zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: בעין הפרשה-פרשת "כי תשא"

תמונת מגזין בעין הפרשה-פרשת "כי תשא" פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 17/2/2011
בכתבה זו צפו 2136 גולשים
נכתב במקור על-ידי ד"ר אלי הולצר

לכתבה זו מצורף קובץ נלווה

 
 

יצא בתאריך ט"ו אדר א', שושן פורים קטן, תשע"א,19/2/11

מי צריך שברי לוחות בארון?
ד"ר אלי הולצר


ד"ר אלי הולצר הוא בעל תואר שלישי במחשבת ישראל ומוסמך לרבנות. שימש כר"מ בישיבת הסדר וכיום הוא משמש כמרצה בכיר בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן וכן כחוקר בכיר בתחום החינוך היהודי במרכז מנדל באוניברסיטת ברנדייס שבבוסטון.

ניתוץ לוחות ה' על ידי משה רבנו. אפשר לדמיין את הכותרות הצפויות למחרת האירוע: "המנהיג איבד את עשתונותיו!"; "שומו שמים, לוחות אלוקים הושלכו על הקרקע!". ואולם, המעיין בתורה יתקשה למצוא ביקורת ואף התייחסות כלשהי למעשה המזעזע של משה רבנו, למעט ההוראה שיכתוב לוחות חדשות.

יש בהעדר התייחסות זו משום שקט רועם האומר "דרשני". ואכן, נשאלות מספר שאלות: האם הייתה השלכת הלוחות תגובה נזעמת של משה רבנו? או אולי, היה זה מעשה שקול ומכוון, ואם כך, לאיזו מטרה? ובכלל, האם יכולה להיות הצדקה כלשהי לשבירת הלוחות הנושאות את "מכתב אלוקים"?!

אנו מוצאים התייחסות ללוחות השבורים במסכת מנחות דף צט ע"ב. הפסוק בדברים אומר כך: וְאֶכְתֹּב, עַל-הַלֻּחֹת, אֶת-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ; וְשַׂמְתָּם, בָּאָרוֹן (דברים י', ב). רב יוסף תוהה: לכאורה ההדגשה "אשר שברת" מיותרת. הרי משה יודע שהוא שבר את הלוחות. מה אם כן מבקש ה' לומר למשה במילים "אשר שברת"? האם אלה דברי תוכחה מרומזים, באיחור של ארבעים שנה?

רב יוסף קורא את סוף הפסוק כמקשה אחת: "אשר שברת ושמתם בארון" כך שהמילים "ושמתם בארון" מתייחסות גם ללוחות שנשברו. רב יוסף מסיק כי "הלוחות ושברי לוחות מונחין בארון". שברי הלוחות הונחו גם הם בארון ברית ה', לצד הלוחות השלמות. ואולם אי אפשר שלא לתהות: מי היה מעלה על הדעת להניח שברי לוחות (עם כל הזיכרונות השליליים שהם מעוררים), במקום הקדוש ביותר, בתוך ארון ברית ה' המונח בקודש הקדשים?! לכאורה במקום קדוש שכזה אנו מצפים לראות ביטויים של שלמות ולא של שבירה, של חלקיות ובוודאי לא תזכורת לחטא של עבודה זרה!

אבקש לדון במספר תובנות לתמונה המפתיעה הזאת של שברי לוחות מונחים בארון.
רבי שמחה הכהן מדוינסק (פולין, ראשית מאה 20), היה בין אלה שנתנו את דעתם על הנושא, וכך הוא כותב בפירושו לתורה ("משך חכמה" לפרשת כי תשא). יש ובני אדם מייחסים קדושה מהותית ומוחלטת לחפצים ולמקומות עד כי הם עובדים את (כלומר, מתייחסים אל) המקומות או החפצים האלה כערכים מוחלטים. זוהי לדעתו המשמעות העמוקה של עבודה זרה. לדידו של המשך חכמה, ביהדות הסכנה הזאת אורבת ביחסנו לקדושת המקדש או לקדושת ארץ ישראל. אכן, לפי המשך חכמה, כל קדושתם נובעת מהתורה, ומהיחס למקומות אלה שעלינו לטפח בגלל ובאמצעות מצוות עשה ולא תעשה. עלינו להישמר מלייחס קדושה מהותית למקומות אלה כי בכך אנו חוטאים בחטא של עבודה זרה. לשון אחר: המצוות הן שקובעות את יחסנו למקום והפיכתו למקום קדוש ולא, כפי שסבורים לעיתים, ההיפך.

לפי המשך חכמה, כך הבין משה רבנו את אירוע חטא העבודה זרה של העגל. משה נוזף ואומר: "אל תדמו כי המקדש והמשכן המה עניינים קדושים בעצם, חלילה, [...] ויותר מזה הלוחות מכתב אלוקים, גם המה אינם קדושים בעצמם רק בשבילכם, [...] ואין בהם קדושה מצד עצמם, רק בשבילכם שאתם שומרים אותם". לשון אחר: משה מנתץ את לוחות הברית כדי להראות שאפילו בלוחות שנכתבו על ידי ה' אין קדושה מהותית ומוחלטת. מה שחשוב הוא תוכנם של הלוחות, לא הלוחות עצמן.

ולא זו אף זו: משה יודע שבמידה והוא יפקיד את הלוחות הכתובות במכתב אלוקים בידי בני ישראל, שאלה "היו כמחליפים עגל בלוחות ולא סרו מטעותן"! דבריו של המשך חכמה עמוקים ביותר: משה מבין שקיימת סכנה שבני ישראל יהפכו גם את לוחות הברית לאובייקט של עבודה זרה! סכנה זו קיימת לדורות וזאת לדעתו, הסיבה ששברי הלוחות מונחים בארון: "להראות כי אין בנברא קדושה בעצם רק מצד שמירת ישראל התורה כפי רצון הבורא יתברך הקדוש, הנמצא האמיתי וכו'". במילים אחרות: שברי הלוחות מונחים בקודש הקודשים במטרה להמשיך להזהיר אותנו מפני הסכנה שנפתח יחס של עבודה זרה אפילו כלפי דברים "קדושים".

ואולם נשים לב כי הלוחות מסמלות את התורה בכלל, התורה כדרך חיים (כך עולה למשל בבירור מדברי ריש לקיש בהמשך הגמרא במנחות סט:). דומה אם כן כי עבודה זרה אורבת גם ל...תורה! הכיצד? לדעתי, דבריו של המשך חכמה אינם מצטמצמים רק לטעות בתפיסה אלא מתייחסים גם ליחס נפשי ומעשי מסוג מסוים. הדברים באים לידי ביטוי בקביעה הפסקנית של בני ישראל "אלה אלוהיך ישראל" (שמות, לב,ד). יש להקשיב לאופיו של היחס הפסקני, המקבע והמקובע שבאמירה זו. לשון אחר, העבודה הופכת להיות זרה כאשר היחס הוא מקבע, חד ממדי וחד סטרי. כאשר היחס הנפשי והמעשי אינו מותיר מקום ליחס דיאלוגי ודינאמי עם מצוות וערכים אחרים שהתורה מכילה גם כן. על כן צריך "שברי לוחות", כתזכורת בצורך "לשבור", מלשון "לחרוג" מהיחס החד ממדי המקבע העלול להשתלט עלינו.

קיימת אפילו אפשרות של עבודה זרה ביחסנו למצוות ולהלכה. הכיצד? לפי רבי יעקב ליינער (מאה 19) למשל, כאשר אנו מתייחסים לאלה כמטרות בפני עצמן, נטולי השראה ועומק, כאשר אנו לא נפתחים לרבדים הרליגיוזיים אליהם הם עשויים להוביל אותנו. (בית יעקב, פרשת יתרו קיד).

הדבר גם נכון ביחס לתורה הכתובה. במאמר על עבודה זרה, כותב הפילוסוף עמנואל לוינס כי "הקריאה והלימוד [של התורה] מגינים על עצמם מפני סכנת העבודה זרה של הטקסט עצמו, באמצעות ההתחדשות שבפרשנות המתמדת [...] בהקשבה לרוח האלוקית החיה בין האותיות. אלוקים שאינו מקובע בטקסט אלא המתקיים באותיות, בתוך ובין השורות וכן בהחלפת הדעות בין הקוראים הלומדים והמפרשים אותן. עבודה זרה לעומת זאת, היא הרדוקציה הכתוב לאירועים היסטוריים או לאנקדוטות של העבר".

אכן, קיימת גם סכנה שבני אדם יעשו עבודה זרה מהתורה אם וכאשר הם יתייחסו לזו ביחס מקבע ומקובע. בראייה זו, עבודה זרה הוא ביטוי לנטייה אנושית להיכנע לשגרה, לידוע ולעיתים אף לשטחי. עבודה זרה הוא וויתור על היחס הנפשי והתודעתי לדינמיות המתמדת של החיים של עצמנו ושל סביבתנו ("המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית") ואין בתורה, בקיומה ובלימודה כשלעצמם משום "פוליסת ביטוח" שלא נתפתה לעבודה זרה.

לאור הדברים האלה, אפשר לומר כי זהו אולי החידוש הנפלא של רב יוסף: "לוחות ושברי לוחות מונחים בארון", במקום הקדוש ביותר, בקודש הקודשים, במרכז ההוויה של החיים, ושל החיים הדתיים. הלוחות השלמים הם תורתנו ומצוותנו שאי אפשר בלעדיהם. ואולם, שברי הלוחות המונחים לצדם משמשים כקריאת אזהרה מתמדת להיות על המשמר שלא נתייחס לחיינו בכלל ולחיינו הדתיים בפרט ביחס של עבודה שהיא זרה.

נוסיף ונאמר: הלוחות השלמות הן דווקא אלה שנכתבו על ידי בן אנוש. והלוחות השבורות הן אלה שנכתבו במכתב אלוקים. ואולי גם בכך יש רעיון עמוק ביותר: עבודת ה' וחיים דתיים יכולים להתקיים אך ורק מתוך ובתוך המצב האנושי המוגבל, מצב שבו אין להתפתות להאמין שהאלוהי הוא בר השגה, מעבר לגבולות האנושי. במקרה הטוב, אנו עשויים לזכות רק בשברירי רגעים של החסד האלוהי.

הוא שאמרנו: אי אפשר ללא הלוחות אבל גם אי אפשר ללא שברי הלוחות ועל כן ראוי שהם יהיו מונחים בארון, בקודש הקדשים.

 


 
 



קובץ נלווה:  קובץ נלווה  236.pdf (148 KB) צפייה בקובץ שמירת הקובץ
הקובץ לא נסרק מפני וירוסים באופן אוטומטי וההורדה הינה על אחריות המשתמש בלבד !
במידה ונתקלתם באתר בקובץ נגוע, אנא הודיעו לנו על כך מיד !

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה