיו קרבנות בעלי חיים לעתיד לבוא, ועבודת ה' תתבטא בדרכים עדינות יותר. כלומר – תשובה זו מקבלת את הסתייגותנו היום מעבודת הקרבנות, ונותנת להסתייגות זו תוקף נכון.

כמובן שלשתי תשובות אלו יש על מה לסמוך, מביטויים נבואיים ותובנות חזליי"ם, דרך הגות חכמי כל הדורות עד ימינו. וכך פסוקי ספר ויקרא הופכים אצל חלקנו לסיפור היסטורי-אנתרופולוגי של עבר, ואצל חלקנו לציפיות ותקוות לעתיד, ונדמה שמאבדים הפסוקים את תפקידם: הוראת דרך וליווי בעבודת ה' בהווה! האם נשכיל לראות בפסוקי התורה על הקרבנות הוראת דרך גם לעת הזאת?

דוגמא לדבר היא הוראת חכמים: "ונשלמה פרים שפתינו"; עבודת התפילה משמשת כתחליף חי ועמוק לעבודת הקרבנות, ולעולם החוויתי הצפון בהם. מהעתקה זו נלמדו פרטי הלכות רבות המעצבות את מסגרת התפילה שלנו היום - זמניה, מרכיביה, אופן עמידת האדם בה ועוד, אולם גם לימדה על תוכן התפילה ועל עולם הרגשות הסוער והמגוון המצוי בתוכה ומבקש להתבטא דרכה.

בנוסף, לימוד עומק של פסוקי עבודת הקרבנות מזמן תשומת לב לנקודות שונות המפיצות אור על עבודת ה' שלנו כיום, ולא פעם דווקא דרך שאלות עומק המעורר עולם הקרבנות: מה בין עבודה טקסית וחיצונית לבין עולם פנימי משמעותי? מה בין עבודה שכל כולה לשמים לבין השלכותיה על התנהגותו הרוחנית והמוסרית של האדם לסובב אותו ועל מידות נפש האדם עצמו? מה מלמדים הקרבנות השונים על כוחות האדם, רגשותיו וחוויותיו בעומדו מול א-לוהיו? כיצד רלוונטית הדרכת חכמים היונקת ממצוות הקרבנות "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמים" להיום? ועוד ועוד.

ייתכן שעל כך רמזו חכמים באמרם: "מאי דכתיב "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם"? אלא כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם, "זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם" - כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם" (מנחות קי).

נסיים בתשומת לב לשם הפרשה (ולשם החומש כולו) - 'ויקרא'. נדמה כי הספר כולו הוא המענה לקריאה זו, ויש בשם זה להצביע על תכליתו – הקשר והמפגש, הציווי והקרבה בין ה' לעמו ישראל בחיי קודש במשכן ובחיי קדושה במחנה. הבאת הקרבן היא הצעד הראשון של התשובה לקריאה אלוהית זו, ולא לחינם פונה התורה לנפש האדם בצוותה על הקרבן: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן", שהרי בנפשו נבחן האדם למידת התמסרותו לקב"ה. ומהתמסרות נפשו לקריאה יושפע הדבר למידותיו ולמעשיו להופכה לדרך חיים מלאה וברוכה.

 


 
 



קובץ נלווה:  קובץ נלווה  277.pdf (87 KB) צפייה בקובץ שמירת הקובץ
הקובץ לא נסרק מפני וירוסים באופן אוטומטי וההורדה הינה על אחריות המשתמש בלבד !
במידה ונתקלתם באתר בקובץ נגוע, אנא הודיעו לנו על כך מיד !

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה