zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: בוגרים-פרשת "פקודי"

תמונת מגזין בוגרים-פרשת "פקודי" פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 2/3/2011
בכתבה זו צפו 1043 גולשים
נכתב במקור על-ידי אריאלה אדלמן-סטון

לכתבה זו מצורף קובץ נלווה

 
 

יצא בתאריך כ"ט אדר א', תשע"א, 5/3/11

"ואת האלף..."
אריאלה אדלמן-סטון


אריאלה אדלמן-סטון היא בוגרת גדוד ארבל בשבט להבות. שירתה כמ"מ בבסיס הטירונות של חיל החינוך "חוות השומר", וכיום מדריכה במכינה הקדם צבאית "עין פרת".

פרשת פקודי היא הפרשה שחותמת את ספר שמות.
נושא הפרשה הוא ספירת המלאי של כלי המשכן לאחר גימורן. המילה "מפקד" מיוחסת בדרך כלל למפקדם של בני אדם ולכן השימוש במונח זה תמוה כאן.
התשובה הבסיסית ביותר לקושיא זו יכולה להיות על מנת "להמשיג" את ערכם של כלי המשכן, ואכן הפירוט הרב על כל אחד מהכלים מעיד על כך.
ובכל זאת יש לשאול- מדוע הבחירה היא לסיים את הספר שנקרא ספר שמות שבו בנ"י הופכים לעם, יוצאים מעבדות לחירות ומקבלים את התורה, בפרשה שעוסקת שוב במשכן אחרי שעסקנו בנושא הזה כבר בפרשות "תרומה", "תצוה" ו"ויקהל"?

את התשובה לשאלה הזאת ניתן למצוא בפסוק הבא:
"ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים, וצפה ראשיהם וחשק אותם." (פרק כ"ח, ל"ח)
טעמי המקרא בפס' זה הם פירוש להבנת הפסוק. עפ"י חז"ל, את האלף שבע מאות שבעים וחמישה שקלים הללו משה שכח בספירתו תחילה וכשניסה להיזכר לאן נעלם הסכום הזה נשא עיניו וראה את ווי הנחושת נוצצים, חזר והוסיפם לחישוב.
הווים הללו שלכאורה כל- כך פשוטים אני רואה כסמל. מה זה בסך הכל וו? יש עוד כל-כך הרבה שהם בדיוק אותו דבר ויש להם בדיוק את אותו התפקיד- אם אחד יחסר אף אחד לא ירגיש בחסרונו.
גם היום החברה שלנו מורכבת מהרבה מאוד אנשים שמרגישם שהם "ווים", או בביטוי המוכר יותר "בורג במערכת". הם אינם מרגישים שיש בהם משהו מיוחד, איזושהי תכלית שלשמה הם חיים, וגם אנחנו המון פעמים "לא סופרים אותם", שוכחים לספור אותם. משמעות הביטוי "לא לספור מישהו" משמעותו היא לא לראות אותו באמת, לא לקרוא לו בשם, להסתכל לו בעיניים ולא להבין שמדובר בבן אם שטומן בקרבו עולם שלם של מחשבות, רגשות וחוויות.

כאשר משה חוזר ונזכר בווים הללו הוא רואה לא רק שהם קיימים אלא שעל ראש כל אחד מהם יש ציפוי, שבכל אחד מהם הושקעה מחשבה ועבודה, ושבזכות כל הווים יחד ניתן לתלות את הפרוכת.
"לכל איש יש שם", כך כותבת זלדה. "השם" שלנו הוא כל מה שנותר ממנו אחרי מותנו. כמו כוכב בשמים שכאשר אנו רואים אותו הוא כבר הפסיק מזמן להתקיים ורק אורו נותר לנו. ספר שמות מסתיים במפקד היורד לפרטי פרטים ומתאר כל כלי בדיוק רב, הוא מלמד אותנו שיעור חשוב על מתן חשיבות, מקום ושם לכל עצם וחפץ. "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג', א').
לפני ארבע שנים הייתי חניכה והיום אני מדריכה במכינת "עין פרת", אחד השיעורים החשובים ביותר שאני לומדת כאן כל יום מחדש הוא שלפני כל הדיבורים על ציונות ופילוסופיה ויהדות, לפני הפרויקטים, העשייה והמנהיגות חשוב קודם כל להיות בן אדם- לזכור את האדם שעומד מולי, להסתכל לו בעיניים ולראות אותו באמת.
כל אחד מאיתנו זקוק ל"שם", שיהיה לו מקום אליו הוא מרגיש שייך, בו הוא מרגיש בטוח ואהוב.
 

 

* הדברים נכתבו על בסיס רעיון שלקחתי משיעור של הר' דניאל אפשטיין בפרשת שבוע.


 
 



קובץ נלווה:  קובץ נלווה  267.pdf (167 KB) צפייה בקובץ שמירת הקובץ
הקובץ לא נסרק מפני וירוסים באופן אוטומטי וההורדה הינה על אחריות המשתמש בלבד !
במידה ונתקלתם באתר בקובץ נגוע, אנא הודיעו לנו על כך מיד !

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה