zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: בעין הפרשה - פרשת "תצוה"

תמונת מגזין בעין הפרשה - פרשת "תצוה" פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 10/2/2011
בכתבה זו צפו 6088 גולשים
נכתב במקור על-ידי הרב שמעון פיזם

לכתבה זו מצורף קובץ נלווה

 
 

יצא בתאריך ח' אדר תשע"א, 12/2/11

"ואלה הבגדים"
הרב שמעון פיזם


הרב שמעון פיזם הוא ר"מ במדרשת הבנות של הקיבוץ הדתי בעין הנצי"ב.

חלקה הראשון של פרשת תצוה מרחיב בעניין בגדי הכהן הגדול. ננסה לבחון מה פשרה של הרחבה זו ומתוך כך נעמוד על מהותה של הכהונה הגדולה .

במסכת שבת מופיע הסיפור הבא:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א
שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש, ושמע קול סופר שהיה אומר +שמות כח+ ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד. אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו, אלך ואתגייר, בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי, אמר ליה: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל - גייריה. אמר לו: כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות? לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע +במדבר א+ והזר הקרב יומת אמר ליה: מקרא זה על מי נאמר? אמר לו: אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום, ומתוך אהבה שאהבם קרא להם +שמות ד+ בני בכרי ישראל - כתיב עליהם והזר הקרב יומת, גר הקל שבא במקלו ובתרמילו - על אחת כמה וכמה! בא לפני שמאי, אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא כתיב בתורה והזר הקרב יומת! בא לפני הלל, אמר לו: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה.

 

אותו גר מתרשם מבגדי הפאר ורוצה להתגייר כדי לזכות ללבוש את הבגדים של הכהן הגדול. לא פלא ששמאי מגיב כפי שמגיב. מי שבא ליהדות מתוך התרשמות חיצונית בלבד או לשם תואר כבוד אינו מבין דבר וחצי דבר, ומה לו וליהדות. לעומתו, הלל מקבל אותו, ולאחר מכן מלמד אותו בדרכו את יסודה הבסיסי של הכהונה: "והזר הקרב יומת". תחום המקדש מותר בכניסה רק לכהנים- כך גזרה חכמתו יתברך. הזרות שבפסוק אינה רק אזהרה בלבד אלא יש בה גם אמירה שלפיה בעולם של רוחניות של עבודת השם יש קביעה וחלוקת תפקידים שעליה אין לערער. הכהנים הם הנבחרים ומתוכם נבחר כהן גדול שגם הוא מופרש ומובדל מאחיו הכהנים.

מה מביא את הגר לאותה הטעות? דומני כי התשובה מובנת. הבגדים המכובדים יוצרים רושם של אדם מכובד הזוכה להערכת הבריות. לא פלא כי בכך חשק אותו גר, להיות מכובד ולהיראות מכובד.
טעות זו יכולה לעלות מתוך קריאת פסוקי תיאור עשיית בגדי הכהן. הביטוי המודגש 'לכבוד ולתפארת' מעודד מאוד את ההבנה הזאת. אך מתוך עיון בפסוקים נראה כי ליופי הבגדים יש גם מטרה נוספת:
אבני השהם שבכתפות האפוד נקראות "אבני זכרון לבני ישראל", ואהרן מצווה לשאת שמות בני ישראל בבואו לפני ה' לזכרון. רש"י מסביר שם שהכוונה היא כדי שיזכור הקב"ה צדקת השבטים.
בפרק כ"ח פסוק כ"ט מצווה התורה: "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט בבואו אל הקדש לזכרון לפני ה' תמיד", ומפרש הספורנו שהכוונה היא שיתפלל עליהם שיזכו במשפט.
על המעיל העשוי תכלת מסביר הרשב"ם שהוא כמו התכלת בציצת המזכיר את הים, המזכיר את הרקיע, המזכיר את כסא הכבוד.

הציץ שהיה על מצח אהרן ועליו כתוב "קדש לה'" גם הוא בעל חשיבות רבה, ומטרתו היא לכפר על עוונות במעשה הקרבנות על מנת שיתקבלו ברצון. כלומר, הציץ שעל מצח אהרון הינו חלק מעבודת המקדש. וביותר אפשר לדייק מציווי הכנת הבגדים בפרק כ"ח פסוקים ג' ו-ד': "לקדשו לכהנו לי". כלומר הבגדים הם חלק מהקדשת אהרון.

מתוך כך אנו רואים כי לבושו של אהרן הכהן אינו רק לשם כיבוד האדם או כבוד התפקיד, אלא הוא חלק מהקדשת הכהן לתפקידו. מחד גיסא, הכהונה היא ייצוג של עם ישראל לפני ה' בביתו של הקב"ה, ומאידך גיסא הוא שליח של הקב"ה בהבאת ברכה לישראל. כבר חכמים התלבטו מי שולח את הכהן למי: הקב"ה לכנסת ישראל, או להיפך: כנסת ישראל לקב"ה.

שיעור חשוב הנלמד מהכהן הגדול הוא שכל בעל תפקיד ציבורי צריך לראות את עצמו כשליח. גם בכישרונותיו וביכולותיו, שכביכול שייכות לו עצמו, יש לראות מתת אלוהים חיצונית כדי שיוכל לבצע את תפקידו לטובת הכלל. מי יתן וכל העושים עם הציבור יזכו לעשות לשם שמים.

 


 
 



קובץ נלווה:  קובץ נלווה  222.pdf (131 KB) צפייה בקובץ שמירת הקובץ
הקובץ לא נסרק מפני וירוסים באופן אוטומטי וההורדה הינה על אחריות המשתמש בלבד !
במידה ונתקלתם באתר בקובץ נגוע, אנא הודיעו לנו על כך מיד !

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה